יא

החשש הד' מה שיש לחוש בנ"ד הוא מחמת ההכחשה הנמצא בענין הצייחען שהיה לו ע"י קרדום שמתחלפים העדות במקומו. שר' תנחום העיד שהצייחען היה בהנטבע (שהביאוהו כשהוציאוהו מן הנהר) על הקנעכיל ור' משה אומר שאינו זוכר בבירור ונדמה לו שהיה למטה מן הקנעכיל. ויש עדות מאשה אחת שאומרת על שבחייו של בעל האשה היה אצלו הצייחען למעלה מן הקנעכיל ובאמת מחמת ההכחשה שבין ר"מ ור"ת לבד אין לחוש כין שר"מ אמר שאינו זוכר בבירור והלא אפי' בחקירות אם אומר איני יודע עדותו כשרה בד"מ כמ"ש בח"מ ס"ל סעיף ב' וכבר נתבאר דעדות אשה לד"מ דמי. ואפי' אם נתפוס עיקר מ"ש שנדמה לו שהיה למטה בהקנעכיל אין חשש ואפי' במכחישים זא"ז ממש אין חשש משום דכה"ג טעו אינשי כמ"ש בתשו' מ"ב סי' ס"ג גבי רושם שלמעלה מהעין דדמי לההוא דיוטא עליונה ותחתונה שבסנהדרין (ד"ל) דבין דיוטא עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי מאחר שראה ב' המקומות בבת אחת. ולפ"ז כ"ש בנ"ד דאיכא למיטעי טפי בין למעלה מן העין ולמטה כו' עכ"ל. וכיוצא בזה כ' גדול א' בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ד והן אמת שהמה נמשכו אחר הריב"ש סי' קצ"ג וסי' רס"ו המובא בב"י בח"מ סי' ל' סעיף ג"ד דהטעם שא' אומר בדיוטא תחתונה הלווהו וא' אומר בדיוטא עליונה צירף רבי עדותן אף דהוי הכחשה בחקירות הוא משום דבין דיוטא עליונה לדיוטא תחתונה לא דכירי אינשי. וקרוב לזה מצאתי בחי' הר"ן לסנהדרין שם וז"ל ואע"פ דאמרינן בסמוך א' אומר בדיוטא כו' ואע"פ שהן מכחישין עצמם בחקירות התם ה"ט שע"י שהן מקומות קרובים הוא הצד קולא בדיני ממונות שאין העדים מדקדקים כ"כ בד"מ עכ"ל. וא"כ י"ל דה"ה בעדות אשה כנ"ל. אמנם לדברי הטור סי' ל' כ' הב"י שם דהב"ע בשאפשר לראות זע"ז. וא"כ ליכא הכחשה בחקירות כו' יעו"ש שהאריך. וכן משמע קצת בהרמב"ם פ"ג מה' עדות דה"ט דדיוטות משום דהוי בדיקות. וא"כ אין לנו ראיה משם דעבידי אינשי דטעי בהכי רק התם שאני דהוי בדיקות ועדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בד"מ. משא"כ בנ"ד שההכחשה היא בגוף הדברים שמעידין עליהם שהן הסימנים ל"ד כלל לבדיקות. כיון דאנן קיי"ל דצמצום המקום מהני להחשיב סי"ב לסי"מ כמ"ש הט"ז גבי רושם וצלקת הובא בב"ש ס"ק ע"ד א"כ המקום הוא מגופה של עדות כמו הסימנים עצמן ול"ד כלל למנה שחור ומנה לבן. וכיון שמכחישים עצמן בגוף העדות מניין לנו דבכה"ג אמרינן דעדותן קיימת. וכ"ש לפ"ד הרמב"ם דס"ל דכוונת המעשה הוא מכלל חקירות. אמנם באמת זה מבואר בש"ע ח"מ ס"ל ס"ב דכשמכחישים עצמן בכל גוף העדות כמו א' אומר חבית יין הלווהו וא' אומר חבית שמן הלווהו ודאי דעדותן בטלה לגמרי. אבל כשהן שוין בדבר אחד ומכחישין א"ע בד"א מקבלין מהן מה שהן שוין אף על פי שאין מקבלין מהן מה שהן מכחישין עצמן בו דהיינו א' אומר מנה הלווהו והב' אומר מאתיים מחייבים אותו במנה משום שיש בכלל מאתיים מנה. וה"נ שניהם שוים במציאות הצייחען ומקבלים מהם זה דומיא דמנה הא'. ומה שהם מכחישים זא"ז דהיינו בהמקום שהוא כמנה הב' (דהיינו שהוא סי"ב שני והיה מצטרף להצייכען להיות סי"מ) אין מקבלים מהם. ואף שבתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ח כ' דגם זה אומר מנה וזה אומר מאתיים אם היה בענין שמכחישים זא"ז לא מקבלינן עדותייהו אפי' לשבועה כו' והילך ת' להרשב"א מצאתי בב"י סי' תי"ז בח"מ כו'. מ"מ משמעות שא"פ רובם ככולם דמיירי בהכחשה ממש כמ"ש רשב"ם כת ראשונה מכחשת לשניה על אותו מנה שמוסיפין וכ"ה בגמ' סנהדרין (ל"א) היכא דמכחשי אהדדי מי אמר הוא דאמר כי האי תנא כו' עד יש בכלל מאתים מנה אלמא דמיירי בהכחשה וכן פרש"י שם בנחלקה עדותן שכיון שהא' שקרן כו' ובסמ"ע סי' ל' ס"ק ט"ז מבואר בהדיא דמיירי בהכחשה דלא כי וכ"כ הט"ז תחלת ס"ב נ"ל כו' וכ"כ הב"ח שם סעיף ד'.ואין לחלק משום דהתם במנה ומאתים נהי שבמנה הב' יש הכחשה גמורה מ"מ במנה הא' אין הכחשה וא"כ האומר ק' אומר עכ"פ אמת בק' שלו גם לדברי האומר ר'. משא"כ בנ"ד שמוסיף שקר לומר שהיה למטה מהקנעכיל. ליתא דכיון שהקילו בזה בד"מ להבדיל מה שהן שוין בו ממה שאינן שוין ומה שאין שוין בו אע"פ שהוא מגוף העדות והם מכחישים זא"ז בו אינו פוסל עדותן במה שהם שוין וכמ"ש בחי' הר"ן פז"ב שמנה השניה הם רק בדיקות לגבי מנה הא' כו'. א"כ מה בכך שיש עוד הכחשה בבדיקות שהיא כשרה בד"מ וכ"ז אפי' היו מכחישים א"ע הכחשה גמורה כ"ש בנ"ד שאומר שרק נדמה לו ואינו זוכר בבירור שהיה למטה מהקנעכיל דאפי' מהרי"ט מודה. אבל מה שיש לחוש בנ"ד הוא מה שהאשה אומרת שבבעל האשה בעודו בחיים היה הצייחען למעלה מהקנעכיל והיא סותרת שניהם וגם אינה מכחשת אותם כלל עד שנאמר דעבידי דטעו בהכי או יש בכלל ר' ק' שהרי ר"מ ור"ת העידו על צייחען הנמצא בגוף זה הנמצא מה שמצאו בו סי' הנ"ל שהיו בבעל האשה ומכללם הצייחען בקנעכיל והאשה אינה מכחישתם בזה כלל רק שמעידה על בעל האשה שבו היה הצייחען למעלה מהקנעכיל. וע"ז אין ר"מ ור"ת מכחישים אות' כלל. וא"כ י"ל ששניהם מעידים אמת וזה שנמצא לא זהו בעל האשה הנאבד. ואתרמי בי' סימנים כסימנים שהיו בבעל האשה רק שהצייחען הי' בו בקנעכיל שלא כפי שהיה בבעל האשה ואע"ג דאנן לא חיישינן דילמא אתרמי סי' כסי' בסי"מ היינו היכא שאין ראיה לזה. משא"כ בנ"ד יש ראיה מהתחלפות מקום הצייחען. ואף לדברי המ"ב דעבידי דטעו בהכי מ"מ י"ל דלא תלינן בטעות אלא כשידוע שודאי שניהם מעידים על אדם א' כמו בנ"ד ר"מ ור"ת עצמן וכן דיוטא עליונה ותחתונה שבגמ' שניהם העידו על הלואה א' משא"כ בנ"ד שאפשר לומר שהן ב' אנשים ואין כאן טעות כלל. ויש לכאורה ראיה לזה ממ"ש במ"ב גופא שם סי' ס"ג דמאן לימא לן דאלו הן הטועין כו' ולא אמרינן שאלו הן הטועין כדי שלא נצטרך לומר דאתרמי סימנים כסימנים בגופו ובגדיו כו' יעו"ש. א"ו דמשום זה אין מחזיקים הטעות בהני דוקא. וכ"ש בנ"ד שי"ל שאין כאן טעות כלל. מיהו באמת מהמ"ב אין ראיה כ"כ. דהא איהו לא חשיב התם הנך סי' סי"מ דהרושם מצד עצמו זולת צמצום המקום הוה סי"ב וסי' כלים ס"ל דאין מצטרפין כמ"ש בתשו' חב"י סי' קכ"ט ושם תמה עליו וכיון שאין כאן סי"מ מצינו למימר דאתרמי סי' כסי' ובכלים חיישינן לשאלה. אך יש להביא ראיה ממ"ש בתשו' הב"י הובא בק"ע סעי' קצ"ח עד סי' ר"ב שהיו שם דבריו מוכיחים שזהו המת באופן שיש לסמוך ע"ז מן הדין להתיר. אלא שלפי שהרוצחים הודו שהיה יענצי"ר א' עם היהודי ועד א' מעיד שראה את נפתלי הולך עם שני יענצירי הגם שאפשר לומר שא' לא היה מבני לויה שלו רק שהלך עמו דרך מקרה לסביבות העיר ונשאר שם ולא הלך עמו רק יענציר א' כו' אין בנו כח להתיר אשה זו דאימא איפכא דשני יענצירי יצאו עם נפתלי כו'. וא"כ אין זה נפתלי שהודו הרוצחים שלא היה עמו רק יענציר א' ואין לומר דמשום עיגונא נאמר לפרש לקולא דהא רוב הפוסקים פסקו לחומרא בעובדא דגברא חרוכא עכ"ל בקצרה. והא קמן דאע"ג שכשנאמר שאין זה נפתלי נצטרך לומר דאתרמי כעין סי' כסי' ואעפ"כ אמרינן כן להחמיר. וכן יש להביא ראיה ממ"ש בתשו' הב"ח סי' נ"ו וז"ל אבל בנ"ד אם היה כאן הכחשה היינו חוששים בתחלת עדות דשמא כל איש א' מעיד על איש אחר ששמו מיכל מקראקא דאפי' לרבא דלא חיישי' לתרי יצחק הכא דאיכא הוכחה דתרי נינהו כיון דמכחישים זא"ז בסימנים שבפרצוף פנים פשיטא דהיינו חוששים לתרי ותלתא עכ"ל ואע"פ שההכחשה היה ג"כ כעין נ"ד אם היו הזומער שפריינגלעך על המצח או למטה מהעינים שהן מקומות קרובים וי"ל טעי אינשי כנ"ל ולא אמרינן כן כל שאינו ברור שמעידים על איש א'. וא"כ י"ל דה"ה בנ"ד כיון שיש הכחשה בין האשה להעדים נאמר שאין זה בעל האשה הנאבד. אמנם באמת אין כל זה ראיה כלל להחמיר בנ"ד כי יש לחלק בין הנושאים רק מתחלה צריכים אנחנו להביא ראיה שיש להקל בנ"ד וממילא יתבארו החילוקים שבין נ"ד לתשו' הב"י והב"ח הנ"ל. והראיה הוא ממ"ש הר"ן בתשו' סי' ל"ג וז"ל וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סי' הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות ויש לי לדבר זה ראיה מדאמר פרק מי שמת איתיבי כו' עכ"ל. והשתא לא מבעיא אם נאמר שבנ"ד שינוי מקום זה הוא עשוי להשתנות ע"י המים כי הקנעכיל הוא עצם ואינו נד ממקומו אחר מיתה והבשר מיתפח תפח ואפשר שע"י איזו סיבה נדבק למטה קצת והבשר שהיה תחלה קצת למעלה מהקנעכיל נדחק על הקנעכיל וא"כ ודאי אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא אף גם אם אין זאת (משום שי"ל שהבשר שעל הקנעכיל אינו עב כ"כ עד שיהיה נדחק כו') מ"מ כיון דבין למעלה מהקנעכיל להקנעכיל עבידי דטעו בהכי לא גרע זה מסי' העשוי להשתנות ואין מטילים מחמת הכחשה זו ג"כ שום ספק בדבר אלא תולי' אותו בטעות כמו שתולין בשינוי בסי' העשוי להשתנות דהא פי' סי' העשוי להשתנות אין ר"ל שבודאי עשוי להשתנות אלא שאפשר הוא שישתנה ואפשר נמי שלא ישתנה כמ"ש התוס' בב"ב שם (דקנ"ד ע"ב) ד"ה בחזקת וז"ל איכא למימר שנשרו אחר מיתה אלמא דספיקא הוי ואעפ"כ תלינן שנשתנה שלא להכחיש החזקה ואע"פ שאין החזקה ודאית כמ"ש הר"ן ומזה הוכיח הר"ן לנדון שלו בסי' העשוי להשתנות שבנידון שלו שהוא ג"כ ספק תולי' שנשתנה ואין מטילים מחמת זה ספק בעדות המספיק מצד עצמו ומיירי התם גם בעדות דסי"מ כמבואר בתחלת דבריו שם שהביא מפרק האשה שלום וקאמרי כו' וא"כ מדוע יגרע הכחשה דנ"ד שיש בזה שני צדדים שקולים לכל הפחות אי שטעו ואין כאן הכחשה אי שלא טעו ואיש אחר הוא. ולא מיבעיא לפי הנראה לכאורה ממשמעות המ"ב סי' ס"ג דעבידי דטעו בהכי משמע דמדמי ליה למ"ש בגמ' גבי שיפורא דירחא דרובא דאינשי טעו בהכי וכן משמע בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ד בשם הרב דפינטשוב דמדמי ליה להא דב' קומות וג' קומות בר"ה (דכ"ד) והא דב' קומות צ"ל דדמי לשפורא דירחא דהא בעדות החדש בעי' דו"ח מעיקר ד"ת וחכמים לא הקילו שם דלא שייך נעילת דלת כמ"ש בלח"מ פ"ב מה' קה"ח ובמקום דבעי' דו"ח זולת ד"מ ודכוותייהו עדות המכחשת זא"ז בבדיקות פסולה כמ"ש התומים סל"ז סק"ז (אף שדבריו צ"ע לכאורה מדאמרי' בסנהדרין (פ"א ב') דאתכחש בבדיקות כו' ומכניסו לכיפה ולא גרע מעדות החדש) אלמא דדמי לד"נ א"כ מסתברא דלא מקילין אא"כ רובא דעלמא טעו בהכי וכ"נ מל' הברייתא שתים וג' קומות עדותן קיימת ג' וחמש עדותן בטלה. והוא דומיא דמשנתינו פ' היו בודקין בשתי שעות ושלש שעות עדותן קיימת ג' וחמש עדותן בטילה. והיא שנויה בד"נ נמי כדאי' בסנהדרין (דס"ט) דאזלינן בתר רובא בזה בד"נ (ועי' תוס' בפסחים (די"א ע"ב) דאין הטעם משום שכיוונו ימי השבוע דא"כ מנלן דאזלינן בתר רובא. ובזה לא שייך לומר אילו דייקינן כו' דהיינו דוקא כשאפשר לברר דתרווייהו ידעי בעיבורא של חודש משא"כ בענין הדיוטות) [ע' במפתח] או צ"ל דלא שייך לומר בזה דרובא דעלמא טעו בזה רק עבידי אינשי דטעו בהכי ר"ל שהוא אפשר שיטעה בזה. ומש"ה לא הקילו בזה בד"נ רק שזהו הצד קולא בד"מ. ומ"מ כיון שהקילו בזה בד"מ אפי' בחקירות ודאי א"א לומר שטעות זה אינו רק מיעוט לבד שרובא דעלמא לא יטעו בזה דאל"כ לא היו מקילים בחקירות. א"ו צ"ל שאפשר צד הטעות כמו שאפשר צד שלא יטעו וא"כ לא גרע צד הטעות בזה מהשינוי בסי' העשוי להשתנות דהוי ג"כ ספק כנ"ל ואעפ"כ אינו מטיל ספק כל שהעדות מספיק מצד עצמו כנ"ל וה"נ בזה. וה"ט כי העדות המספיק הוא מכריע לצד הטעות וכן לצד השינוי. וא"ת הא תינח לפ"ד הריב"ש וסיעתו דטעמא דדיוטות הוא משום דעבידי דטעו בהכי אבל לפמש"ל בשם הטור דהטעם משום דהוי בדיקות א"כ צ"ל דלא עבידי דטעו בהכי כלל דאל"כ למה ליה להטור לדחוק ולפרש דמיירי בשאפשר לראות מזה לזה תיפוק ליה דעבידא דטעו בהכי אפי' לא אפשר לראות מזה לזה נמי כגון שהבית סגור בדלת מ"מ כיון דעבידי דטעו בהכי לית לן בה וכמש"ל בשם הר"ן כיון שהמקומות קרובים כו' ולא התנה כלל שיהיה אפשר לראות מזה לזה ואדרבה משמע מדבריו דמיירי בשא"א לראות מזה לזה דאל"כ לא הוה חקירות והוא ז"ל כתב דמכחישים זא"ז בחקירות כו'. ומדכ' הטור דבעי שאפשר לראות מזל"ז י"ל דס"ל דלא עבידי דטעו בהכי רק משום דכשאפשר לראות מזה לזה הוי בדיקות. ליתא דלעולם אימא שהטור והר"ן לא יחלקו במציאות ומודה ליה דעבידי דטעו בהכי. ומ"ש דבעי' שאפשר לראות מזל"ז היינו טעמא משום שי"ל דבזה חולק הטור על הר"ן וס"ל דכל שמכחישים זא"ז בחקירות עדותן בטלה אפי' עבידי דטעו בהכי אם לא דרובא דעלמא טעו בהכי כדאיתא גבי ד"נ. משום דס"ל שאין חילוק בין ד"מ לד"נ אלא בהכחשה בבדיקות לבד כדאיתא בגמרא ואע"ג שגם בחקירות מצינו חילוק שהרי ד"מ א"צ דו"ח לכתחלה כיון שזהו מדרבנן שהקילו בד"מ כדי שלא תנעול דלת בפני לוין לא הקילו אלא בלכתחלה אבל כשהוכחשו בחקירות לא הקילו כלל. והנה לדברי הש"ך בח"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז דבחקירות אם אמר א"י עדותן בטלה כמו בד"נ א"כ הא קמן דבחקירות לא הקילו כלום בד"מ ובד"נ. אמנם התומים שם ססי' הנ"ל השיג עליו והעלה דבד"מ אם אמר א"י עדותן קיימת והסכים עמו בס' נתיבות משפט אכן במל"מ פ"ג מה' גניבה דין ח' לא הכריע בזה. ועכ"פ בדעת הטור א"א לומר כמ"ש התומים דטעמא דעדות המכחשת זא"ז בחקירות עדותן בטלה בד"מ הוא כמ"ש בעה"ת שער כ"ט משום דה"ל ע"א בהכחשה דהא לפ"ז מתקיימת עדותן לשבועה עכ"פ כמ"ש בתומים והדין עמו בזה ולדברי הטור א"א לומר כן דמסתמא לא יחלוק על אביו הרא"ש שכ' פ"ג דסנהדרין ססי' ל"ד שהרי אין זו עדות מוכחשת שיבטל כל העדות ולא ישבע שבועה דאורייתא כו' הובא בב"י מחודש ז' מכלל דבעדות מוכחשת אין נשבע ש"ד והיינו בהכחשה בחקירות גם הסמ"ע ס"ק כ"ה והב"ח שם ס"ד וס"ז ולח"מ פ"ג מה"ע וגי"ת שער ס"ו ח"ב דין ה' שפסקו כולם דעדות המכחשת זא"ז בחקירות עדותן בטלה אפי' לשבועה. הם כולם ע"כ לא יסברו הטעם של בעה"ת. אמנם מ"ש עוד התומים שם דהטעם משום דבחקירות דרך לדקדק משא"כ בבדיקות הנה לכאורה טעם זה נכון וכן משמע להדיא בחי' הר"ן פז"ב (ד"ל) אבל קשה לי מאד על טעם זה דלפ"ז בא' אומר מנה וא' אומר מאתים דעדותן קיימת במנה יפלא מאד מ"ט ואע"ג שכ' הר"ן דמנה הב' לגבי מנה הא' חשובה בדיקות מ"מ בבדיקות כזו א"א לומר דטעו שהרי מנה הב' היא גוף העדות שמעידין עליה ובכה"ג לא אשכחן בגמ' דתלינן בטעות (רק במה שהוא חוץ מגופה של עדות כגון הזמן גבי שפורא דירחא או גבוה שתי קומות שזהו אינו גוף העדות כי גוף העדות הוא ראיית הלבנה). ואע"פ שבנ"י פחז"ה כ' דתלינן בטעות במנה ומאתיים לא משמע כן משא"פ כמבואר ממש"ל בשם רש"י ורשב"ם הוחזק שקרן כו'. ועוד דלדבריו בא' אומר מנה וא' אומר ג' מאות עדותן בטלה וז"א כדמשמע בגמ' (דע"ד א') לב"ה דומיא דשני כיתי עדים ובשני כיתי עדים עדותן קיימת אפי' זה אומר מנה וזה אומר אלף ועי' תומים סי' ל' סק"ז ובגי"ת שער ס"ו ח"ב דין א' דכל שיש בכלל ר' מנה אפי' בפרוטה מתחייב כו'. ובכנה"ג בח"מ סי' ל' בהגהת ב"י אות ל"ד נמשך אחר דעת נ"י. גם לפ"ד מהרי"ט בשם הרשב"א שכתבתי למעלה מוכח דלא כהנ"י דאל"כ אפי' במכחישים זא"ז נמי כיון דתלינן בטעות א"ו דלא טעו בהכי כלל. וא"כ נהי דמנה ומאתים הוי המנה הב' בדיקות לגבי המנה הא' מ"מ כיון דהא דהכחשה בחקירות עדותן בטלה משום דלא עבידי דטעו בהכי כ"ש בבדיקות כי הני דלא עבידי דטעו בהו דראוי להיותן עדותן בטלה וכמו שבאמת הוכיח הראב"ן סי' מ"ג מזה דעדות המכחשת זא"ז בחקירות עדותן כשרה בד"מ דכ"ש הוא מאחד אומר מנה וא' אומר מאתיים ע"ש. ובודאי הוא כ"ש וק"ו את"ל דהא דעדות המכחשת זה את זה בחקירות עדותן בטלה הוא מצד דלא עבידי דטעו בהכי. וא"כ להחולקים בזה וס"ל דעדות המכחשת זא"ז בחקירות עדותן בטלה כמ"ש רוב הפוסקים אין דרך להמלט מקושיא הנ"ל אלא בא' משני דרכים אם שנאמר דהא דמנה ומאתיים מיירי שאין מכחישים זא"ז כמש"ל בשם מהרי"ט בשם הרשב"א. ואם נאמר דמיירי במכחישים זא"ז כמש"ל בשם רוב הפוסקים. עכצ"ל דהא דחקירות גזה"כ הוא. שיהיה החקירות כגופה של עדות. והכחשה בהם הוי כהכחשה בגופה של עדות משא"כ במנה ומאתיים המנה הב' היא כמו בדיקות לגבי מנה הא' ובבדיקות אפי' לא עבידי דטעו בהכי לית לן בה (וא"ת א"כ דהכחשה בחקירות הוא גזה"כ א"כ צ"ל דהוא משום עדות שאאי"ל וא"כ ראוי שיהיה א' אומר א"י בחקירות בד"מ עדותן בטלה. וא"כ הוא נגד הפוסקים שהביא התומים דס"ל דעדותן קיימת. ליתא חדא דודאי מהריב"ש שבתומים אין ראיה דהא הוא לטעמיה אזיל דס"ל כמ"ש הר"ן דבחקירות הוא מצד דלא עבידי דטעו כו' כנ"ל. אכן באמת אף גם אם נאמר דבד"מ לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה לק"מ דגזה"כ הוא רק על הכחשה אבל באומר א"י הוא משום דבעי' עשאתי"ל וזה מוכח בגמ' (דמ"ב) דאמרינן מ"ש חקירות ומ"ש בדיקות בא"י דוקא. משא"כ בהא דאר"ח עדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בד"מ ומשמע אבל בחקירות לא שמזה הוכיחו הפוסקים דבחקירות עדותן בטלה לא איבעיא לן כלל מ"ש חקירות ומ"ש בדיקות. א"ו דגזה"כ הוא). והנה הר"ן שכ' דהכחשה בחקירות עדותן בטלה הוא משום דבחקירות דרך לדקדק י"ל דבאמת ס"ל במנה ומאתים כמש"ל בשם מהרי"ט בשם הרשב"א וכן משמע בחידושיו פז"ב שם שכ' וז"ל דכ"ע אית להו דרשב"א בהאי דינא שיש בכלל מאתים מנה כו' שדברי רשב"א עצמן אינן מוכרחים שיהיה בהן הכחש עדותן ששניהם מעידים על המנה ומי שאומר מאתים מוסיף הוא ולא מכחיש עכ"ל. ולכן ס"ל בא' אומר בדיוטא העליונה וא' אומר בדיוטא החתתונה עדותן קיימת דמיירי בשא"א לראות מזל"ז והוי הכחשה בחקירות ומ"מ כיון שהמקומות קרובים ועבידי דטעו בהכי עדותן קיימת בד"מ. שהרי אין שייך לומר בזה דרך לדקדק כו' דטעו. אבל הטור הא פי' הסמ"ע והב"ח והט"ז דאפי' בשמכחישים עצמן בלא כי עדותן קיימת כשיש בכלל מאתים מנה. א"כ עכצ"ל דהכחשה בחקירות דעדותן בטלה הוא משום גזה"כ וא"כ אפי' עבידי דטעו מאי הוי דסוף סוף הוי הכחשה בחקירות. אא"כ רובא דעלמא טעו בזה דאז לא הוי הכחשה כלל אפי' בד"נ ומש"ה הוצרך לפרש דמיירי בשאפשר לראות מזה לזה דהוי הכחשה בבדיקות (ואין לומר נהי דבד"נ בעינן דרובא טעו בהכי מ"מ בד"מ יהיה סגי גם כשאפשר למטעי כיון דמידי ספיקא לא נפקא והרי בכל ספק מעמידין העדים על חזקתן בד"מ כדקיי"ל בשתי כיתי עדים המכחישין זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה כו'. יש לחלק בין כשהספק הוא על העד דמעמידים על חזקתו ובין כשהספק הוא בהעדות שהוא מעיד דאז אין מעמידים על החזקה ובהכי א"ש מ"ש הסמ"ע גבי יין ושמן שבסתם דנין אותו כמוכחשין דלק"מ מ"ש הט"ז שם משום דהוי ספק בעדות) וכיון שנתברר שמהטור אין הכרח לומר דס"ל דלא עבידי דטעו בהכי מעתה כיון דלפי' הר"ן צ"ל דעבידי דטעו בהכי הגם שלפ"ד הטור אין הכרח מהגמרא לומר כן מ"מ י"ל דעכ"פ לשיטתו ג"כ סברא זו אמת היא מבחוץ דעבידי דטעו בהכי. ועוד דהא ודאי יש ראיה לזה מההיא דא' אומר גבוה שתי קומות וא' אומר שלשה קומות בר"ה (דכ"ד) ובשבועות (דמ"ח) כנ"ל. אלא שעדיין יש לפקפק משום שאפשר לומר דאפי' לפ"ד הר"ן לא אמרינן דעבידי דטעו בהכי אלא משום שהוא חוץ מגופה של עדות ואינו מכוונת המעשה רק מכוונת המקום ואע"ג דבכוונת המקום דרך לדקדק כיון שהוא מחקירות מ"מ בכה"ג שהמקומות קרובים אין דרך לדקדק אבל בגופה של עדות אין ראיה כ"כ שאין דרך לדקדק אפי' בכה"ג. ונ"ד הוא מגופה של עדות שהרי המקום הוא סי"ב כמו הסי' עצמו ומ"מ משמעות האחרונים שאין לחלק בכך אף דמהמ"ב אין ראיה כ"כ משום דס"ל שהמקום אינו מועיל להחשיב סי"ב לסי"מ מ"מ בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ד כ' ג"כ כן והוא ס"ל שהמקום מועיל להחשיב סי"ב לסי"מ. וה"ט משום דגם חקירות חשיב לדקדק בהו כגופה של עדות וכ"ש בנ"ד ודאי י"ל דטעו שהרי האשה מעידה על מה שראתה בחייו ואז לא להעיד נתכוונה עד שנאמר שהמקום הוא מגופה של עדות. וא"כ לא עדיף מבדיקות. וכיון דדמי לדיוטות י"ל דטעו לכ"ע וכיון דעבידי דטעו בהכי לא עדיף מסי' העשוי להשתנות שאינו מטיל ספק כל שהעדות מספיק וכנ"ל באורך:

קיצור. אף שיש לחוש משום שהעד העיד שהרושם היה על הקנעכיל ואשה מעידה שבבעלה של זו היה הרושם למעלה מהקנעכיל י"ל דעבידי דטעו בהכי כמו בין דיוטא עליונה לדיוטא תחתונה על כן כיון שיש לנו עדות המספיק שהוא בעלה של זו י"ל שאין מטילין ספק מחמת הנ"ל מאחר שיש לטעות בזה. וגם לפ"ד הטור אין הכרח לומר דלא טעו בהכי. ומ"ש הטור טעם דדיוטות בענין אחר היינו משום דס"ל דבהכחשה בחקירות אפי' בד"מ בטלה עדותו אפי' עבידי דטעו אא"כ רובא דעלמא טעו בהכי: