ה

צד ג' להתיר ע"פ האגרת שז"ל עדות הנגיד מ' בנימין בינוש באליונ"ע. ישראל בן משה האט באיי מיר גיוואונט י"ג שנה ושלחתי אותו בכל הענינים שלי גלוים ונסתרים והי' ציר נאמן לשולחיו בכל פעם ששלחתיו וכעת הזדמן שהוצרכתי ללות אלף רובל בק"ק סענא ושלחתי את ישראל הנ"ל ביום ה' שקודם מברכין תקפ"ה עם אגרת חתום בחתימתי להרבני מ' יוסף במ' ליב מסענא שישתדל בעבורי אצל הנגיד ר' קלמן נ"י נידון הלואה הנ"ל ומסרתי לו כל הענין ע"פ שידבר הוא ג"כ עם מ' יוסף הנ"ל נידון זה הענין והאג' הנ"ל נחתם בחותמי עם טריף וואקס מלמעלה וכשהובא לידי האג' הנ"ל בחזרה הכרתי החותם הנ"ל שעליו שהי' רשום האותיות על הטריף וואקס כרושם החתימה בלי שינוי בלשון עברית ולשון פולין עכ"ל וככה העיד כותב האגרת הנ"ל שהכיר שזהו האגרת שכ' למ' יוסף מסענא הנ"ל. והנה לכאורה אין לחוש שמא מסר אגרת זה לאיש אחר דהיינו שעשה שליח שני דאף למ"ד חזקה שליח עושה שליחותו מ"מ מה שעושה שליח שני היינו שעושה שליחותו דקיי"ל דשליח הגט יכול לעשות שליח שני. מיהו זהו אם חלה ועוד דהוה ליה כמו את הולך גיטין (דף כ"ט ע"א) והעיקר כיון שנמסרו לו ג"כ דברים בע"פ שידבר עם מ' יוסף הנ"ל א"כ י"ל דלא שייך בזה שיעשה שליח שני דזהו ודאי לא עשה שליחותו דהשליח השני לא יוכל לדבר כ"כ עם מ' יוסף הנ"ל כמו הוא בעצמו שהושמו הדברים בפיו מן המשלחו. דהכי קיי"ל דמילי לא מימסרי לשליח ופרש"י בגיטין (דף כ"ט) שאין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר אלא שי"ל שמא זה רבי ישראל לא ידע דין זה דמילי לא מימסרי לשליח. מיהו עפ"י מה שהעיד מ' יוסף אהרן שאמרו וציוו לו שיתאמץ בנידון הלואה הנ"ל א"כ אין שייך שימסור לאחר דא"כ ודאי לא עשה שליחותו ולא שייך לומר שיצוה לשליח שני שיתאמץ כ"כ דמסתמא אין כל ההתאמצות שוים וכ"ש שנעשה שליח ג"כ שיביא האלף רובל א"כ בכה"ג ודאי אם ימסור המכתב לאיש אחר לא עשה שליחותו כלל דהיינו שליחת הבאת המעות שהמשלח לא ניחא לי' כלל שיושלח ע"י אחר ולא דמי לגט וכדאיתא בגיטין (דף כ"ט) גבי טול לי הימנה חפץ פלוני כו' (וגם בכה"ג י"ל דאין זה לא עשה שליחותו לבד כי אם ג"כ שינוי השליחות דאפשר כתוב בהאגרת שישלחו המעות ע"י המוביל כתב זה. כנהוג לכתוב בכה"ג לשלוח ע"י מוכ"ז. ואם ימסור הוא המכתב לאיש אחר יהי' הפי' שאותו האחר הוא המוכ"ז ואולי ישלחו על ידו וזה נקרא שינוי. וה"ל כעין מ"ש המ"א סי' ת"ט סס"ק י"ז בשם תשו' רבינו בצלאל סי' כ"ט וז"ל אם ידעינן שעשה שליחותו אלא שהספק אם שינה אמרינן ודאי לא שינה עכ"ל. וזה כעין מ"ש בתשו' ב"י הובא בק"ע סעיף קע"ח אע"פ דחיישינן לשאלה מ"מ אין אדם מוסר הפקדון שיש בידו לאחר כו' ע"ש) וכי תימא הא קיי"ל בגיטין (דף ס"ד) דלא סמכי' אחזקה שליח עושה שליחותו לקולא י"ל דשליח זה שאני כיון שר' בנימין ביינוש אומר שדר אצלו י"ג שנה והי' משלחו בכל עניניו הגלוים והנסתרים והי' לעולם ציר נאמן לשולחיו א"כ בכה"ג י"ל דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כמו דסמכי' אחזקה שאין ב"ד מתעצלין בו ול"ד לשאר שליח וה"נ שליח זה שהוחזק לציר נאמן לשולחו כ"כ זמן רב וגם דר אצל ר"ב הנ"ל סברת הלב הוא דעדיף טובא משאר שליח. ועיין בבעה"ת שער כ"ט דין ו' גבי חנוני ופועלים שכ' בפשיטות החזקה דשליח עושה שליחותו. וראיתי שהשיב עליו דהא לא סמכינן כ"כ אחזקה שליח עושה שליחותו. ולפמ"ש י"ל דחנוני שאומנתו בכך עדיף לענין זה משאר שליח. וכמו כן י"ל בנ"ד ועיין ברמב"ם פ"א מהלכות מעשר דין ח' ובמל"מ פ"ד מהלכות בכורות היכא דהשליח פתח לומר שהוא רוצה לעשות פעולה אחת אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו אפילו לקולא והוא מן הירושלמי. והטעם צ"ל משום דאז נראה מדעת השליח שחפץ בשליחותו ביותר כיון שמעצמו פתח כו' וכיון דחזינן שיש חילוק בין סתם שליח ובין שליח שמעצמו פתח א"כ יש לומר דשליח זה שהוחזק י"ג שנה אצל המשלח לציר נאמן ודר אצלו ומתעסק בכל עניניו זמן הנ"ל י"ל דעדיף משליח שפתח מעצמו כו' כש"כ דנראה ג"כ מהגדת הנכרי מסל"ת שהי' מהיר גם בשליחות זו שלא רצה ללון שם בכפר אצלו באמרו שרוצה לילך לסענא ולחזור למחר לביתו. עוד י"ל דבנ"ד אם נחוש שמסר האגרת לאחר ה"ל שינה בשליחותו. דאמרינן בכתובות (דף צ"ט) אמר לי' זיל זבין לי' כורא ואזיל וזבין לי ליתכא מאי וכ' הרי"ף וסוגיין דמעביר על דבריו הוי וכ' הר"ן דמיירי דמצי למיזבן ליתכא ב' ג"כ אלא משום דאמ"ל לא ניחא לי דליפשו שטרא עילואי. מזה מוכרח דהיכא דעשה מחצה השליחות ומחצה השני' לא עשה חשיב שינה בשליחותו גם במחצה שעשה אם יש להמשלח איזו טענה שיש חסרון קצת גם בהמחצה שעשה כמו לא ניחא דליפשו שטרא עילואי או חלוק גדול הייתי מבקש כו'. (אבל אם אין לו שום חסרון בהמחצה שעשה נ' דלכ"ע לא הוי מעביר על דבריו בהמחצה שעשה א"כ גבי קטנית בע"ה מעל אף אם הביא לו רק שוה ג' בג' והא דמשמע דבע"ה לא מעל רק כשהביא לו שוה ו' בג' היינו משום דאל"כ מצי אמר לי' לשוה ו' הייתי צריך) לפ"ז בנ"ד ששלחו לצורך הלואת אלף רובל ועשאו שליח לפעול זה ע"י האגרת וע"י התאמצות שלו ג"כ בע"פ וא"כ אם ימסור האגרת לאחר עשה רק מחצה השליחות והמחצה השני' לא עשה. וא"כ ה"ז שינוי גם לגבי המחצה שעשה וגרע אפילו מחלוק גדול הייתי מבקש כו' דהתם עכ"פ הביא לו קטן. אבל הכא יכול להיות שלולי ההתאמצות שבע"פ לא יפעלו ההלואה וא"כ יגרום רק בזיון למשלחו שיבקש ולא ימלאו בקשתו וכדאי בזיון כו' וגרע מלא ניחא דליפשו שטרא עילואי כו'. וכבר נתברר דהמג"א כ' דלשינוי השליחות אין לחוש. מיהו רה"ג ס"ל דקיי"ל דמוסיף על דבריו הוי. והר"ן נ' דנוטה דהוי ספיקא דדינא ועיין בס' הפלאה הטעם דס"ל דטענה דלא ניחא לי' באפושי שטרא אינו טענה בריאה כ"כ כחלוק גדול הייתי מבקש כו' מש"ה אע"ג דבשם מעביר על דבריו הוי הכא לא איפשיטא. לפ"ז בנ"ד שי"ל דעדיפא מאפושי שטרא כנ"ל י"ל דלהר"ן ג"כ ודאי מעביר על דבריו הוי אם מסרו לשליח אחר. א"כ נ' דבנ"ד כיון שהשליח הוחזק חזקה רבה לציר נאמן כנ"ל עד שי"ל דלא חיישי' בי' לשמא לא עשה שליחותו כדלעיל. לכן בהצטרף לזה ג"כ מה שנראה דאם נחוש שמסר האגרת לאחר ה"ל מעביר ע"ד משלחו דלא חיישי' בזה אפי' בשאר שליח לפ"ד המג"א כנ"ל. א"כ נ' לומר דבנ"ד לא חיישינן כלל לזה שמא מסרו לאחר ועכ"פ יש לצרף זה להיתר דשאילת כל בגדיו ולומר דלא חיישינן לשניהם יחד לשאילת כל בגדיו ושינוי השליחות. מה גם שנמצא האגרת בפענחער עם ג' צווייער שידוע שלקחן עמו וכיון שהוכר האגרת אח"כ בטב"ע שזהו האגרת שנמסר לר' ישראל הנ"ל יש להתיר אשתו עפ"ז בצירוף הטעם דלא חיישינן לשאילת כל בגדיו ועכ"פ צד גדול הוא להקל אם אינו מספיק לגמרי:

קיצור. גם מצד האגרת יש לצדד להקל דסמכי' אחזקה שליח עושה שליחותו כיון שהוחזק י"ג שנה לציר נאמן לשולחיו לא חיישינן שמא נתעצל. ועוד דאם נחוש שמסרו לאחר כמו שנמצא האגרת אצל הנטבע. י"ל דהוה שינוי השליחות מטעם הנז' בפנים: