ד

וראיתי בתשובת נ"ב סי' ל"ב שפסק בפשיטות דלשאלת כל בגדיו ליכא למיחש אף למ"ד דחיישינן לשאלה אא"כ למ"ד דחיישינן לחליפין. ולכאורה נראה להוכיח דל"ח לחליפין ומכירה מהא דאמרי' גבי חמור בסימני אוכף דל"ח לשאלה משום דלא שיילי אינשי אוכפא משום דמסקיב לי' לחמרא. וטעם זה לא שייך רק בשאלה אבל בחליפין ומכירה ודאי ל"ל הכי דאטו לא קנו אינשי אוכפי ומתקנו אח"כ שיהי' ראוי לחמור שלו אלא דבשאלה ל"ל הכי שלא יכול לשנותו מאחר שהוא של המשאיל. וא"כ את"ל דחיישינן ג"כ למכירה וחליפין אכתי קשה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ניחוש למכירה וחליפין אעכצ"ל דל"ח רק לשאלה. הן אמת דלפמ"ש בחידושי הר"ן פ' אלו מציאות (דף כ"ח). שהקשה אי חיישינן לשאלה היכי מהדרינן אבידתא בסימנים ניחוש לשאלה דשמא שאלו ממנו פעם א' וידע סימנין כו'. וי"ל דמשואל למשאיל לא חיישינן לעולם דאפילו שאלו וידע סימנין מאין הי' יודע שאבדה הלוקח או המשאיל. אבל גבי חמור בסימני אוכף ממשאיל לשואל הוא דחיישינן שמא המשאיל נותן סימני האוכף ויטול את החמור שאינו שלו ובכה"ג איכא למיחש שהדבר מצוי שידע המשאיל באבידת החמור דשמא משאיל זה ביקש אוכף שלו מבעל החמור שיחזירנו לו ובעל החמור אמר לו שאבדו עם חמורו ולפיכך יש לחוש שלא להחזיר החמור בסימני אוכף. אבל באבידה דעלמא למשאיל ליכא למיחש דשלו הוא נוטל. ולשואל ולמוכר ליכא למיחש שמנין יודעין שנאבדה אבידה זו עכ"ל. מבואר מדבריו דהוה חיישי' ג"כ למכירה אלא דמשום דמנין ידע המוכר שנאבדה האבידה. וא"כ גבי עיגונא דלא שייך ה"ט כלל שאנו מספקינן מי הוא הנמצא. אם זה שהיו כליו ידועים לו. או שמא הוא איש אחר שהוא מכרן לו. א"כ משמע ממנו דחיישינן למכירה. וא"כ ה"ה לחליפין. ולפ"ז אפילו בכל כליו יש לחוש:

והנה בתשו' נ"ב בכמה תשובות מסיק דלמכירה לא חיישינן ובס' מרה"צ סעיף כ"ד ס"ק פ"ט העלה שהוא פלוגתא דרבוותא ולכמה פוסקי' ל"ח למכירה אף למ"ד דחיישינן לשאלה. ולפעד"נ לצדד קצת דבמלבושי' שאין דרך למוכרן ל"ח למכירה דהא גבי שאלה גופא דמבואר בהדיא בגמ' דחיישי' לשאלה אעפ"כ בכלים שאין דרך להשאילן ל"ח לשאלה כמבואר בפרש"י ביבמות (דף ק"כ ע"ב) ובתוס' שם בשם ריב"ן דבכה"ג מיירי ההיא דאו שנמצא בין כליו כו' יעו"ש וא"כ לענין מכירה נמי בכלים שאין דרך למוכרן ל"ח למכירה (ועיין בפרק ז' דשבועות (דף מ"ו) חילקו ג"כ בין בעה"ב העשוי למכור את כליו אם אינו עשוי למכור את כליו) וא"כ המלבושים ההכרחיי' לאדם שא"א לו מבלעדם כמו זאקין וא"כ וכה"ג ל"ח בהו למכירה רק לשאלה. ובהא א"ש מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קס"א בשם סדר אליהו שכ' וז"ל וישאלו אם יש סימן בבגדיו או כתונת שמצאו וכמה כתונת נשא עמו א' או ב' או אם הכירו הכתונת בט"ע עכ"ל. ואפשר נתכוין דאם לא נשא עמו רק כתונת א' ודאי אין לחוש לא לשאלה ולא למכירה דבודאי אין דרך להשאיל כה"ג שישאר הוא בלא כתונת כלל. וא"כ לפ"ז לחליפין דהיינו כמכירה יש לומר עכ"פ דלמכירה וחליפין דלא שכיחא כלל היינו חליפין דכל בגדיו י"ל דלא חיישינן. אך שקשה לסמוך ע"ז נגד מהרמ"ל ושאר אחרונים. ומ"מ בהצטרף לזה הצד דלזמן קצר ל"ח לשאלה הוי עכ"פ צד להקל אע"פ שלא נסמוך על צד זה להתיר:

קיצור. מהר"ן משמע דחיישי' ג"כ למכירה מיהו בכלים שאין דרך למוכרן י"ל דלא חיישינן: