א

סימן נד

מעשה היה באיש אחד עובר אורח נפטר בשקלאב וקודם מותו הגיד להשמש שמו ושם אשתו ושם חמיו ושם עירו שהוא מהראדאק ושיש לו בת ושמה כך. ונרשם כל זה אצל בן השמש על הסידור שלו. והנה האשה עגונה בהראדאק זה כמה שנים. ושמה כשם שהגיד הנפטר וכן שם אביה ושם בעלה. אך בשם הבת לא נמצא הדברים מכוונים שאצל בן השמש נרשם הגדת הנפטר הנ"ל ששם בתו בתיה ובאמת שמה גיטל. עוד יש חשש שבעלה של עגונה זו הוא מהכפרים הסמוכים להראדאק ולא מהעיר ממש. אך זאת הגיד השמש שפי המדבר היינו הנפטר הנ"ל הוא כלשון המדברת של מדינה זו (ר"ל גורבערני"ש בייעלא רוסיא) וכן מלבושיו הוא כמנהג מדינה זו:

הנה פשוט שזולת שני החששות הנ"ל יש כאן עדות מספיק ברווחא להתירה דהא שם חותנו כשם אביו וכמ"ש בתשובת מהרמ"ה הנדפס סוף ספר תולדות אדם להרשב"א דעדיף טובא משם אביו. והרי בשמו ושם אביו ושם עירו קיי"ל דסגי בודאי וא"כ כש"כ הכא דנוסף על זה שם אשתו וגם זה פשוט דמה שיודעין שמו ושם אביו כו' על פיו ג"כ מהני כמו שהוכיח הרא"ש בתשובה כלל נ"א סי' ב' והובא במהרי"ק שרש קע"ה מעובדא דרבי טרפון בשלהי יבמות (דקכ"ב). ומהרי"ק שם הביא עוד ראיה ממשנה שם מעשה בצלמון כו'. ומהתם מוכח דאע"ג שיש קצת ריעותא שהרי לא הכירוהו תלו הדבר מחמת נשיכת הנחש יעו"ש במהרי"ק אך בנדון דידן עיקר החששא הוא מצד שיש ריעותא ברורה המורה שאינו בעל העגונה מחמת ההתחלפות בשם בתו ולא דמי כלל לעובדא דצלמון דהתם אינו ריעותא כ"כ שדרך המתים להשתנות. גם מלשון המשנה משמע דולא הכירוהו לא נאמר לרבותא כ"כ. משא"כ בנ"ד לתלות שהשמש טעה בשם הבת אין הנדון דומה לראי'. והנה החששות שאנו יכולין לחוש בזה מחמת ריעותא זו הן ארבעה. הא' שמא יש עיר אחרת ששמה הראדאק ושם יש איש ששמו כן ושם אשתו ושם חמיו ושם בתו בתיה. הב' אף אם יבורר דליכא עיר כזאת או אם יבורר שנתכוין להראדאק שבמדינה זו. מ"מ יש לחוש שמא כיזב בשמו ושם משפחתו שהרי אנו רואים שלא כן שם בתו. וחשש זה מצינו בתשובת הר"ן סי' ל"ג בלשון השאלה (ור"ל דהחשש הוא שמא אינו בעל העגונה). הג' אף אם נאמר שאין כאן כיזוב רק שהשמש טעה בשם הבת עכ"ז יש לחוש מי הערב לנו שהטעות היה בשם הבת שמא נפל אצלו הטעות בשם העיר. הד' יש לחוש שמא בהראדאק זו או בהכפרים יש איש אחר ששמו כן ושם בתו בתיה. ואע"ג דכל חששות אלה הן חששות רחוקות מ"מ י"ל דחיישינן לכל זה כיון שיש כאן ריעותא ברורה המכרחת אות[נ]ו לכל זה. דהא מצינו להריב"ש סי' שפ"ב הובא ב"י בח"מ סי' מ"ג מחודש ב' החמיר טובא דלא לתלות בטעות וכ' ואיך נתיר אנחנו יבמה לשוק בעדות שאנו רואים שהוא שקר כו' ואין תולין בשכחתם כו'. ואעפ"י שהר"ן בתשובה סי' ע"ז חלק ע"ז היינו משום דהתם מבואר שיבמה זו נחלצה. א"כ עכצ"ל דהקדמת הזמן הוא טעות שהרי בזמן הכתוב בשטר עדיין לא נולדה היבמה כו' הלכך שלא לסתור העדות מכל וכל תלינן בטעות. אבל הכא כל שיכולים לקיים הענין בלא טעות אפי' על צד הרחוק י"ל דמודה הר"ן דלא תלינן בטעות. וכ"מ ממ"ש הריב"ש סי' שפ"ו בשם הר"ן להצריך בדיקה ע"ש: