ז

אך העיקר להקל בנדון זה הוא מצד התחברות כל הענינים הנ"ל כאחד דאף אם כל אחד לבדו אינו מספיק לגמרי להתירה. מ"מ בהצמדן יחד נראה שיש להתירה. והיינו שיש כאן סי' הגוף וטב"ע ברוב בגדיו ובכללן ציצית ויש ג"כ חזקה שליח עושה שליחותו ושלא שינה שליחותו המסייע לומר שזהו הנמצא הוא ר' ישראל השליח מן ר' בינוש עם האגרת הנמצא עמו כנ"ל. ויש ג"כ סימן ממה שנודע עכ"פ שהנטבע הזה הוא שהלך לסענא שידענו שר' ישראל הנ"ל הלך לשם ושידענו שהלך בדרך זה על הבריקעל בלילה הנ"ל שנטבע אז איש שם. אשר בהצטרף כל הני נ' להתירה. דהנה גם מצד צירוף סי' הגוף עם טב"ע דבגדים לבד יש להתירה לפ"ד גדולי האחרונים וזה מצד ב' טעמים דהיינו ב' היתרים. הא' הוא הממה נפשך שהמציא הגאון מו"ה הלמן מפראג המובא בב"ש והוא כיון דלא שמעינן בגמרא דחיישינן לשאלה אלא למ"ד סי' דאורייתא. אבל למ"ד סי' דרבנן לא שמעינן ליה דחיישינן לשאלה. א"כ כשיש סי' בינוני בגופו דתו שרי' למ"ד סי' דאורייתא מצד הסי"ב הנ"ל. א"כ יש להתירה גם למ"ד סימנין דרבנן מצד הטב"ע בבגדי' כיון דלדידי' לא שמעינן דחיישינן לשאלה. ואע"פ שהב"ש פקפק ע"ז מ"מ בתשובת נ"ב סימן מ"ד ובכמה תשובות החזיק לקיים ד' מה"ר הלמן הנ"ל ואחריו החזיק ג"כ בספר מרה"צ יעו"ש שהאריך מאד (ועי' בתשובת חינוך בית יהודה מזה הרבה). הב' הוא מה שחידש הח"ץ בתשובה סי' קל"ד דמטעם אחר ליכא למיחש בכה"ג לשאלה משום דה"ל שאלה דיחיד ר"ל שאיש שיש בו סי"ב זה השאיל בגדיו לאיש מיוחד שיש בו ג"כ סי' כזה ממש להא ל"ח וכאותה שאמרו פג"פ (דקע"ב) דאף דחייש אביי לנפילה לנפילת חד לא חייש כו' והנה י"ח על היתר זה ג"כ כמבואר בתשובת שב"י סימן י"א. ויש מגדולי גאוני זמנינו שהחזיקו לקיים ד' הח"ץ כמ"ש בס' מרה"צ ובתשובת בית אפרים סימן כ"ז. ולפעד"נ לחזק היתר זה מטעם אחר. והוא זה כי ידוע שנחלקו הפוסקים ראשונים וגם אחרונים בענין אם יש מחלוקת הפוסקים בדיני עיגונא שיש אומרים דאזלינן בזה בתר המיקל דאע"ג דה"ל ס' דאורייתא מ"מ משום עיגונא יש להקל כמו שהקילו להאמין עד א' וגמל"ת ועמפ"ע כו' וז"ד ראבי"ה והרא"ם והמ"ב. וי"א דאזלינן בתר המחמיר וכ"פ רמ"א בסעיף ט"ו וכ"ד האחרונים וכ"ד מו"ר הגאון ז"ל בתשו'. וכן נלע"ד ראי' מסוגיא דיבמות (דקט"ו א') גבי חזו גברא חרוכא שכתב הנ"י דרוב הראשונים פסקו כרב חייא בר אבין אפילו נגד רבא ובחי' הרשב"א לא צידד להקל רק משום דאיתא בגמרא סבר רב חייא בר אבין משמע דלית הלכתא הכי. מזה מוכח דבפלוגתא דרבוותא יש להורות בודאי כדברי המחמיר. מיהו עכ"פ מוכח מכאן דל"ד ספיקא דפלוגתא דרבוותא לשאר ספיקא דגוף המעשה. דאילו בספיקא דגוף המעשה. הרי כשהספיקות הם נגד החזקת איסור כנד"ז הרי י"א דאפילו כמה וכמה ספיקות לא מהני וכמבואר בט"ז בי"ד ססי' ק"י. ולהש"ך שם בעינן שלשה ספיקות. ואיך י"א בכאן דאפילו בחדא ספיקא אזלינן להקל. א"ו עכצ"ל דבספק פלוגתא דרבוותא לא שייך כלל לומר אוקמה אחזקה. שהרי אפילו להאומרים דלא אזלינן להקל בעיגונא בספק פלוגתא מבואר דמ"מ מדמים זה לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת כמבואר בחמ"ח בתשוב' דפנחס מארלע. ובתרי ותרי לא מוקמי' לה אחזקתה לחד לישנא ביבמות דל"א בתרי ותרי ספיקא מדאורייתא הוא. וגם ללישנא דספיקא דרבנן הוא ומדאורייתא מוקמינן לה אחזקתה מ"מ מצד צירוף החזקה דאשה דייקא ומינסבא נגד חזקת א"א לא מוקמינן לה אחזקת א"א בתרי ותרי כדמוכח להדיא בכתובות (דכ"ב ע"ב) ע"ש בתוס' ד"ה הבא. ואף לפ"ד הר"ן שם דס"ל דמוקמי' לה אחזקת א"א י"ל דפלוגתא דרבוותא עדיף מספיקא דתרי ותרי דהתם בתרי ותרי ע"כ כת א' משקרי' וכיון שאין ידוע לנו מי המשקרים אוקמי' אחזקה. משא"כ בפלוגתא דרבוותא אלו ואלו דא"ח הם. וראיה לזה מדיני תפיסא דהנה בתרי ותרי דעת הנמוק"י רפ"ק דב"מ דאי תפיס לא מפקינן מיניה משום דכל היכא דאיכא תרי ותרי לא אמרינן אוקי מילתא אחזקתה וצ"ל דס"ל דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא וכ"כ בשט"מ פ"ב דכתובות בשם הרמב"ן ואם כן להאומרים דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא אפ"ל דלא מהני תפיסה נגד חזקת מרא קמא אא"כ טוען ברי (מיהו י"ל דמדרבנן מהני ודו"ק). וכ"מ מהרא"ש פ"ב דכתובות ואילו בפלוגתא דרבוותא העלה הש"ך בס' תק"כ סימן ע"ט ואילך עד סי' ק"א דלכ"ע מהני תפיסא ואפילו אינו טוען ברי. וכן פסק בכללי תפיסא בס' קצה"ח שבססי' כ"ה ע"ש סעיף ט' וסעיף כ' דגבי ס' תרי תרי הצריך ברי בסעיף ט' וגבי פלוגתא דרבוותא בסעיף כ' א"צ ברי. וע"ש בביאוריו אות כ' שהקשה בשם התומים הא בתרי ותרי בעינן שיטעון ברי בפי' וא"כ מ"ש בפלוגתא דרבוו' א"צ ברי ולפע"ד יתיישב עפ"י הנ"ל דהרמב"ן והנמוק"י דס"ל דבתרי ותרי מהני תפיס' היינו משום דס"ל דספיקא דאוריי' הוא והלכך מדאורייתא לא מוקמי' אחזקת מרא קמא. אבל הרבה פוסקים חולקים וס"ל דספיקא דרבנן הוא וא"כ היה ראוי לומר דלא מהני תפיסא הלכך הוצרכו לומר ברי לי דאז אפילו באיסור א"א מהני בתרי ותרי שאם נשאת לא תצא באומרת ברי לי כדאיתא בכתובות (דכ"ב ע"ב) וכמ"כ הכא אם תפס אין מוציאין מידו. אבל בפלוגתא דרבוותא ס"ל להש"ך דבלאה"נ לא מוקמי' אחזקה קמייתא לכ"ע הלכך א"צ לומר ברי לי. ועיין עוד בתוס' דפרק חז"ה (דל"ב ע"ב) ד"ה והלכתא. שחילקו להדיא לפרשב"ם בין ספיקא דתרי ותרי דשייך לומר בו אוקמא אחזקת מרא קמא ובין ספיקא דפלוגתא דרבוותא דלא שייך כולי האי לומר אוקמא אחזקת מרא קמא. ולפ"ז מוכח דלרשב"ם באיסורין נמי לא אזלינן בתר חזקה בכה"ג דהא ביבמות (דל"א סע"א) מוכיח הש"ס דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא (ור"ל דמדאורייתא מוקמינן אחזקה) מדאמר ר"נ אוקי נכסי בחזקת בר שטיא ע"ש וא"כ מאחר דס"ל לרשב"ם דבפלוגתא דרבוותא בכה"ג לא מוקמינן בחזקת בר שטיא מוכח דספיקא דאורייתא הוא ולא מוקמיה בזה אחזקה. הן אמת שהתוספות שם כ' דדוחק לחלק בכה"ג עכ"ז הרא"ש בסנהדרין פאד"מ ובתשובה כלל א' משמע דמפרש כפרשב"ם לכן פסק כן הנתי"מ בדיני תפיסא סכ"ב כדעת רשב"ם ע"ש. ועי' בתומים בקת"כ ס"ק צ"ג הביא דעת רב האי גאון וכמה פוסקים דס"ל דבכל ספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה מדאורייתא וי"ל שז"ד ריא"ז בש"ג פא"ט שפסק דבספק בהוראה לא מוקמי' אחזקה ואין כן דעת הר"ן רפ"ק דקדושין גבי נתן הוא ואמרה היא כו' מיהו הר"ן מיירי בתיקו אבל בפלוגתא דרבוותא י"ל שמודה לפוסקים הנ"ל. אמנם לא נכחיד דעת התומים בקת"כ סס"ק פ"א שנראה מדבריו להדיא דס"ל דספק פלוגתא דרבוותא הוא כספק תרי ותרי ומוקמי' אחזקה מדאוריי' רק מדרבנן לא מוקמינן אחזקה רק שמבואר מדבריו דדין זה הוא במחלוקת שנוי' שרבים האומרים דבתרי ותרי נמי לא מוקמי' אחזקה מדאורייתא ויש מהאומרי' דבתרי ותרי מוקמינן אחזקה דאפ"ה בפלוגתא דרבוותא לא מוקמינן וז"ד רשב"ם והרא"ש וכ"ד רה"ג ועוד כמה גדולי הראשונים:

וממוצא דבר נשמע דלענין עיגונא דאתתא קרוב הדבר להכריע דבפלוגתא דרבוותא לא מוקמי' אחזקה להחמיר ודי להורות דה"ל ספיקא דאוריי'. וזה מתרי טעמי. חדא דר"ת וסיעתו סוברים דחזקה דאשה דיקא מרעא לחזקת א"א ונהי דהר"ן פליג ע"ז מ"מ בכה"ג יש לצרף דעת ר"ת עכ"פ. ב' כיון שיש פוסקים המקילים לגמרי בפלוגתא דרבוותא לכן יש לצרף דעתם עכ"פ לענין זה דלא מוקמי' אחזקה דאיסורא ואפושי פלוגתא לא מפשינן שאלו מתירים לגמרי ולשא"פ נאמר דבחטאת קאי ודי לומר דה"ל ספיקא:

קיצור. ועיקר ההיתר מצד התחברות הענינים הנ"ל סימני הגוף וטב"ע בבגדיו וחזקה שליח כו'. והנה לבד מ"ש מהר"ה והח"ץ טעמים להתיר בסי"ב בגוף וטב"ע בגוף י"ל עוד טעם משום דבפלוגתא דרבוותא לא מוקמי' אחזקת איסור דעדיף מספיקא דתרי ותרי. כמ"ש בתוספות דחז"ה (דל"ב ע"ב). והרי אפילו בספק תרי ותרי ס"ל לכמה פוסקים דמדאורייתא לא מוקמינן אחזקה: