ה

והנה בחידושי הר"ן פ"ג דסנהדרין (דף י') ובחידושי הריטב"א פ"ק דמכות הקשו אהא דקיי"ל גבי פלוני בא על אשתי דפלגינן דיבורי' מהא דקיי"ל פ"ק דמכות נמצא אחד מהג' עדים קרוב או פסול עדותן בטילה. וי"ל דהטעם משום דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ אמאי לא אמרינן ג"כ גבי פלוני כו' ג"כ עדות שבטלה כו'. ותירצו דכיון דאשתו כגופו אינו בגדר עדות כו' ויומשך מזה דכשאומר פלוני בא על אחותי ה"ל עדות שבטלה כו'. ומלשון רש"י בסנהדרין מבואר דלא ס"ל כן. וכ"כ התוספות בהדיא שכתב גבי פלוני בא על אשתי וכן כל כיוצא בזה משמע דה"ה בתו ואחותו. ועוד דלדבריהם א"כ גבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול אם הי' האחד בעל שבא בתוך העדים להעיד שנהרג אשתו לא אמרינן דבטלה כל העדות שאין זה בגדר עדות וזה דוחק דבגמ' שם לא ממעטינן אלא הורג ורובע משום דבמקיימי דבר הכתוב מדבר והרי הבעל אינו עושה הדבר וצ"ל כיון דאשתו כגופו ה"ל כעושי הדבר. וע"ק א"כ רבי ור' יוסי פליגי במכות אי אמרינן בד"מ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואנן איפכא שמעינן דרבי ס"ל ר"פ השולח דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה אפי' בגיטין דלתוספות כדיני נפשות דמי והכא אמר דאפי' בד"מ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ור' יוסי דס"ל במכות שבד"מ לא בטלה כולה הרי בב"ק (דף ע"ג א') ס"ל דבטלה כולה (הן אמת שיש ליישב עי' חידושי הרמב"ן בגיטין שם ובב"ק די"ל שאני שנפסלו העדות ע"י המקצת כו' אבל מ"מ הוא דחוק כיון דהלשון אחד עדות שבטלה מקצתה כו' איך יסברו מהיפך להיפוך ממכות בגיטין ובב"ק). לכן לפע"ד לשיטת רש"י והרמב"ם י"ל דענין נמצא א' מהן קרוב או פסול אין שייך כלל לדין עדות שבטלה מקצתה כו' דעדות שבטלה היינו שהיו עדים ממש בחזקת עדים כשרים ואח"כ ביטל הדבר מקצת העדות כההיא דהשולח או שהוזמו בדבר אחד כהא דב"ק שנעשו כל העדים פסולים זהו ענין עדות שבטלה כו'. משא"כ כשלא נפסלו העדים רק שנמצא ביניהן קרוב או פסול אין זה עדות שבטלה כו' רק גזה"כ הוא ופליגי ר' ורי"ו אי שייך ג"כ בד"מ ולכך בהא דפלוני בא על אשתי וה"ה בתו אין שייך לעדות שבטלה כו'. ובהא דמכות בנמצא א' מהן קרוב או פסול אפי' הוא בעל אשה י"ל עדותן בטלה. ועוד י"ל בע"א דאפילו נאמר דבמכות הטעם משום עדות שבטלה כו' מ"מ הא עכצ"ל דלאו כל עניני עדות שבטלה מקצתה שוין כו' כדמוכח מגיטין וב"ק. א"כ אין דומה פלוני בא על אשתו או בתו לנמצא א' מהן קרוב או פסול דהתם העדות באיש אחד והכא גבי פלוני כו' הם שני גופין וכדאי' חילוק זה בירושלמי דגיטין פ"ק וכתובות פי"א לא יאות אר"א כו' ע"ש:

אך שיטת הר"ן וריטב"א שהוא ג"כ שיטת הראב"ד הוא מבואר בירושלמי דגיטין הנ"ל דשם נת' בהדיא דהטעם דנמצא אחד מהן קרוב או פסול הוא משום עדות שבטלה מקצתה כו' ויש שם פלוגתא בענין עדים שהעידו לשני בנ"א וכשרים לזה ופסולים לזה אי דומה לנמצא קרוב או פסול כו' ואמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' או לאו. והראב"ד צ"ל דס"ל כמ"ד דאמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' ומש"ה הוצרך לשנויי גבי פלוני בא על אשתו דלא בטלה לגבי פלוני משום דאשתו אינו בגדר קרוב כו'. ועי' בהרא"ש פ"ק דמכות סי' י"ד הביא כ"ז. ושדעת רבינו אפרים ורבינו יואל לפסוק דלא כהירושלמי דלא אמרי' בכה"ג עדות שבטלה כו' (וגבי לוה וערב היינו משום דלא שייך שם לומר שהאמינו לגבי לוה ולא לגבי ערב כיון שיש שטר שהוא ערב. וצ"ע דעכ"פ זה דומה לעבד שהביא גיטו וכ' עצמו ונכסי'. דג"כ הרי אנו רואי' שתלוי' זב"ז ואעפי"כ אמר רבא עצמו קנה כו' וצריך לחלק בין עדות למתנה עי' חה"ר גיטין שם שחילק כן לבין עבד להירושלמי. וכש"כ שיש לחלק כן בין עבד להא דמכות) ועיין חידושי הר"ן בסנהדרין פ"ק (ד"י):