ג

אמנם כ"ז כשבאנו לדון מפאת הסמיכות לבד והיינו כשנמצא גוף ההרוג ערום והבגדים סמוכים לו ובכה"ג החמיר הב"ש בתשובת חב"י סי' קל"א הנ"ל. אבל כשמקצת הבגדים מלובש בהן ההרוג אע"פ שמקצתן רק סמוכים לו. והבגדים שייכים זה לזה כמו שמספר בגדי האדם עד"מ הם כתונת ומכנסים ופזמקאות כובע ומנעלים ארבע כנפות קאפטען זופיצע חגורה וכה"ג. ועוד זאת שידוע בטביעת עין שכל בגדים אלו ממש היה מלובש בהן בעל אשה זו שהלך בדרך זה שנמצא ההרוג והבגדים הנ"ל מקצתן על ההרוג ומקצתן סמוכים לו. וכנדון שאילתינו. ע"ז י"ל כיון דמלבד הסמיכות עוד זאת הבגדים שההרוג לבוש בהן הן הן ג"כ עדים מוכיחים שגם המקצתן הסמוכים הן ממנו כיון שכל בגדים אלו שייכים זה לזה וגם ידענו שכולן יחד היו מלובשים על אדם אחד שהלך בדרך זה. והרי נמצא גוף וכל הבגדים ואע"פ שמקצתן רק סמוכים י"ל עבידי דמשתמטי מההרוג ע"י כמה סיבות שמסתמא הרוצחים חיפשו בבגדיו אם היה לו ממון. ועדיף טובא מדין פירות שמקצתן בכלי ומקצתן ע"ג קרקע דאיתא פרק אלו מציאות (דכ"ה ע"א) דהדבר מוכיח דהנך דע"ג קרקע דהנך הוא וחייב להחזיר למי שיתן סימן בכלי. דהא התם אע"פ שהפירות מין אחד הם מ"מ אין אנו יודעים מעצמינו שפירות אלו שע"ג קרקע היו יחד בכלי א' עם הפירות שבתוך הכלי דהרי י"ל שאדם אחר איבדן כאן ומעולם לא היו שייכים כלל להפירות שבכלי דטובא תפוחים איכא בעולם. ואין כאן ראיה רק מהסמיכות. ושהפירות ממין א'. והרי גבי שלשה מטבעות זה ע"ג זה כתב בשט"מ פרק אלו מציאות (דכ"ה א') בשם הרמב"ן דהא דבעינן זה על גב זה דאל"כ חיישינן שמא מאחר ג"כ נפלו כאן מקצת כו' הרי אף שהן סמוכין זה אצל זה לא סמכינן לומר דודאי כולהו מאיש אחד נפלו כולם ואף שהרא"ש שם יש לו פירוש אחר. מ"מ בתשו' א' כתבתי קצת ראיות לפי' הרמב"ן. והנה להרמב"ן צ"ל דגבי פירות שמקצתן בכלי ומקצתן ע"ג קרקע עדיף מדין שלשה מטבעות זה אצל זה והיינו משום שמלבד סמיכות הפירות זל"ז הנה ג"כ הכלי שבתוכו מקצת פירות מורה ג"כ ע"ז שכל הפירות אבידה אחת היא ובתוך הכלי היו כולן. אך בנד"ז איכא הוכחה עצומה ביתר שאת מטעם הנ"ל דמלבד הסמיכות בהכרח הבגדים כולן שייכים זה לזה והרי ידענו שכולן היו מלובשים יחד ממש על גוף אדם א' ונהי שלא ידענו שכולן היו על ההרוג הזה מ"מ מאחר שנמצא מקצתן עליו ומקצתן סמוכים לו וידענו שכולן היו על אדם א' שהלך בדרך זה ממש ונעלם יש להחזיק שכולן הן היו מלובשין על ההרוג ממש. אך מה שיש להסתפק בזה הוא כי י"ל דבפירות שמקצתן בכלי ומקצתן על גב קרקע. ג"כ אין הוכחה זו רק כמו סימן בינוני. וכך משמע קצת ממ"ש הרמב"ם פט"ו מהלכות אבידה הי"ג ואם מראין הדברים שהן של אדם אחד חייב להכריז כו' כיצד כו' היו מקצת הפירות בכלי ומקצתן בארץ חייב להכריז עכ"ל. ויש לומר דהך ענין מראין הדברים שהן כו' כח הוכחה זו הוי רק כמו סי"ב ובאבידה מהני הוכחה זו כמו דמהני סי"ב. משא"כ היכא דבעינן סי"מ י"ל דלא סמכינן כלל על הוכחה כזו. והגם שי"ל דנד"ז הוי הוכחה עצומה ביותר מבפירות שמקצתן בכלי כנ"ל מ"מ אכתי אין לנו ראיה דחשוב כמו סימן מובהק ובמרה"צ סס"ק צ"ב כתב להוכיח דפירות שמקצתן בכלי ומקצתן ע"ג קרקע ה"ל כדין כולן בתוך הכלי. אלא דאעפ"כ אין הכרח מזה למקצת בגדים עליו ומקצת סמוכים לו לומר דה"ל ככולן עליו שיש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דלא דמי לפירות בכלי שכולן דבר אחד הם משא"כ בבגדים שכל אחד משונה מחבירו כו' ולפע"ד אזיל בתר איפכא דהכא הו"ל הוכחה עצומה יותר מבפירות דאע"ג שכולן דבר אחד הם מ"מ אין לנו ראיה ברורה דשייכי זה לזה משא"כ הכא אנו יודעים בבירור שכל הבגדים אלו היו מלובשים על אדם אחד א"כ שייכים זה לזה בודאי נוסף ע"ז שמצד עצמות הבגדים הן שייכים זה לזה וכנ"ל. ולכן אם בפירות שמקצתן בכלי ומקצתן ע"ג קרקע דינן ככולן בתוך הכלי ודאי כ"ש בנדון זה אלא שי"ל דשם אין זה רק שמראין הדברים וכנ"ל. ומ"מ י"ל שנדון זה יש לדמות להא דאיתא בנדה פרק המפלת (דף כ"ו סע"ב) המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליא עמהן בזמן שהשליא קשורה עמהן אין חוששין לולד אחר אין שליא קשורה עמהן חוששין לולד אחר הריני מטיל עליה חומר שני ולדות שאני אומר שמא נימוח שפיר של שליא ונמוח שליא של שפיר. ועיין תוספות שם ד"ה המפלת. ולכאורה נראה הטעם כו' אבל נפל כו' והרמב"ם והרשב"א ס"ל דנפל כחיה ועוף עיין ב"י סימן קצ"ד. ואיך שיהיה עכ"פ מובן דבהמפלת בהמה וחיה ועוף לא מהני סמיכות השליא משום שאין רגילות השליא להפרד מן הולד. וכיון דנפרדה חיישינן לולד אחר. משא"כ בהפילה נפל או בולד להרשב"א מהני אפילו אין כאן סמיכות כלל שהשליא יצתה אחר כמה ימים אין חוששין לולד אחר. ומ"מ גם בהמפלת בהמה וחיה ועוף כשהשליא קשורה עמו עדיף מהסמיכות ואין חוששין לולד אחר לכ"ע. והנה בנדון זה דהבגדים לההרוג י"ל דהוה כשליא לולד של קיימא דמה שנמצאו רק סמוכים לו י"ל דלא שייך ע"ז הטענה מדוע נפרדו ממנו שיש לתלות שרוצחים הפשיטום לחפש בבגדיו וכה"ג ולכן אף שי"ל דלא סמכינן ע"ז להוציא האשה מחזקת א"א או שי"ל מדוע נפרדו ממנו כל הבגדים דאין רגילות כ"כ כן. אבל כשמקצת הבגדים מלובשים עליו ממש אע"פ שמקצתן רק סמוכים לו י"ל דדומה קצת לדין שליא קשורה עמהן דמהני אפילו בבהמה חיה ועוף כנ"ל. לכך י"ל דבכה"ג סמכינן אפילו באיסור ערוה. ועוד דהנה המגיד פי"ג מה' גרושין הי"ח העלה דמוכח בש"ס דילן דמעידין על המגוייד ואין חוששין שמא בסכין מלובנת נכוה אא"כ ידוע שנתגייד בסכין מלובנת. אע"פ שבירושלמי מבואר דחיישינן לזה הא הש"ס דילן פליג אהירושלמי בכמה ענינים שם ועיין הגמ"יי שם אות ה' דלא כירושלמי כו'. עכ"פ מבואר מהמגיד דלא חיישינן לשמא נעשה מעשה דלא שכיח כלל כמ"כ הכא י"ל דלא חיישינן למקצת בגדים הסמוכים לו שאינן ממנו כיון שמקצתן עליו ולא שכיח כלל שהסמוכים לו יבואו לשם שלא מזה שמקצתן עליו. ואין לדחות דהתם הטעם כיון דאפילו נתגייד בסכין מלובנת י"ל שקרוב שימות רק שאינו ודאי שימות ויכול להיות שיחיה משא"כ בסכין שאינה מלובנת אינו חי בשום ענין. וכיון שכן לא חיישינן בסתם מגוייד לשמא בסכין מלובנת נכוה. משום דלמילתא דלא שכיח כלל כזה לא חיישינן היכא דאפילו לפ"ז רובו למיתה כו'. דמ"מ נד"ז ג"כ לא גרע מנדון ההוא דהא עכ"פ בנד"ז אפילו את"ל שהבגדים הסמוכים ודאי אינן מההרוג. הרי מצד מקצת הבגדים שנמצא ההרוג מלובש בהן אף למ"ד דחיישינן לשאלה לא גרע מדין מגוייד בסכין מלובנת דג"כ אין כאן עדות כלל. אף דהתם רובו למיתה ה"נ גבי חששא דשאלה י"ל כן דודאי ע"פ רוב יש להחזיק שהוא הנהרג אלא דאעפ"כ אין זה עדות כלל. אפילו מדאורייתא. אך כשנוסף על זה סמיכות הבגדים הנשארים דלא שכיח כלל שמא יבאו ממקום אחר יש לדונן כאילו כולן עליו ממש. ובנד"ז יש עדיפות יותר דה"ל הכרת המת שאין מחמירים בו כ"כ כמו אם הספק בעצם המיתה דהיינו מגוייד כו' ולכן אפילו להרשב"א שם דס"ל במגוייד כהירושלמי י"ל דיודה בנד"ז. ועוי"ל טעם אחר דלמ"ד דשני סימנים בינונים טובים מצטרפין להיות כמו סימן מובהק ועיין מרה"צ דעכ"פ כשכל אחד מהשני סי"ב עדיף משאר סי"ב. וקרוב להיות סי"מ אז שניהן יחד לכ"ע ה"ל כמו סי"מ. א"כ בנד"ז כבר נתבאר דסמיכות הבגדים לההרוג מצד עצמן מורה יותר שהן ממנו כמו דתולין את השליא בולד של קיימא וכמו בנמצא בשפת הספל כו' ולא גרע מסי"ב ועדיף מיניה. ולקצת אחרונים ה"ל כמו עליו ממש והגם שאין לסמוך על זה עכ"פ בהצטרף לזה עוד ההוכחה שמקצת הבגדים הן על ההרוג שהן הן עדים מוכיחים ג"כ על מקצת הסמוכים שהן ממנו מצד שייכות הבגדים זה לזה ומצד שידוע שכולן היו מלובשים על אדם אחד שהלך בהן בדרך זה ונעלם מן העין. י"ל דהצטרפות הוכחה זו לא גרע מצירוף שני סימנים בינונים טובים יותר מסתם שני סי"ב דמצטרפין להיות כסימן מובהק ממש:

(וכל הנ"ל כשכל הבגדים רק סמוכים לו אבל כשקצתן מלובשים עליו עדיף מפירות שמקצתן בכלי ומקצתן ע"ג קרקע דלא כהמרה"צ. ומ"מ אין לנו ראיה דהוי כסי"מ. ומפירות הנ"ל אין ראיה דשם י"ל דהוי רק כסי"ב. ויש קצת ראיה מדין שליא קשורה עמהן דעדיף מסמיכות דשליא עמהן בנדה (דכ"ו סע"ב). וממ"ש המגיד פי"ג מה"ג הי"ח דאין חוששין לשמא בסכין מלובנת נכוה. גם י"ל דהסמיכות הוי עכ"פ כסי"ב טוב וכשנוסף ע"ז שמקצתן מלובשים עליו והלך בדרך זה ה"ל חיבור שני סי"ב טובים והוי סי"מ):