ד

ואפ"ל דזהו ענין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא דמי להא דב"ב (דף ל"א) הנ"ל דהתם אפי' המקצת לא בטלה בבירור רק דמספקינן כיון דתרי ותרי נינהו. אבל הכא שבשם הבת ודאי יש כאן שקר א"כ מקצתה בטלה בודאי וגבי פ"ד ג"כ י"ל שהמקצת ג"כ לא נתבטל בודאי שהרי יכול להיות שהאמת כדבריו לגמרי כנ"ל. ולכאורה משמע כן מתשובת הר"ן סי' ל"ג מדלא כתב להקל משום דה"ל סימן העשוי להשתנות משמע דאל"כ אלא ששיקר בשמו אזי לא הי' מהני מה שיש עדות מספיק והיינו חוששין שמא משקר בכל. אך בתשו' מ"ב סוף סי' קט"ו הביאה הב"א משמע להיפוך שכ' ועוד י"ל דאפי' מחזקינן להו בשקרא ולא בטעותא לאו כלום הוא דפלגינן דיבורי' ואמרינן האי ודאי שקר הוא שהרי הבן לא הי' אצל כל המעשים. אבל מה שאמרו ששניהם נהרגים ודאי אמת הוא עכ"ל. ולדבריו צ"ל דלא אמרו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא כשנעשה פסול לעדות ע"י אותו המקצת ששיקר. והכי משמע לכאורה סוגיא דב"ק (דף ע"ג א'). עוד הביא הב"א תשו' ח"ץ סי' מ"ד שומעין לעדותו במאמר בנו הוא ושוב אין אנו צריכין למאמרו שלא בא עליה קודם החופה והמאמר ההוא לאין יחשב ונסתייע מהרמב"ם פ"ב מהלכות קידוש החדש דין ו' שאין אנו אחראין לראיית שחרית כו'. ולפע"ד אין זה ראיה לנ"ד דדברי הרמב"ם הם עולים בקנה אחד עם דברי בעל המאור בפ"ב דר"ה דעדות הישנה ה"ל במילתא דלא רמיא כו' בדיקת הישנה אין לה ענין בראיית החדשה כו' עכ"ל. משא"כ בנ"ד שם בתו הוא סימן ג"כ לידע מי הוא כמו ששם אשתו הוא סימן לידע מי הוא שהרי אין העד מכירו עפ"י טב"ע רק מצד סימני השמות הללו שלו ושל אשתו ובתו כו'. וא"כ דומה לבדיקות החדשה ולא לישנה כו' מלבד דלפרש"י והתוס' בר"ה שם הפי' שיכול להיות אמת שני הענינים שראו בשחרית וגם בערבית ע"ש בפרש"י ד"ה עדי שקר ובתוס' (דף כ"ד סע"ב) ד"ה ראינוהו וכן משמע פשטא דגמ' שם תניא א"ל ר"ג כו' ע"ש. ולפ"ז י"ל דאם ודאי משקר באחד מהן אין מקבלין עדותן כמ"ש ריב"ן עידי שקר הן כו'. וא"כ אדמסייעת מהרמב"ם אימא איפכא להחמיר עפ"י פירש"י ותוס'. עי' ברמ"א באה"ע סי' י"ז סט"ו בהג"ה. ומ"מ נראה דאין מפרש"י ותוס' ראיה להחמיר דשאני התם דמאן לימא לן שהשקר בראיית שחרית שמא בראיית ערבית משא"כ הכא בעינן לומר דמדשיקר בענין הבת נחוש לשמא שיקר בכל. וע"ז אין ראי' כלל משם: