ב

ולכאורה יש ראיה דהסמיכות ענין גדול הוא מסוגיא רפ"ט דנדה דאיתא שם בגמ' ודילמא בתר דתמו מיא אתא דם ופרש"י אתא דם ממקור ולא מחמת מי רגלים והתוס' והרא"ש שם חלקו על פירושו וכ' אלא ודאי פשיטא ליה מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתא אלא ע"י מי רגלים עכ"ל הרי מחמת סמיכות הזמן מדלא חזאי קודם כו' מחזקינן לדם דאתי מחמת מי רגלים ומניחי' רוב דמקור לומר דהדם לאו ממילא אתי כו' דאין לומר משום שנמצא תוך מ"ר ממש דמ"מ כיון שאפשר לומר דבתר דתמו מיא אתי דם בפ"ע מן המקור רק שירד לתוך מ"ר א"כ אין זה רק כמו סמיכות. ואף לפרש"י שם ומבואר בדברי אדמו"ר ז"ל בהל' נדה ריש סי' קצ"א דהרשב"א ומהר"מ ס"ל כפרש"י דחיישי' דילמא בתר דתמו מיא אתא דם כי אורחיה מהמקור אלמא דהסמיכות לאו כלום הוא נגד רוב דמים מן המקור. אך היינו לר' מאיר שם אבל לרבי יוסי דהלכתא כוותי' לא חיישינן דילמא בתר דתמו מיא אתי דם אפילו לפרש"י וכמ"ש אדמו"ר ז"ל שם בשם הרשב"א ואע"ג דמהר"מ ס"ל דר' יוסי לא פליג ארבי מאיר בעומדת יחידאה הוא נגד כל הפוסקים. ואין לומר דהתם עדיף מסמיכות כיון דבשעת צרכיה ממש אתי דם חזקה עם המים בא. תדע דהא כשנמצא דם בבדיקות וקינוח עד אפילו תיומ"י להטלת מי רגלים טמאה נדה לכ"ע כמ"ש בב"י סי' קצ"א ורמ"א בש"ע שם בהג"ה. אך זה אינו דדוקא בבדיקת עד משא"כ בנמצא על שפת הספל ולא בתוך הספל הרי היא טהורה לפ"ד הרשב"א והרב"י שם אע"ג דאין זה רק סמיכות. ומה שקשה ע"ז דהא ענין הסמיכות הוי כמו קורבא וקיי"ל בב"ב פרק לא יחפור (דף כ"ד) דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב יש ליישב בב' אופנים. הא' ע"פ שטת הרמב"ן שם בב"ב גבי אבל ענבי מצנעי. דכשנמצא במקומו של הקרוב ממש אמרינן כנכ"ה ועדיף מקרוב וכמ"ש ע"ז בקצה"ח סי' רס"ב אך מפני שהתוס' והרא"ש שם חולקים ע"ז וס"ל דאפילו בכה"ג רובא עדיף לכן צ"ל אופן הב' דהא מוכח בב"ב שם גבי חבית שנמצאת בנהר כנגד עיר שרובה ישראל דשריא לרב דקיי"ל כוותי'. ולא חיישינן לרובא דעלמא משום שיש סברא המסייע לקורבא דאי איתא דמההוא דקרא קאתי עקולי ופשורי הוו מטבעי ליה. ואע"ג שאין זה הכרח גמור שהרי י"ל ג"כ חריפותא דנהרא נקיט ואתאי. עכ"ז כיון שהסברא מסייע לקרוב אזלינן בתר קרוב. וכן מוכח ממש"ש ביושבת בין ההרים אע"ג דמ"מ י"ל שבאו רוצחים לשם ממקומות אחרים וכמ"ש התוס' שם גבי ירושלים דאע"ג דירושלים הרים סביב לה מ"מ באו לשם מכל המקומות כו'. א"כ אין זה הכרח גמור שע"י שיושבת בין ההרים לא יבואו לשם ממקום אחר רק כעין סברא מעליא הוא דמסייע להקרוב ובכה"ג אזלינן בתר קורבא. וצ"ל דזה לא דמי לקורבא דמוכח כמו במצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים דאע"ג דמוכח דמהקרוב קאתי כמ"ש התוס' שם אפ"ה אזלינן בתר רובא. כי סברא הנ"ל עדיף מהוכחה זו. וכך י"ל בנמצא בספל עדיף מקורבא דמוכח וה"ל כיש הוכחה עוד דממי רגלים קאתי כו' וכמ"ש ע"ז במ"א בתשו' דשייכי לה' נדה. והנה בנ"ד יש הוכחה עצומה ביתר שאת אפילו מבנמצא בתוך הספל דהבגדי' הן של ההרוג. דהתם כשתאמר שהדם אתי כי אורחא מהמקור בתר דתמו מי רגלים ונכנס בהספל אין שם שום תימה לנגד רק הסמיכות מדלא חזאי קודם כו'. אבל הכא מלבד הסמיכות אם תאמר דהבגדים לאו של ההרוג הן כ"א אדם א' מרובא דעלמא חי עזב בגדיו כאן אצל ההרוג הוא דבר תמוה דאבידה כזו שיאבד אדם הרבה בגדי' שהוא לובש הוא מילתא דלא שכיחא כלל וכדלקמן שדעת תשו' צ"צ דלאבידה לא חיישינן כלל ואע"ג שדבריו אין נכונים אבל מ"מ לא נכחיש דהוכחה וסברא גדולה הוא. וגם עוד תימה שההרוג נאבדו כל בגדיו מכאן. א"כ הוכחות אלו הן מסייעות לסברת הקורבא דהבגדים הן מן החלל המונח מקרוב להבגדים מאד וכיון דהוכחות הללו מסייעות להסמיכות לכ"ע אזלינן בתר קרוב. ויש ראי' לסברא זו מהא דאיתא בנדה פרק המפלת (דף כ"ז א') דתולין את השליא בולד אפילו עד כ"ג יום הרי אע"ג דהתם ליכא סמיכות כלל אדרבה נשתהה השליא שלא כדרך העולם אפ"ה כיון שכל ולד יש לו שליא תלינן שליא זו בולד זה ולא חיישינן שמא השליא זו הוא של ולד אחר שנימוח. ובגדים דאדם הוי כמו שליא לולד. וכיון שאנו מוצאין הרוג ערום ובגדים אצלו יש לתלות הבגדים בו כ"ש שנוסף ע"ז טעם הסמיכות והקורבא דמוכח. כ"ש שאנו יודעים שהבגדי' הן היו של אדם שהלך בדרך זה ע"ד לחזור מיד ונעלם מן העולם. א"כ אם תאמר שהבגדים הן של האדם האחר יש כאן תימה ג' לבד ב' תמיהות דלעיל והיינו שיזדמן שהבגדים של האדם האחר יהי' בהן סימנים כמו בהבגדים של ההרוג שנאבדו א"כ זהו שלשה תמיהות. א"כ ג' הוכחות אלו הן מורים ודאי דהבגדים הן של ההרוג זה הסמוך להן וה"ל כאילו נמצאו עליו ממש ועדיף טובא משליא לולד. ועוד מטעמא אחרינא איכא בנד"ז עדיפות מבנדון נמצא בספל דהתם דמי המקור הם רוב ומצוי כדאיתא בב"ב פרק לא יחפור (דף כ"ד) אע"ג דהדר ביה רבא צ"ל דהיינו כשנמצא בגג פרוזדור שם אין דמי המקור מצויין משא"כ בקרקע פרוזדור ובכותלי בית הרחם ודאי הוה רוב ומצוי אפילו למסקנא כדמוכח בנדה בתוס' שם (דף י"ז סע"ב). משא"כ הכא פשיטא דאינו מצוי כלל שיבואו הבגדים לשם מאדם אחר מרובא דעלמא שיאבד שם בגדיו דהיא אבידה דלא שכיחא כלל. אך עכ"ז יש לחלק ולומר דהתם מהני זה דתולין השליא בולד שלא לעורר טומאה על האשה מחמת זה וכן גבי דם הנמצא בתוך מי רגלים הוא כה"ג וע"ז מהני הטענות אלו. והכא ג"כ מהני הטענות אלו להחזיק הבגדים של ההרוג. אבל שנוציא עי"ז האשה מחזקת איסור אשת איש י"ל דלא מהני וכה"ג חילקו התוס' ביבמות (דף קט"ז א') סד"ה אותיות לענין חששא דמסירת שטר. ועוד דבהתרת ערוה דבעינן עדות ברור אין ללמוד משאר איסורין אפילו מאיסורין החמורים. דהא באיסורים אזלינן בתר אומדנא והוכחה משא"כ גבי עדות אשה כדמוכח מעובדא דההוא דאיתלי נורא בי גנני ביבמות (קט"ו א'). ולכן י"ל דשפיר קאמר הב"ש דהסמיכות לא מהני. (ושוב נ"ל דאע"ג דאין ללמוד התרת א"א משאר איסורין מ"מ להחזיק שהבגדים הסמוכין הם של ההרוג שפיר י"ל דיש להחזיק מצד שאל"כ תצטרך לומר שנזדמן כאן ג' תמיהות עצומות וכמו דלא חיישינן לאביי ביבמות (דף קט"ז ע"א) דילמא אזיל בגמלא פרחא ואע"ג דלרבא חיישינן פי' הנ"י שזהו רק לסניף בעלמא וגם ג' תמיהות אלו בצירוף עצם הסמיכות י"ל רחוק יותר מגמלא פרחא. ולכן גם ממ"ש התוס' (דף קט"ז) סד"ה אותיות אין ראיה לנגד דהתם יש רק חזקה א' שכל מה שהוא תחת יד האדם הוא שלו משא"כ הכא יש שלשה הוכחות עצומות שהבגדים הסמוכין הי' ההרוג לבוש בהן. גם מעובדא דההוא דאיתלי נורא בי גנני יש לדחות ואכמ"ל):

(מסוגיא רפ"ט דנדה דלדידן דקיי"ל כר' יוסי אף בנמצא הדם על שפת הספל לא חיישינן דילמא בתר דתמו מיא אתא דם כי אורחיה מהמקור מוכח דהסמיכות מילתא היא. ואף על גב דקיי"ל רוב וקרוב הולכים אחר הרוב ואפילו בקורבא דמוכח יש ליישב זה דהיכא דאיכא עוד סברא גדולה המוכחא דלא אתי מרובא אזלינן בתר קורבא ובנד"ז יש סברא עצומה דאילו הבגדים אתי מרובא דעלמא לא היו בלי שום אדם ויש ראיה ג"כ לזה מהא דתולין את השליא בולד אפילו עד כ"ג ימים. ומ"מ אין מכ"ז ראיה להקל בנד"ז להוציא האשה מחזקת א"א עי"ז ועי' תוס' יבמות (קט"ז א') סד"ה אותיות. ובהג"ה אחר זמן נתבאר דאין שום ראיה לנגד מהתוס' דיבמות (קט"ז) סד"ה אותיות ושיש סברות נכונות לחזק דבנד"ז שפיר מחזקינן הלבושים הסמוכים לההרוג כאילו ההרוג מלובש בהן מחמת שלשה הוכחות בריאות):