ד

ועוד בדרך אחר נראה לטעון להקל. כי הנה נחזי אנן למאי ניחוש לה. דהא ע"י חששא דשאלה לבד שנזכר בגמרא דחיישינן לשאלה הנה עי"ז לבד אין די להחמיר הגם כי זה מספיק שלא להתיר ע"י בגדים שנמצא לבוש בהן ההרוג מ"מ כיון בצירוף שאר בגדים שנמצא סמוכים לו ה"ל שאילת כל בגדיו ושאילת כלים דלא מושלי דל"ח בכה"ג לשאלה. א"כ א"א להחמיר רק ע"י שנבדה תירוץ על הבגדים הסמוכים שהם אינן לבושים של ההרוג כלל. ואע"פ שידענו שהבגדים הסמוכים והבגדים שעל ההרוג הן הכל מספר לבושים שהיה לבוש בהם אדם אחד בעל אשה זו. נאמר שמקצתן השאיל לאדם זה שנהרג ומקצתן איבדן כאן בעל אשה זו סמוך ממש למקום שנהרג השואל. ולכן הם סמוכים זה לזה כל הבגדים וההרוג. וכ"ז הוא חששא רחוקה מכמה טעמים. האחד דא"כ סוף סוף כיון שתצטרך לומר שמקצת בגדיו השאיל ומקצת בגדיו אבד א"כ הוא נשאר ערטילאי. וה"ל כשאילת כל בגדיו דלא חיישינן שישאר עצמו ערטילאי. ולא מיבעיא שאין לחוש שמתחלה אבד המקצת ואח"כ השאיל המקצת דא"כ ה"ל ג"כ שאילת כל בגדיו שנשארו לו (ועיין תשו' גבעת שאול ססי' ד' כיון דאותן שני בגדים כו' א"כ כו'). אלא גם להפך שמתחלה השאיל ואח"כ אבד ג"כ י"ל דאין לחוש. די"ל דדי לחוש לחששא דשאלה הנזכר בגמרא ולא כשנצרך עוד להוסיף סיבה שנייה לומר שמלבד השאלה ג"כ עוד זאת נזדמן ג"כ אבידת יתר בגדיו שנשאר לו אחר השאלה. שמלבד שהיא אבידה דלא שכיחא כלל וכלל שיאבד אדם כל בגדיו שלבוש בהן תמיד וכמו זר נחשב אבידה כזו עוד זאת גם שנזדמן סיבה נפלאה שהיה האבידה במקום שנאבד ונהרג השואל שהיה לבוש קצת בגדיו שהשאיל לו. ואע"ג דלכאורה משמע בגמרא דחיישינן לשאלה אף בענין שצריך לומר שמלבד השאלה היה ג"כ אבידת חפץ זולתי האבידה שאנו דנין עליה. והוא מדפריך (ב"מ כ"ז ב') ואי ס"ד חיישינן לשאלה כי מצאו קשור בכיס אמאי כשר נחוש לשאלה. והרי התם זה האיש שואל גט וידעינן שאבד גט כמ"ש התוס' פ"ק (דב"מ די"ח ע"ב) סד"ה נפק דק ובפסקי מהרא"י ססי' קס"א. וא"כ אם ניחוש לשאלה נצטרך לומר שמלבד שאלה זאת והאבידה הנמצאת שאנו דנין עליה עוד היה אבידה שניה דגט. ואעפ"כ פריך דאי חיישינן לשאלה ניחוש להכי לומר שהיה שאלה ואבידה זו לבד אבידת גט שאבד איש זה. אך יש לחלק כי התם אבידת גט שאבד איש זה ענין בפ"ע הוא. אבל בכיס זה לא נצטרך לומר דהיה רק שאלה ואבידה אחת. משא"כ הכא נצטרך לומר דבבגדים שהיה לבוש בהן ראובן בעל אשה זו היו תרי תיוהי מקצתן השאיל לשמעון ונאבד ונהרג בהם ומקצת השאר היה בהם אבידה שאיבדן ראובן עצמו. והרי זה שבדבר אחד עצמו יהיה שני אבידות דהיינו שיאבדו ראובן וימצאנו שמעון ויאבדנו מוכרח בגמרא דלא חיישינן להכי. וזהו שהכריחו האחרונים דאע"ג דחיישינן לשאלה מ"מ לאבידה לא חיישינן דאל"כ מאי משני לא שיולי אינשי אוכפא וכן בכיס וארנקי נחוש דילמא איבדם וזה מצאם וחזר ואיבד בהם הגט א"ו דכולי האי לא חיישינן ועיין בפנ"י בגיטין (כ"ח א') במ"ש התוס' שם א"נ שיודע שבחפיסא או בדלוסקמא איבדו. שהכריחו התוס' דבכה"ג לא חיישינן. וצריך להבין הא גם בעצם חששא דניחוש לשאלה במצאו קשור בכיס כו' א"א לחוש אא"כ נאמר שהיה אבידה שניה לבד זאת ואעפ"כ חיישינן. וא"כ מאי משני כיס וארנקי לא משאלי מ"מ ניחוש לאבידה. דהיינו שבכיס זה היה שני אבידות כנ"ל וכמו דהתם חיישינן לאבידת שני גיטין שוין. ועכצ"ל דאבידת גט שני ענין בפ"ע הוא וחיישינן לזה. אבל שיזדמן שבחפץ א' דהיינו הכיס וארנקי יהיה שני אבידות זה אחר זה שיאבדנו ראובן וימצאנו שמעון ויחזור ויאבדנו עם גט שהניח בו כולי האי לא חיישינן. וא"כ כיון שמוכרחים אנו לחלק בין אבידה לאבידה דבחפץ א' הוא דלא חיישינן לשני אבידות משא"כ בשני חפצים א"כ י"ל דכמ"כ בגדי ראובן אע"פ שהם הרבה בגדים מ"מ מאחר שהן בגדים שאדם לובשן תמיד הם דומים לבגד וחפץ אחד. וכשנצטרך לומר שהיה בהן שני אבידות שמקצתן השאיל לשמעון ונאבד ונהרג בהם ומקצתם איבד ראובן עצמו עד שבין שני האבידות איבד כל בגדיו י"ל דכולי האי לא חיישינן כמו דלא חיישינן בכיס וארנקי ודומיהן לשיארע בהן שני אבידות ואע"ג שי"ל ג"כ דכיון שהבגדים הם רבים לא דמי לכיס וארנקי שהם חפץ אחד ממש. מ"מ י"ל דיותר דומה לזה מלשני גיטין של שני בנ"א שאינם שייכים זה לזה כלל. משא"כ מספר בגדים שאדם אחד לובש כולם יחד דבר אחד נינהו. ועוד דהנה עוד יש לחלק בין אבידת שני גיטין דחיישינן ובין שבכיס וארנקי לא חיישינן לשני אבידות דגבי כיס וארנקי לבד שני האבידות נצרך לומר ששמעון שאבד גט השני הוא מצא הכיס וארנקי שאבד ראובן וחזר שמעון והניח בו גט שני ואיבדו וא"כ צריך לחוש לאבידה דראובן ומציאה דשמעון לבד אבידה זו השניה דשמעון המוצא. וכולי האי לא חיישינן דהיינו לאבידה ומציאה מלבד אבידה זו משא"כ גבי אבידת שני גיטין דחיישינן הרי אע"ג דחיישינן שהיה אבידה זולת שאלה ואבידה זו מ"מ אין כאן רק אבידה שניה לבד ולא גם מציאה. שהרי אנו אומרים שהגט שאבד איש זה לא נמצא עדיין. וגט זה הנמצא הוא דשמעון רק ראובן איש זה השאיל לו הארנקי שלו והניח בו גט שלו ואיבדו וזה אינו רחוק כ"כ כמו כשצ"ל ג"כ מציאה ששמעון שאבד גט זה מצא הכיס וארנקי שאבד ראובן כו'. ואע"ג שגם כאן צריך להוסיף שאלה תמורת המציאה מ"מ לאבידה ולשאלה חיישינן אבל לאבידה ולמציאה לא חיישינן כי מציאה רחוקה יותר משאלה. ולמציאה לא חיישינן ולשאלה חיישינן. ור"ל אע"ג שנצרך לומר שהיו שני אבידות ושאלה אחד חיישינן. אבל לשני אבידות ומציאה בינתיים לא חיישינן. והנה גם לפי חילוק זה י"ל בנד"ז אם נחוש לאבידה אין זו כשני אבידות ושאלה אחד כ"א ג"כ כשני אבידות ושאלה א' ומציאה א'. כיון שנמצא הקצת בגדים הנשארים סמוכים ממש לההרוג שלבוש בקצת יתר הבגדים. הרי צריך לומר שהאבידה השניה היה מכוון בצמצום ממש אצל השאלה והאבידה האחת. דזה שיהיה האבידה במקום מסויים פרטי אצל ההרוג ממש ה"ל כעין אבידה ומציאה דכמו דלא חיישינן ששמעון ימצא בגד שאבד ראובן ויהיה שמעון הוא הנהרג ונאבד בהם. משום דה"ל אבידה דראובן ומציאה דשמעון ושחזר שמעון ונאבד ונהרג בבגד זה. כמ"כ בנד"ז כשנאמר שההרוג הלבוש בקצת בגדי ראובן זהו שמעון ששאל הבגדים מראובן ונהרג ואבד בהם הרי אירע שאלה ואבידה א' בבגדי ראובן אצל שמעון. ועוד זאת יתר הבגדים שנזדמן שהיה בהם אבידה שאיבדם ראובן היה האבידה דוקא אצל שמעון ההרוג הלבוש בקצת בגדי ראובן וה"ל כעין מציאה דשמעון בגדי ראובן הנשארים ג"כ עד שנראה שהם ממנו מצד הסמיכות. ואע"ג דאין זה כמו מציאה שמצא בחייו ולבשם כו' משא"כ הכא ר"ל שהבגדים הנאבדים מצאו אותן [רק החידוש] שיהיה האבידה אצלו ממש. מ"מ אדרבה י"ל דאיכא כאן תיוהי יותר מבמציאה שמצא בחייו דה"ל רק אבידה שאבד ראובן הבגד ומציאה שמצאו שמעון ושאח"כ נאבד ונהרג בהם והוא הנמצא. והסכמת הפוסקים דל"ח לזה כלל וכאן נוסף ע"ז ענין שאלה. דליכא התם רק אבידה ומציאה. והכא איכא שאלה ואבידה דהיינו קצת בגדים שלבוש בהם השאיל לו ונאבד בהם והבגדים הסמוכים הן כעין אבידה ומציאה דהיינו מה שמכוון האבידה אצל ההרוג ממש דה"ל כעין מציאה ולא דמי לשאר אבידה כמו אבידה שניה דגט שר"ל שנאבד שלא במקום מסויים וגם שלא נמצא כלל עדיין. משא"כ הכא אבידה זו ה"ל כעין מציאה ועי' תוס' דב"מ (דכ"ב סע"ב) שאין רגילות ששני בני אדם אבדו חפץ זה כזה ובמקום אחד. ולכן אע"ג דע"י שאומר את האבידה אינו סימן דחיישינן שמא גם אחר אבד חפץ זה מ"מ ע"י המקום הוה סימן דלא חיישינן שבמקום זה יהיה אבידה עוד כזה כו' והתם היינו אע"ג שאין שם צמצום המקום כ"כ כבנד"ז שנמצאו סמוכים ממש אצל ההרוג עד שגם הסמיכות מצד עצמו מורה שהוא ממנו כמשנת"ל. ולכן י"ל דל"ח לזה כיון דאם נחוש לזה צ"ל הרבה תיוהי נזדמנו יחד הכל בבגדים אחדים דראובן שלבוש בהן תמיד ראובן:

(י"ל דאין לחוש רק לשאלה ולא כשנצרך להוסיף שלבד קצת בגדיו שהשאיל לו גם אבד יתר כל בגדיו ושהיה האבידה ממש במקום שנפל השואל הרוג. והא דגבי מצאו קשור בכיס פריך דניחוש לשאלה אף שצריך עי"ז להוסיף ג"כ אבידה דגט אחר. שאני התם שתאמר שהיה אבידה דגט אחר שאינו שייך כלל להחפץ שהשאיל ונאבד. משא"כ הכא תאמר שהשאלה והאבידה הכל במספר בגדים שלבוש בהן ראובן תמיד שהם כדבר אחד וכשתאמר שאירע במקצתם שאלה ואבידה ובמקצתם עוד אבידה במקום השאלה ה"ז כמו דלא חיישינן בכיס וארנקי לאבידה ולמציאה ואבידה כו'. והגם שי"ל דהתם עיקר הטעם דמציאה לא שכיחא. מ"מ גם כאן י"ל שאבידה זו שיאבד המשאיל יתר כל בגדיו במקום שנהרג השואל ה"ל כעין אבידה ומציאה. ועוד דשאלה ואבידה דהיינו שנאבד ונהרג בהן השואל ולא חיישינן לזה. כמו דל"ח בכיס וארנקי לאבידה ומציאה ואבידה):