א

סימן נה

באנו לחלות פני כת"ר נידון עגונה אחת פה ביעשינקוויץ. עובדא הכי הוה שביום ה' כ"ב שבט תקפ"ה שלח הנגיד מו"ה בנימין בינוש במו"ה ישעיה את האיש ישראל בן משה ממחנינו לק' סענא עם איגרת חתום נידון ענין הלוואת מעות כמבואר בגב"ע המוסגר פה ונשתהא השליח עד אחר שבת והנה אין קול ונסע הנגיד מוה' בינוש הנ"ל לסענא ולא מצא אותו שם וגם מ' יוסף במו"ה ליב מסענא הנשלח לו האיגרת וכל אנשי סענא אמרו שלא ראו אותו ושלח הנגיד מו"ה בינוש הנ"ל לחפשו ולחקור על הדרך והגיד לפנינו השליח בנימין בן משה אחיו של הנאבד ישראל הנ"ל בזה"ל איך האב ביגעגינט בדרך דעם ערל שיינקער מקרעצים לוהינוויטש האב איך גיפרעגט על הנאבד הנ"ל האט ער משיב גיוועזין איך קען אים דער וואש האט גיוואונט באיי דעם בינוש ער איז באיי מיר אין קרעצים גיוועזין ביום ה' סמוך לערב האט ער גיווארמט לחם און גיגעשין און איך האב אים איין גירעט צוא נעחטיקין און ער האט גיענטפערט ער איז נייטיק צו קומען קריק אוף שבת. ומשם בין איך בנימין הנ"ל גיפארין לכפר לוקע האב איך גיפרעקט אין קרעצים האבין מיר גיזאגט צוויי ערלית בזה"ל באיי אונז איז גיוועזין אסיבה בליל שבין יום ה' ליום וי"ו העבר עש האט זיך אימיצער דער טרונקען מיר האבין גיהערט איין קול האט גישריען גוואלד דער נאך איז גיקומען דער שיינקער האט ער גיזאגט דעם גוי וואש ווייש דעם ארט בין איך בנימין גיפארין צוא יענעם גוי און האב אים גיבראחט קיין לוקע האט ער מיר גיוויזין דעם מקום אצל הבריקול שאצל הכפר לוקע הנ"ל שהוא ממש על הדרך לכפר קארליעוויטש הסמוך ללוקע הנ"ל פחות מחצי ווייארסט כ"ז הגיד לפנינו בת"ע אחיו בנימין הנ"ל ולא נשמע כלל שנאבד או נטבע איש אחר במשך זמן הנ"ל בסביבותינו ואח"כ בקיץ נסע אשת הנאבד הנ"ל לק' סענא וחפשו אותו בעזר העיר ומצאו אותו באותו נהר בין הפאליש אצל הבריקול כך הגידה לפנינו האשה הנ"ל (וזה יוכל להתברר מב"ד דסענא כי קצרו מאד בגב"ע שלהם) וגם אמרה לפנינו האשה אשת הנאבד הנ"ל שהכירה בטב"ע הפלאשץ העליון עם החגורה שעליו כמו שהלך מביתו וכשהתירו החגורה שלו מצאו האיגרת של מו"ה בינוש הנ"ל גם נמצא אצלו ג' צווייער בפענחער כמו שידוע לה שהלך מאתה עם כל זה ולחם גם הכירה הארבע כנפות שלו בטב"ע ועם סימן מובהק שהיה בו גם הזאקין שלו בטב"ע גם אמרה שנמצא בשני פעלצין א' קצר ואחד ארוך כמו שהלך מאתה רק שלא הכירה אותם בטב"ע מחמת המים. כ"ז הגידה לפנינו אשת הנאבד הנ"ל והשליח אחיו של הנאבד. בנימין הנ"ל. גם גבינו עדות מהנגיד ר' בינוש ומר' יוסף אהרן כמו שמוסגר פה הגב"ע שלהם וגם הגב"ע מסענא. עתה באנו לחלות פני כת"ר להוציא לאור משפט העניה העגונה הנ"ל:

ע"ד השאלה אודות העגונה מק"ק ביעשינקוויץ שנמצא בעלה נטבע בנהר סמוך לק"ק סענא והכירוהו בקצת סימני הגוף ובטב"ע בבגדיו. הנה יש למצוא כמה צדדי היתר. הא' עפ"י סימני הגוף. הנה הצייחען שבמצחו לכאורה נראה דהוי סי"מ כמו נקב בצד אות פלוני. וראי' לזה מתשובת מהר"ם אלשיך סי' קי"ט שכ' דכויה בפדחתו הוי סי"מ וכ"פ בתשובת שב"י סי' י"א י"ג דרושם באבר ידוע הוי סי"מ וכ"כ עוד בק"ע שבסוף ספר מכתב מאליהו ס"ו אות ס"ג בהרת גדולה על החזה הוי סי"מ. אבל בתשובת ח"צ ריש סי' קל"ד מבואר דרושם במצחו לא חשיב סי"מ משום דבעי' שיצמצם המקום שבהאבר לומר במקום פלוני באבר פ' כמו נקב בצד אות פ' ולא בצד תיבה פ' וכ"מ בתשו' הב"ח סי' פ"א ובתשובת ב"ח החדשות סי' ס"ה. וכ"ד הט"ז ס"ק ל"א וכ"כ במרה"צ ס"ק צ"ה וס"ק ק'. אע"ג דיש לצדד כיון שרבי צבי שהעיד על רושם זה הכירו בחייו ג"כ א"כ מסתמא הוא באותו מקום הידוע לו בחייו וסברא זו נמצאת בתשו' כאאזמו"ר הגאון ז"ל (דף ד' ע"א) יעו"ש. גם בח"צ סי' הנ"ל נזכר סברא זו אך אעפי"כ לא סמך ע"ז והחשיב זה הרושם שבמצחו רק לסי"ב יעו"ש. ועי' בתשובת מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ה בד"ה ועל סימנים שבגופו כו' שהיו מכירין אותו יפה בחיים והיו בקיאים בטב"ע של גבות עיניו כו'. אכן בנ"ד חוכך אני להחמיר מצד אחר כיון שלא הי' הצייחען ניכר ע"ד שהי' בחייו שראינו בו הרושם בעורו ובשרו ועכשיו בהנטבע הי' ניכר הרושם בהעצם של המצח כי עורו לא הי' עליו. א"כ אין זה סי' כ"כ וגרע מסי' העשוי להשתנות לאחר מיתה דלא סמכינן עלייהו וה"נ יש לחוש שמא בהנטבע לא הי' כלל ניכר רושם בעור רק בעצם לבד ובבעלה של זו שמא הי' הרושם רק בעור ובשר ולא בעצם וא"כ אין ראיה כלל מן סימן זה דהוא בעלה של זו ואע"ג דחששא רחוקה היא קצת ועי' תשו' צ"צ סי' מ"ה מ"מ לא נמצא בפוסקי' מפורש להקל בכה"ג והסימן מן השבר הנה בתשו' שב"י סי' ט"ז כתב דהוי סי"ב ובתשובת נ"ב סי' מ"ג נסתפק בזה. ואילו היינו תופסים כדעת השב"י וגם היינו תופסים דהרושם שבעצם המצח הוי ג"כ סי"ב עכ"פ הי' מקום לצדד להקל ע"פ צירוף שני סי' אלו משום דרבים מגדולי האחרוני' ס"ל דשני סי"ב שבגוף מצטרפין להיות נחשבים סי"מ. אבל קשה לסמוך ע"ז מטעם הנ"ל דיש לפקפק על הסימני':

קיצור. רושם במצחו י"ל דהוה סי"מ אף שיש פוסקים דבעינן דוקא במקום ידוע שבאבר פ' אין כן דעת רבינו ז"ל גם נד"ז עדיף. גם שבר פסק בשב"י דהוה סי"ב אף שהנ"ב מסתפק בזה: