ה

ועפי"ז יש מקום עיון בנ"ד בהכחשת העדים על מקום הצייחען איך לדמותו. דלכאורה י"ל דדמי למכחישים זא"ז במנה הא' ג"כ. הגם שבכאן שניהם מודים על מציאת הצייחען ואין הכחש ביניהם במהותו ועצמותו כלל. רק ההכחשה היא על מקומו ויש לדמותו לכאורה להכחשה במנה השני' ובמנה הא' שניהם שוין דבכה"ג מתקיימת עדותן מ"מ י"ל דל"ד להתם שבמנה הא' אין כאן הכחשה כלל. ואין חילוק במנה הא' ע"פ עדות העד ראשון לעפ"י עדות הב' מאחר שגם לפ"ד השני ניתנה מנה א' תחלה בפ"ע אע"פ שלדבריו ניתנה עוד תיומ"י מנה שני' משא"כ לדברי האומר מנה מ"מ סמוכי' לאו מילתא הוא ומה ענין זה לזה ואינו אפי' מכלל הבדיקות. משא"כ בנ"ד מתחלף הצייחען ממקום למקום ע"פ עדות העדים שלדברי העד ראשון הי' מקומו למעלה מהקנעכיל ולדברי השני הי' מקומו למטה מהקנעכיל ואם כי חילוף מקומו אינו מוסיף או גורע במהותו ועצמותו ושינוי המקום מצד עצמו נחשב כהכחשה במנה הב'. מ"מ קצת שינוי נחשב זה גם לגבי הצייחען שהרי מקומו של הדבר נוגע קצת להדבר אע"פ שאין נפקא מינה לדינא מחמתו כגון להאומרים דצמצום המקום אינו גורם לעשות סי"ב לסי"מ ונמצא שחילוף המקום ל"ד להכחש במנה ב' כי אינו חשוב לכלום כמנה שהוא דבר חשוב בפ"ע. מ"מ חשוב הוא לגבי הצייחען כמו סי' דשחור לגבי המנה שחור או הלובן לגבי מנה לבן. וכשיש הכחשה במקומו נחשב כא' אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן. וא"כ להאומרים שצירוף המקום מועיל להפך הסי"ב לסי"מ לפי שהמקום נחשב עוד סי"ב מצד עצמו א"כ הכחשתם במקום נחשב עוד כהכחש' מנה ב'. מ"מ לא גרע ג"כ מהכחשה קלה גם בהצייחען דומי' דא' אומר מנה שחור וכו'. והרי גם להראב"ן כשיש הכחשה במנה הא' ג"כ מ"מ אין הכחשה זו הכחשה גמורה במנה הא' ע"ד שההכחשה היא במנה הב'. שבמנה הב' הוא הכחשה גמורה זה אומר לוה וזה אומר להד"ם. משא"כ במנה הא' הרי שניהם מודים במהותה ועצמותה. רק שמתחלקי' חילוק קל עליה שלדברי האומר מנה הלוהו לבד היתה המנה בפ"ע ולדברי האומר מאתים הלוהו הי' המנה ביחד עם המנה הב'. והרי מה שמנה זו היא עם מנה הב' אין זו הכחשה גמור על מנה הראשונה לומר כי לא היתה במציאות. רק הוא הכחש קל לומר שאין מנה זו כמנה של הראשון ע"ד ההכחשה בין מנה שחור למנה לבן. וההכחשה שבמנה הב' אין פיסול מחמתה במנה הראשון כנ"ל באריכות. ואעפ"כ בהצטרף שניהם יחד שיש הכחש קל במנה הא' והכחש גמור במנה הב' פוסל הראב"ן עדותן. וא"כ ה"נ בנ"ד שיש הכחש גמור במקום הצייחען דומי' דהתם הכחש' שבמנה הב' והכחש זה גופא גורם הכחשה קלה בצייחען עצמו דומי' דהתם דחיבור מנה הב' עם מנה הא' לדברי העד השני אנו קורין הכחש במנה הא' ובהצטרף שניהם בטלה עדותן גם על מנה א' וה"נ יש לבטל עדותן גם על מציאת הצייחען עצמו. ומ"מ יש לדחות דההכחשה שבמקום הצייחען לא דמי להכחשה דמנה ומאתים כשמכחישי' זא"ז גם במנה ראשונה. משום דהתם במנה ומאתים יש הכחשה בשני דברים. הא' הוא ההכחשה שבמנה השנייה שהכחשה זו הוא ענין הכחשת דבר א'. דהיינו שאף אם לא היו מכחישי' זא"ז במנה ראשונה כלל הי' הכחשה דמנה שניה הכחשה בדבר אחד עכ"פ וכשניתוסף ע"ז עוד הכחשה במנה ראשונה ג"כ והוא מה שהשני מחבר שני המנים יחד לומר מאתים היו בבת אחת. ה"ז הכחשת בדבר אחר וה"ז הכחשה בשני דברים. משא"כ בנ"ד שאין כאן הכחשה רק אחת והוא מקומו של הצייחען ולפ"ד האומרים דצירוף דצמצום המקום לאו מילתא היא ה"ז רק כמו הכחשה דמנה שחור או לבן כנ"ל. ונהי שלפ"ד האומרים דצירוף המקום מילתא היא הוי שינוי מקום כהכחשה במנה שניה. מ"מ א"כ אין לחושבו רק בהכחשה א' דמנה שניה ולא לחושבו בתרתי בהכחשה דמנה שניה ובהכחשה קלה במנה הא' אלא גבי מנה ומאתים שיש שם באמת הכחשה בשני דברים. משא"כ הכא שאין כאן הכחשה רק במקום של הצייחען שהוא מנה הב' ולפ"ד א' הנ"ל הוא הכחשה קלה. ונהי שלדעת א' נחשב זה כהכחשה חמורה. מ"מ הוי כהכחשה במנה ב' ולא לחושבו בתרתי. ולכן נראה להקל כה"ג לפי משמעות ל' הראב"ן שכ' דמכחישי' זא"ז בכל העדות עכ"ל והיינו דוקא כשאמר מאתים ולא מנה שאז נעקר שם מנה מן העולם לדבריו ולא היה במציאות השם שאמר הראשון משא"כ בני"ד שם הצייחען היה לדברי שניהם. והרי יש כאן עכ"פ דבר אחד שאין בו שום הכחשה והוא מציאת הצייחען עצמו שישנו לדברי שניהם. ובתחלת ביאתם לב"ד להעיד על הצייחען שניהם שוים בזה והכחשת מקומו הוא דבר אחר. משא"כ במנה ומאתים שאין שום דבר וחצי דבר ממה שאמר אחד אמת כמו שהוא לדברי השני. שמעולם לא היה מנה בפ"ע לדברי השני וזה נקרא הכחשה בכל העדות. וגם במנה ומאתיים לא יצוייר שיאמרו שניהם עדותן מבלי שיהי' הכחשה כי הרי האומר מאתיים לא יכול לומר בתחלת עדותו מנה הלוהו. משא"כ הכא שיצוייר שמתחלה לא יהיה שקר והכחשה ביניהם כשיעידו על הצייחען עצמו. ואח"כ ישאלו על מקומו ויהי' בזה לבד הכחשה (ועי' קצת סמך לחילוק זה בתוספות פחז"ה (דף ל"ב ב') בד"ה אמאי שכתבו בשם ר"י דלא אמרי' הכא מיגו כיון דלית ליה הכא מיגו אא"כ שקר תחלה כו' ע"ש). וכן גם לפי הש"ס ספ"ג דנזיר לא גרע ענין זה ממונה דלא הוי הכחשה כנ"ל:

קיצור. (גם לפ"ד הרשב"א והראב"ן וסוגיא ספ"ג דנזיר יש לצרף עדותן בנ"ד בענין עצם הצייחען):