ח

ונפקא מינה מהכרעה זו דאם יש עוד ספק שקול יש להתירה לגמרי דה"ל ספק ספיקא ובס"ס מקילינן בכל האיסורים במקום דליכא חזקת איסור ואפילו באיסורי ע"ג כמ"ש בי"ד ססי' ק"י. וכמו בנ"ד שיש שני ספיקות להתיר הא' מצד סי"ב שבגופו דמידי ספיקא לא נפקא דילמא סי' דאורייתא. הב' מצד טב"ע דמלבושיו דמידי ספיקא לא נפקא דילמא ל"ח לשאלה וכלישנא דאיבע"א ועוד שכן פסקו הרבה ראשונים ואחרונים התוס' ביבמות והריטב"א הובא בתשובת ב"א סימן קל"ו והנ"י ומהר"ל מפראג והש"ך והפנ"י בתשובת ג"ב סי' כ"א ומהר"י הלוי אחי הט"ז וכמה פוסקים ופשיטא דה"ל פלוגתא דרבוותא גם הספק אי סי' דאורייתא אע"ג דבפוסקים ליכא למ"ד דפשיטא ליה דסי' דאורייתא רק הריטב"א ויחידאה הוא כמ"ש מהריב"ל וכל הפוסקים ס"ל דספיקא הוא ואם כן לכאורה י"ל דה"ל כספק דתיקו או כספק דבעי' שלא נפשטה. מ"מ כיון דבגמרא איכא תרי לישנא אליבא דרבא ה"ז כפלוגתא דרבוותא כמ"ש הש"ך בת"כ סי' צ"ב. ואע"ג דרב אשי דבתרא הוא ספוקי מספקא ליה מ"מ את"ל דרבא אמר סי' דאורייתא לא הוה חיישי' לספיקא דרב אשי לפ"ד הרמב"ן במלחמות פ"ב דב"ק דלא שבקינן פשיטותא דקמא מקמי ספיקא דבתרא וכ"ד הרא"ש פ' אלו נערות דלא שבקינן פשיטותא דאביי מקמי ספיקא דרבא (ועב"י בי"ד סי' קנ"ט) נמצא א"כ הא דמספקא לן היינו משום דדילמא העיקר כלישנא דאמר רבא סי' דרבנן וא"כ הספק תלוי כמאן מהנך לישני קיי"ל וא"כ ה"ל כספק פלוגתא דרבוותא. ואפילו לפ"ד הנמ"י בב"ק שם דכשהבתרא מספק עלינו פשיטותא דקמא שבקינן פשיטותא דקמא מקמי' ספיקא דבתרא מ"מ היינו דוקא אם ספיקותא דבתרא מצד עצמו. אבל הכא גופא י"ל דרב אשי ספוקי מספקא ליה כמאן מהנך לישנא דרבא קיי"ל וא"כ חזר הספק בין הלישני וכה"ג כ' התומים בקת"כ ס"ק יעו"ש דדמי' ממש לנ"ד דה"ל ספק פלוגתא כיון דרב אשי לא מצא להכריע כמאן מהנך לישני קיי"ל:

קיצור. וא"כ בשני ספיקות כאלו יש לומר להקל. ועיין מ"ש במ"א בענין זה: