א

סימן נא

נידון שאלה דחומץ. עיין ח"מ סי' י"ז סקי"ט וב"ש ס"ק כ"ה השיג עליו דגם ריב"ם מודה במת או בנהרג דדמי למנה שחור או לבן וז"א דודאי לא גרע מסייף וארירין שלדעת הרמב"ם הם מחקירות כיון שהם מגוף הענין אמת שרוב הפוסקים חולקים עליו בזה מ"מ י"ל דמת או נהרג גרע מסייף וארירין שבשם שניהם שם הריגה משא"כ מיתה והריגה וסמך לזה כמו בע"ז מה עבד כו' ועי' לח"מ פ"ג מהלכות עדות שמה שהכריחו להרמב"ם לומר דסייף וארירין הם חקירות הוא מההיא דחבית שמן ויין וא"כ החולקים עליו מוכרחי' לחלק דשאני סייף וארירין שאין זה שינוי כ"כ שבשניהם הוי דבר שבגוף כמ"ש הר"ן. משא"כ חבית שמן כדפרש"י אכחוש כולי האי וא"כ ה"ה מת ונטבע. אבל לפמ"ש בחידושי הר"ן ספ"ג דסנהדרין בענין חבית של שמן ודבש דהוי כחקירות כיון שהוא בגוף הענין וכ"כ הב"ח רס"ל לפ"ד הטור ושכן פרש"י עיין גי"ת שער ס"ו ועיקר ואע"פ שמכוון שניהם למעות משא"כ דמי חביות כו' וה"נ י"ל אם אומרים מת ואח"כ מפרשי' זה ע"י טביעה וזה ע"י הריגה הוי כדמי חבית משא"כ אם לכתחלה זה אומר מת הוי כחבית כו' עי' פ"ב ב"מ סי' ועדים. גם מ"ש הב"ש אפי' אם מכחישי' בחקירות מ"מ ע"א אומר אמת ז"א לפמ"ש הב"ח רס"ל דאפי' שבועה א"צ בד"מ הגם שע"א מחייב שבועה כו' וכ"כ הלח"מ פ"ג מה"ע וסמ"ע סק"ט אך באורים סק"ז כ' דצריך שבועה:

יש להבין הא דבעדות אשה לא בעי' דרישה וחקירה ע"כ משום אשה דיקא ומינסבא דאל"כ איך התירו חכמים איסור דאורייתא שמדאורייתא הכל בעי דו"ח כמ"ש משפט אחד יהי' לכם וכיון שכן א"כ במלחמה וטביעה דבעי' בגמ' אם שייך אשה דיקא כו' ולא איפשטא לשיטת הרא"ש א"כ ליבעי דו"ח וגם עדו' מוכחשת בבדיקות יהי' פסול וכמו בד"מ דין מרומה עי' חידושי הר"ן ר"פ היו בודקין דלא כריב"ש שבב"י ח"מ סי' ל' וי"ל להאומרים דגם בגיטין וקדושין לא בעי' דו"ח ע"כ משום דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' עי' ר"ן סוף נדרים עי' ב"ש סי' י"ז סעיף כ"א טעם אחר בכאן שאשה מכחשת י"ל דין מרומה עי' תומים ריש סי' ל' אפשר אינו הכחשה וכמו עדות מוכחשת בבדיקות דכשירה:

נ"ד י"ל דדמי לדיוטא עליונה ותחתונה דטעו בהו אינשי ואף בחקירות כשרה וכ"ש אם נאמר שהוא כמו בדיקות שהרי עיקר העדות על הצייחען וצמצום מקומו אינו מעיקר העדות לההמון שאינם יודעי' שזה מעכב והוי כמו שחרות ולבנוני' להמנה כו' ועב"י להטור בענין דיוטא כו'. אך באמת בנ"ד אין הכחשה כיון שהאשה אינה מעידה אלא על היותו בחיי' וא"כ יש להחמיר יותר דילמא אחרינא הוא זה שנמצא והיו בו סימני' כמו בשל האיש הנ"ל זולתי הצייחען ומ"מ למעשה אין להחמיר דעכ"פ אתחזק התירא ואין עד א' נאמן לאסור וכ"ש אשה וגם אי מהימנא ליה אין להחמיר כיון שי"ל דטעתה הגם שאין לומר טעו מעט אא"כ בב' עדים מכחישי' כדי שלא יהי' הכחשה משא"כ בנ"ד שי"ל שאינו הכחשה מ"מ כיון דמה דאי מהימן אפקה אינו מהדין אלא לצי"ש עסי' קט"ו. א"כ כיון שהדבר קרוב לודאי שהוא הוא האיש י"ל ג"כ דטעו כיון שבלא"ה אינו מחוייב להאמין רק לצי"ש לבד. וכיון שאין כאן הכחשה א"כ יש ה' היתרים א' צירוף סי"ב שבגופו סטרופקעש וצייחען שבצדו גם אי דל מהכא צייחען שבקנעכיל ושבחוטם. ב' טב"ע שבבגדיו עם סי' א' בגופו מהני עי' ק"נ פרק בתרא דיבמות סקי"א. ג' טב"ע שבגופו לר"ת. ד' זה שאבד זה שנמצא לרבי פסחים י'. ה' כיון שהנטבע גם אם לא שהה עד שת"נ הוי ס' שהרי נותנין עליו חומרי חיים כו' וא"כ כיון שלא מיפשטא האיבעי' אי' סי' דאורייתא ה"ל ס"ס ולקולא. וחזקת איסור י"ל שאין כאן גם אי סי' דרבנן עי' רי"ו בשם רמ"ה די"ל דה"ט דל"ד לגט משום שגם אי סי' דרבנן די להסיר חזקת איסור משא"כ בגט כו'. עוד היתר ו' סי' מנין שמצאוהו וגוי. עי' מ"ב סי' ס"ג ומוכח בו דאם אשת הנטבע תגיד ג"כ שהצייחען למעלה מהקנעכיל שצ"ע אי לימא דטעו שמא אין זה בעלה כו' ויש לחלק כיון שכאן יש סימנים שזהו בעלה עי' פ"ב ב"מ סי' ועדים:

מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קס"א דסי' כליו מצטרפין עם שאר אומדנות צ"ע בגמ' ולמ"ד סי' דאורייתא מתרץ גופו דארוך וגוץ כליו דחיישי' לשאלה מ"מ יצטרפו יחד ומתני' קתני אע"פ שיש סי' בגופו וכליו משמע אפי' שניהם יחד ואין לתרץ דארוך וגוץ סי' גרועים הם דמ"מ למ"ד סי' דאורייתא ר"ל סי' בינונים א"כ גרועי' אפשר לא גרע מבינוני' למ"ד דרבנן וי"ל דגרע משום דגרועי' לא הוי אפילו מדרבנן גם למ"ד סימני' דאורייתא. מ"מ ק' דהא תי' זה דמשני גופו בארוך וגוץ כליו דחיישי' לשאלה אינו נצרך בגמ' אלא למ"ד סי' דאורייתא אבל למ"ד סי' דרבנן ניחא אפי' אי מיירי בסי' בינוני' וא"כ ש"מ דאינו מצטרפי' דהא למ"ד דרבנן לא חיישי' לשאלה ואפ"ה אין מצטרפין א"כ יש סתירה עכ"פ למ"ש המ"ב סי' ס"ג דסי' בינוני' הרבה בגופו מצטרפין שהרי כאן מוכח דסי' גופו וכליו הבינוני' לא מצטרפין אפי' לא חיישי' לשאלה והוי כמו בגופו שלא הוצרך לומר כליו דחיישי' לשאלה כ"א למ"ד סי' דאוריי' כנ"ל. ולפי"ז י"ל דאפי' סי' בכליו עם סי' בינוני' בגופו אין מצטרפין אם נאמר דגם למ"ד דרבנן חיישי' לשאלה שמכיון דחיישינן לשאלה א"כ שוב לא הוי סי"מ כמ"ש הב"ש וכבר נתבאר דסי' בינוני' לא מצטרפין וי"ל בדוחק דאע"ג דמתני' קתני בגופו ובכליו מ"מ או או קתני:

מ"ש בש"ע סעיף ל"ב סי"מ ביותר צ"ע שהרי משאל"ס הוא רק דרבנן וסי' בינוני' לכ"ע מדרבנן מהני עכ"פ וא"כ הם אמרו והם אמרו וראי' דבגמ' (קט"ו ריש ע"ב) וקאמרי סימנים ולא נז' מובהקים וסתם סי' הם בינוני' (כמתני' אע"פ שיש סי' בגופו כו') ואעפ"כ סמכי' עלייהו (ובמרדכי פי' מובהקי' ואינו מוכרח וביש"ש פי' אינו מובהקי' וכ"ד הרמב"ן והרשב"א בחי' אלא שפירשו שע"י סי' אנו מאמינים להעדים וא"כ לדבריהם צריכי' אנו לידע הסימנים ושהעדים לא ידעו תחלה הסי' ועתה יודעי'). ועוד ראי' להאומרי' דלהרמב"ם גם סי"מ ביותר לא מהני מדאוריי' ואעפ"כ כתב והשליכו מצודה והעלו אבר כו' ואיך יודעים בבירור שממנו הוא מאחר ששום סי' אינו דאוריי' וטב"ע לא מהני אלא בפרצוף פנים לשיטתו שאינו סובר כר"ת ואין לומר ע"י שמתחבר להגוף וניכר שהיו לאחדים עי' יו"ד סי' פ"ג דמ"מ לא עדיף מסי' מובהק ביותר או במשאל"ס סמך גם על סי' דרבנן ולפי"ז י"ל דגם ע"י סי' בינונים יש לסמוך ואע"פ שאנן לא קיי"ל כהאומרים הנ"ל מ"מ מדלא כ' הרמב"ם בפי' שהכירו ע"י סי"מ ביותר ש"מ דגם בינוני' מהני וכ"כ עוד לא החמירו בעניני' אלו אלא באיסור כרת ולומר שבאיסור כרת החמירו גם בדרבנן שבו יותר מבשאר איסורי' דאוריי' כמ"ש בגמ' סוכה (י"ו ב') שבת דאיסור סקילה לא. ופירש"י מחמירי' אפי' במידי דרבנן דאית ביה מ"מ ז"א אלא היכא דאתמר בפי' בגמ'. אבל לומר כן מעצמו מנלן. דהא אמרי' התם לר' יהודה בהיפוך סוכה דאורייתא לא הרי דאפי' עשה חמירא לי' מאיסור דרבנן שבמל"ת דסקילה. וא"כ כיון דהרמב"ם כתב שלא החמירו אלא באיסור כרת היינו במקום שיש כרת ממש אבל לא בשאר איסור דאו' (וכמו שכתבו הפוסקי' דהא לגבי שאר איסורי' דיני ממונות חמירא שבממון אין הולכין אחר הרוב משא"כ באיסורי' אפילו שיש בהן כרת רק אישות שיש בהן כרת) א"כ מנלן להחמיר באיסור דרבנן במשאל"ס שגם בהם לא יהי' מועילין סי' בינוני'. ואין להביא ראיה ממ"ש הרמב"ם (שם פ"ז מהלכות נחלות ה"ג) מי שטבע במשאל"ס כו' שאני או' לא החמירו כו' א"כ הרי שגם במשאל"ס החמירו מפני איסור כרת שבו ש"מ דס"ל דאפי' באיסור דרבנן שבל"ת דכרת החמירו כנ"ל. הא ליתא דודאי הרמב"ם מיירי שם במי שטבע במשאל"ס ואין סי"מ כלל עליו שמ"ש אח"כ אבל יש סי"מ לא קאי כלל אמשאל"ס כנראה בעליל שם. שמתחלה סיים דין משאל"ס שיורדי' כו' ואח"כ וכן כו' סימנים כו'. וכיון דבלא סימנים מיירי א"כ החומרא דמשאל"ס באיסור כרת עצמו שהרי לולי טביעה זו יש איסור כרת ממש וע"י טביעה זו באת להתירה ואע"פ שסומכין ע"ז בשאר איסורין ובממון מ"מ באיסור כרת החמירו אבל כשיש סי' עליו א"כ גם זולת הסי' אין בו כרת ע"י משאל"ס (עי' בגמ' גיטין (נ"ה ב') אחיכו עלי' כרת מדרבנן) וע"י סימנים בינוני' יש להתירן ולמה נחמיר בזה כיון דסמכינן עלייהו בשאר איסורי דרבנן ואדרבה מהרמב"ם יש להוכיח דגם בדאורייתא סמכי' שהרי כ' אבל היו לו סי' מובהקים בגופו כו' שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת וא"כ ש"מ דבשאר איסור דאורייתא שאין בו כרת סמכי' עלי' וע"כ האי מובהקי' ר"ל בינוני' דאילו מובהקים גמורי' אפי' בכרת דאישות סמכי' עלי' גם להרמב"ם (ולפ"ד החולקי' על האומרים הנ"ל שדבריהם עיקר. ועוד שלהאומרי' דלהרמב"ם לא סמכי' בשום סי' מובהקים כבר הוכחנו שלדידהו מוכרחים אנו לחלק בין כרת ממש למשאל"ס). וא"כ שבסי' בינוני' סומכי' באיסור דאורייתא ה"ה במשאל"ס שהם דרבנן ואדרבה מהרמב"ם שם יש להוכיח שכן דעתו דאל"כ למה ביאר משאל"ס בפ"ע וסי' מובהק בפ"ע ויש לדחות דמשום ממון חילקם אבל מ"ש בת' שבס"ס תיק"ו סי' ו' בשם אהע"ו ופמ"א לסמוך על סי' בינוני' במשאל"ס משום דלא נפשט האיבעי' וה"ל ס' דרבנן ולקולא (והוא פקפק עליהם עפמ"ש ביו"ד. כיון שהוא דאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן ודבריו תמוהים דלא קרב זא"ז דבתערובות הוא דאמרי' הכי שהאיסור עדיין מצ"ע דאורייתא רק ע"י שנתערב הוא דרבנן. משא"כ במשאל"ס שהוא ודאי דרבנן) לא נ"ל דכיון שיש כאן חזקת איסור דא"א לא אמרי' בכה"ג ספיקא דרבנן ולקולא ואף לפ"ד המ"י בס"ס סקל"ו כיון שיש לו עיקר מהתורה ול"ד לעירוב אבל לומר דבאיסור סקילה שאני א"א לומר כן דעירוב יוכיח ועי' רי"ו בשם רמ"ה בבינוני' ניסת לא תצא קשה מסי' ק"נ ס"ב וצ"ל דהא דסי' בינוני' דרבנן ר"ל שלא נזכר בשמלה וז"ש למאי נ"מ כו' ומ"מ סמכי' עלייהו גם באיסור דאורייתא (עי' ב"ב פ"ה בתוס' בענין מסירה ומשיכה וכי מצות הם) כמ"ש רמב"ם בהל' גזילה רק שבאיסור כרת החמירו כמ"ש פי"ג מהלכות גירושין וס"ל להרמ"ה דהיינו רק לכתחלה וא"כ במשאל"ס י"ל דגם לכתחלה סמכי' עלייהו:

מ"ש המ"ב מנין סי"מ צ"ע דלענין אבידה נא' ברמב"ם ופי' סי"מ בינונים. מסי' ביצים דלא סמכי' עלייהו אין להקשות די"ל כיון דאיקבע איסורא שיש מינים טמאים מטילים ביצים כאלו משא"כ כאן שאין ידוע נטבע או הרוג זולתו: