א

סימן נג

שאלה איש אחד מקאליסק הלך נדוד מעירו למצוא מזון ומחיה לנפשו ונפש ביתו זו אשתו ולא שב לביתו ולא נדע מקומו איו ובערך שנה בא מכ' בצירוף חמשה רובל מהרב דק' סאסניצע בהודעה לביתו שבעלה מת ושחל"ח. ושצוה לפני מותו שישכרו לו קדיש איש א' שיאמר בשבילו. ואופן ידיעתו של הרב הנ"ל שזה המת הוא בעל האשה הזאת כתב הרב הנ"ל במכ' ידיעתו איך שאיש א' עובר אורח חלה את חליו אשר מת בה בבית הקדש דק' סאסניצע והלכתי עם עוד שני אנשים מחברה קדישא אל החולה הנ"ל ושאלתי אותו מה שמו ואמר יהודה בן יצחק מקאליסק אשתי ביילא בת יחזקאל חייט מקאליסק. ואמר לי שהיא קרובה עם זוגתי וידעתי שזה אמת כי יחזקאל הנ"ל הוא קרוב עם זוגתי ושאלתי אותו אם יש לו בנים ואמר לי שהיה לו בן אך בודאי כבר מת כי לא שמעתי ממנו זמן רב ואמרתי לו למה לך לומר שבודאי מת אולי חי הוא השיב לי עוד הפעם בודאי מת. ורוצה שישכרו לו כאן איש אחד שיאמר בשבילו קדיש מהמעות שנמצא אצלו. אמרתי לו יותר טוב לשלוח המעות לזוגתך ואם אין לך שם בן ישכרו שם קדיש ולא מצא מענה והבנתי אז שאינו אמת שיש לו בן אך למה אמר כך לא ידעתי. ושאלתי אותו אם יש לו אח ואמר לי שהיה לו אח ולא שמע ממנו זה ט"ו שנים כמדומה לי שהוא בגובערני זיטאמיר. תארו ומראהו לא נודע לי היטב מחמת שלא ראיתיו כ"א בעת חליו והוא ישן על התנור וכמדומה לי שהיה קצר הקומה ושחור קצת. ומחולי זה שח"ל ולכל ישראל עכ"ל הרב דק' סאסניצע. והנה האשה העגונה הזאת שבקאליסק שם בעלה כשם הנפטר ושמה ושם אביה כשם שהגיד הנפטר ושאביה הוא חייט והוא קרוב עם זוגתו של הרב הנ"ל הכל כאשר אמר הנפטר. אך במה שאמר שהיה לו בן לא נתכוונו דבריו כי העגונה הזאת דקאליסק הידועה לנו מעולם לא היה לה בן. וכן בעלה לא היה לו בן מעולם. ועתה יורנו רבינו האם יש לחוש מחמת ריעותא הזאת שאינו בעל האשה הזאת דקאליסק הידוע לנו. דאם כי לכאורה יש לחוש לחששא רחוקה כזו שמא יש עיר אחרת ששמה קאליסק ושם יש איש ששמו ושם אשתו ושם חמיו כן ושחמיו חייט. אין לחוש כאן מאחר שהנפטר אמר שזוגתו היא קרובה עם זוגתו של הרב דק' סאסניצע וזה ידוע להרב דסאסניצע שאין בקאליסק אחרת קרוב לזוגתו כ"א בקאליסק הידוע לנו יש לה קרוב יחזקאל חייט. וא"כ בודאי כוונתו היתה על עיר קאליסק הידוע לנו מ"מ כיון שבע"כ אנו צריכים לומר שכוזב בעדותו במה שאמר שיש לו בן. א"כ מנ"ל שכוזב רק בזה דילמא כוזב בכל עדותו דהיינו בשמו ושם אשתו ושם חמיו כו' או דילמא להא לא חיישינן דאם נחוש לזה צריכים אנו לומר שכוון לצחק ולהשטות וקיי"ל דאין אדם משטה בשעת מיתה. אבל אם נאמר דלא כיזב רק במה שאמר שיש לו בן יש לומר שאמר כך כדי לנקות א"ע למה הוא הולך ממקום למקום ומעיר לעיר לקבץ מעות אחר שאינו נצרך כ"כ כ"א לפרנס זוגתו לזאת אמר שהיה לו בן כשהלך מעירו (ומאחר שבאמת יודע שלא היה לו בן ורוצה שיאמרו קדיש אחריו לכן אמר שבודאי מת כדי שישכרו איש א' שיאמר קדיש בשבילו) ובכדי לנקות א"ע כל אדם רגיל לומר שקר אפילו בשעת מיתה (כדאיתא בסנהדין פ"ג מ"ב וכמו דאמרינן שלא להשביע את בניו כו') וכמדומה לי ששמעתי מגיסי הרב דקאליסק ששמע מהרב דק' סאסניצע שהנפטר אמר ששם בנו היה אייזיק. ובאמת לגיסו של הנפטר שהיה דר בדירה אחת עם גיסו היה לו בן ששמו אייזיק ובערך שבועיים אחר נסיעת בעל העגונה הזאת מת הבן של גיסו הנ"ל. וא"כ י"ל דהאמתלא היה דבר המסתבר שתלה עצמו בבן גיסו הדר עמו בדירה אחת כדי לנקות א"ע:

תשובה לפי מה שכתבתי בתשובה דהראדאק שנמצא שקר בשם הבן שיש מקום לומר שנפל טעות. וכאן דודאי כיזב עכ"ז יש לדמותו להא דב"ק (דף ע"ג ע"א) למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל כשר עדותו אגניבה אף שבודאי שיקר על הטביחה והכא ג"כ הרי אחר שכבר גמר העדות שמו ושם אשתו ושם אביו ושם עירו ושם חמיו וש"ע לכן אף אם אחר ששאלו אם יש לו בן אמר איזה שקר א"כ יש לדמות שקר זה להנ"ל שאמר בדבר שלא יפסל בו לעדות דאילו בכלל עדות מי ומי הוא היה אומר שג"כ יש לו בן או אפילו היה אומר שהיה לו בן ומת ונמצא שלא היה לו כלל שפיר י"ל דנמצא שקרן בעדותו. מאחר שאמר זה לסי' ונמצא שקר הוי ליה כמו שקר בבדיקות בדבר שא"א לתלות בטעות וכמו בגובה הלבנה פ"ב דר"ה (דף כ"ג ע"ב). אבל הכא אחר שכבר גמר עדותו לגמרי דהא עדות אשה א"צ דרישה וחקירה אזי כששאלו אם יש לו בן אמר דבר שקר כיון דלא אמר זה לשם עדות ולשם סימן א"כ אין זה שקר בענין עדות כ"א שקר בענין סיפור המעשה לכן הו"ל כההיא דב"ק הנ"ל למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל אף שאמר שקר גדול בעדות ממש כיון דלא נפסל עי"ז אמרינן במאי דאתכחיש אתכחיש. ובמאי דלא אתכחיש לא אתכחיש (וכן מוכרח בד' הר"ש פב"ת דשבועות (דף מ"ה) שכתב לתרץ דשטרי חוב המוקדמים מדוע לא נפסלו העדים שחתמו על שט"ח המוקדמים וי"ל דסבורים דלוה בעצמו יפרע ולא יבא לעולם לידי טריפת לקוחות. והשיג עליו הרשב"א בתשובה ח"ג סי' מ"ח דמ"מ הרי חתמו שקר ועכצ"ל דסבירא ליה להר"ש כיון דהעדים סבורים שמזה לא יומשך שום נפקותא לשום אדם אין זה נקרא עדות שקר כ"א כמו שאומר איזה שקר בסיפור המעשה שאינו נוגע לעדות. ואף להרשב"א שם דמתמה על הר"ש היינו דמ"מ הזמן הוא ענין גדול והוא מהחקירות של העדות. וע"כ לא שייך לומר דהוי כמשקר בענין דלא שייך לעדות דהזמן שייך לעדות והוי לי' כההיא דקומת הלבנה ספ"ב דר"ה. אבל ענין זה דכאן יש לומר לפי דעת השכ"מ אין שייך כאן לגוף העדות שהרי גמר הגדתו לגמרי בביאור היטב. וענין זה שהיה לו בן ובודאי מת או שלא היה כלל לדעתו אין מזה נפקותא בענין העדות כלל אף אם יתברר שהיה לו בן. ועוד דגם הוא אומר שבודאי מת וכיון שכן הרי מוכרח שהוא הוא בעל האשה שהרי לא נפקד איש אחר מקאליסק וכש"כ בשמות אלו. ועוד שהרי אנו רואים שנתכוין שמהשקר לא יומשך קלקול לאשתו שלכן אמר שמת וכפל דבריו לחיזוק שכן הוא גם יש טעם קצת להשקר לנקות א"ע כמ"ש לעיל. עד שהרב השומע כותב שהבין שמשקר בזה כו'. גם להעיר ממ"ש התוס' גיטין פרק הזורק (דף פ' ע"א) בשינה מקום הלידה שאין נפסל שטר כשנשתנה בו דבר שאין צריך וכו'. ור"ל שאומרים שזה אינו מענין העדות כלל יעו"ש. משום דלאו אכולא מילתא קא מסהדי ולא על מה שכתוב שהוא כהן והיינו משום שזהו מילתא יתירתא הסברא שע"ז אינו מעיד בתו"ע כלל אף שאומר שכן הוא אינו מתכוין דרך עדות. וה"נ יש לומר בנידון דידן כיון שהעדות להתיר אשתו כבר גמר וזה נידון הבן אינו עולה על דעתו שיהיה שייך לעדות להתיר אשתו בשגם שאמר שכבר מת אם כן אין לו בן ולכן כיון שניכר שזה אין שייך אצלו לעדות א"כ במה שאומר בזה שקר לא נחשב למעיד שקר כלל אלא כמי שמשקר בסיפור ענין בעלמא שאין שייך לעדות. וענין קרוב לזה בבעל המאור פ"ב דר"ה דעדות הישינה הוי לה כמילתא דלא רמי' עלי' דאינשי כו' ע"ש. ולא שכתב כן לענין לתלות בטעות. עוי"ל כיון שאחר שהגיד שמו ושם אשתו ושם עירו ושהיא קרובה עם זוגתו של הרב השואל כבר גמר עדות זה מכל וכל. וא"כ אז לאחר כ"ד אין יכול לחזור בו. כמ"ש הר"ן בתשובה סי' ל"ז הביאה הב"י בח"מ סי' כ"ו דפי' משנחקרה היינו מאחר שאין אנו צריכים עוד לעדותו. ולכן בדיני ממונות שא"צ דרישה וחקירה אחר שגמר עדותו אין יכול לחזור בו. וכן נראה מהסוגיא דב"ק פרק מרובה (דף [ע"ג] ע"א) כשהעיד עדות הגניבה ואחר כ"ד העידו עדות טביחה ואח"כ הוזמו על הטביחה אף למ"ד למפרע הוא נפסל נשאר עדות הגניבה קיימת כיון שהיה הפסק כ"ד בנתיים יעו"ש. ולא נזכר שהיה כ"ד להדרישה וחקירה. ומיהו בסנהדרין פ' אד"מ (דל"ב ע"ב) גבי חסמינן להו מבואר להדיא דתוכ"ד דלאחר דרישה וחקירה יכולים לחזור בהם. ואפ"ל משום דדיני ממונות א"צ דרישה וחקירה ובפרט עדות גניבה שהוא לחייבו הקרן דדוקא דיני קנסות צריכין דו"ח. מיהו בעדות גניבה באים ג"כ לחייבו כפל דהו"ל קנסא. א"כ מיירי לאחר כ"ד דדרישה וחקירה מ"מ בעדות אשה שא"צ דו"ח א"כ כל שנגמר עדות הנ"ל הוי כמו הא דב"ק לאחר דו"ח. וא"כ בנ"ד שאחר שגמר עדותו שאל הרב הנ"ל אם יש לו בנים. אם כן זו השאלה היא יותר מכדי דבור. וא"כ אף שהעיד שקר בדבר הבן ונחשב זה בעד שקר לא נפסל עדות הראשונה כהא דב"ק הנ"ל פרק מרובה שאף שהוזמו על הטביחה ונחשב לעדי שקר עכ"ז לא נפסל עדותן על הגניבה. ואף שבכנה"ג בסי' כ"ט בהגהב"י אות ה' הביא שיש חולקים על תשובת הר"נ הנ"ל יש לומר דזהו לענין חוזרים ומגידים כיון דמדאורייתא צריכין דו"ח. אבל כשלא חזרו בהם רק אחר כ"ד העידו עדות שקר יש לומר דלא נתבטלה עדותן הראשונה. מאחר דמדרבנן א"צ דו"ח א"כ נגמרה עדותן כל זמן שלא חזרו בהן. ואף החולק שם על הר"נ נראה לי דמודה בזה. עוד טעם ג' עפ"י מה שכתוב בש"ע ח"מ סי' כ"ט ס"א. אבל בדבר שמוכיחים שטעו וכו' והוא מהש"ס פ"ב דב"מ (דף כ"ח ע"ב) הרי ע"י הוכחה סמכינן לקיים העדות יעו"ש. כמו"כ בנדון דבר זה הרי יש הוכחה שמשקר בענין מאמרו עדות הבן כמ"ש הרב דסאסניצע השומע ממנו. וגם יש עוד אמתלא לשקר בזה. לכן ג"כ הוכחה זו מהני שלא לבטל כללות הגדת עדותו. ויש להעיר מענין וחילופא אבית מכס בב"ב פי"נ (דקכ"ז ע"ב) הביאו במלחמות פ"ג דקדושין גבי יש לי בנים. וגם עדותו להתיר יש לו חזקה דאין אדם חוטא ולא לו. כמ"ש בקדושין שם. משא"כ הדיבור השני. גם מה שמצינו בח"מ סי' פ' דיבור שאמר חוץ לב"ד אינו כלום וכה"ג גם ממ"ש בגיטין (דף כ"ט) גבי אע"ג דכל מסל"ת נאמן היכא דיש אמתלא כו' וה"נ הדיבור השני יש בו אמתלא כו'. גם יש להעיר מדחיישינן שמא איחרוה וכתבוה בח"מ סי' ל"ב ס"ט יעו"ש ומתשובת הר"נ סי' ע"ז דתלינן בטעות דלא כהריב"ש. וה"נ תלינן שבזה שיקר מצד אמתלא המוכרחת ואין שוברין עי"ז כל העדות שניכרין דברי אמת. ואף שהרשב"א ח"ג סי' ח' ס"ל כהריב"ש הנה כל הגדולים ס"ל שם כהר"נ. ובעדות אשה דבספיקא אקילו בה רבנן יש לסמוך על הר"נ והגדולים הנ"ל ומה גם דדבריהם נראין יותר כי ד' הריב"ש הם חומרא גדולה: