ח

אמנם י"ל דהשני ספיקות שבנד"ז לכ"ע י"ל בהו אתי ספק ומוציא מידי ספק כמו שנבאר. כי הנה הפמ"ג בי"ד סי' ק"י במשבצות זהב ס"ק י"ג הקשה על הרמ"א דפסק שב' ספיקות אפי' בגוף א' בנודע בינתים לא מהני מהא דאיתא בפסחים (דף ט') ובנדה (ט"ו) ובעבודת כוכבים (מ"א). ור"ל דהתם הוה בעי למימר דספק מוציא מידי ודאי ולמסקנא מידי ודאי אינו מוציא מידי ספק מיהו מוציא והתם שני הספיקות באים בזא"ז ואפ"ה שרי והוא מדברי המנחת יעקב שהקשה כן בכלל מ"ג ס"ק כ"ז אלא שהמ"י כ' שם שלשטתו והיא שטת המ"ב דלעיל דמחלק בין נודע הספק הראשון תחלה ובין נודעו הב' ספיקות כא' לק"מ ובאמת אין זה מספיק כלל שהרי בנדה (ט"ו ב') גבי בעלה מחשב ימי וסתה הרי בהגיע ימי וסתה נודע להבעל תחלה הספק הא' דשמא ראתה. ואח"כ כשעברו ג"כ הימים שתוכל לטבול אז נודע ונולד לו הספק השני. והעיקר הוא כמ"ש המ"י שם אח"כ דשאני התם דהספק השני המוציא מידי ספק הראשון הוא ספק הרגיל וכן משמע בתוס' בע"א (דף מ"א ע"ב) ד"ה ואין ספק וכן משמע עוד בתוס' שם (דף מ"ב סע"א). וכן מצאתי שתירץ בכללי החזקה להגאון המג"ש דין י"ב דשא"ה דהוי ספק הרגיל. והתירץ השני שכתב המג"ש משום דגבי וסתות אין הספק הראשון אסור מה"ת דהא וסתות דרבנן כו' א"א להעמידו דהא הרשב"א במשמרת הבית (דף קע"ג) כתב דר"י אמר דינו אפי' למ"ד וסתות דאורייתא כהובא לעיל וגם הרא"ה בבד"ה שם וכ"ד התוס' בנדה (דף ט"ו סע"א) דס"ל דר' יוחנן סובר וסתות דרבנן היינו משום דס"ל דלמ"ד וסתות דאורייתא בודאי רואה מחשבינן לה וליכא ספק וספק נשמע מדבריהם הא יש ס"ס הי' שרי אף שהספק הראשון הי' אסור מדאורייתא והספק השני נולד אח"כ. ועי' בחידושי הרמב"ן בנדה שם שכתב דלשיטת הרי"ף והרמב"ם צ"ל דר' יוחנן אמר דינו דוקא למ"ד וסתות דאורייתא וא"כ מכ"ז נשמע שא"א לומר שם דהטעם משום דספק ראשון הוי דרבנן. בשגם שי"א דאפי' למ"ד וסתות דרבנן מ"מ פרישת עונה שלפני הוסת היא ד"ת כמ"ש בב"י סי' קפ"ד א"כ הא דאמרינן וסתות דרבנן היינו אם לא הרגישה כמבואר בכו"פ וא"כ מניין ידוע להבעל שלא הרגישה. ועוד הא דהטילה כמין נפל ודאי הוה ספק גמור של תורה ואע"פ שהרמב"ם ספ"ט מהלכות טומאת מת כתב וז"ל דבר ברור הוא שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהן כו' היינו כדמסיים משום שכל הספיקות בין בטומאות בין במאכלות אסורות כו' אין אלא מד"ס א"כ לדידן דקיי"ל דספיקא דאורייתא לחומרא (שזהו שטת ר"י דלעיל שכתב משום שהספק הראשון אסור מן התורה כו') מה"ת מבואר שיש שם ספק טומאה הטמא מדאורייתא ממש וכ"ד הראב"ד שם בהשגות והנה הכ"מ שם ומהרי"ט בתשו' חי"ד סי' א' הקשו על הראב"ד מדידיה אדידיה דבסוף הלכות כלאים הודה לדברי הרמב"ם שכל הספיקות אינן של תורה. וכאן כתב עליו שהוא שיבוש גדול. ותירץ דמהרי"ט אינו מספיק. ולכאורה הי' נ' לתרץ דלא פליג על הרמב"ם ספ"ט מהלכות טומאת מת אלא משום דהוה ספק טומאה ברה"י ובזה לכ"ע דאורייתא הוא. דילפינן לה מסוטה. כדאיתא בשמעתא קמייתא דנדה ובסוטה (דף כ"ח ע"ב). ועי' במשנה ח' פ"ח דתרומות בתוי"ט בשם רבינו שמשון דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא ודאי ואין כאן ספק טומאה ואע"ג בהר"ש שם ליכא זה הלשון טמא ודאי מ"מ כוונתו לכך וכ"ה בתוספות ריש נדה ד"ה והלל כי אמר. ותדע דהא לפ"ד התוספות והרמב"ן בב"ב (דף נ"ה ב') אפילו כמה ס"ס לא מהני והא דאיתא בחולין (דף פ"ו ב') אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר אלמא דספק איסור חמור יותר התם מיירי בספק טומאה דהוא טהור דהיינו בדבר שאין בו דעת לשאול כמ"ש התוס' שם וכדאיתא בקדושין (דף פ' סע"א). מיהו באמת א"א לתרץ כן דעת הראב"ד שכ' שהרי אמרו בכמה מקומות ספיקא דאורייתא לחומרא. משמע דבכל ספק דאורייתא ס"ל דמדאורייתא הוא וצ"ע. ואיך שיהי' עכ"פ מובן דאפי' בספק טומאה דרה"י דה"ל כטומאה ודאי מדאורייתא אתי ספק ומוציא מידי ספק כיון דמ"מ אינו ודאי ממש (וע' תוס' במס' עבודת כוכבים (דף מ"ב א') שכתב איבעית אימא הבור ר"ה):

וגם הא דשברי צלמים דעבודת כוכבים (דף מ"א ע"ב) הנה רש"י ותוס' שם כ' דגם אותן שבידן מקל או צפור או כדור שבריהן מותרין לרבנן ג"כ והנהו כ' הרמב"ם שחזקתן שהוא לעבודת כוכבים ואפ"ה אתי ספק ומוציא מידי ספק. וכ"מ בתוספות שם (דף מ"ב ע"א) ד"ה ספק במ"ש פירש הקונטריס כו' ויפה כוון דאי ס"ד דחשבינן להו ודאי כו' משמע דעכ"פ ספק גמור הוא ומדאורייתא ומה דמשמע שם בתוס' דבהספק המוציא איכא ב' טעמים מ"מ שם ספק אחד הוא דילמא ביטלה הנכרי. אלא עכצ"ל עיקר הטעם משום דהוה ספק הרגיל וכדלעיל. וא"כ בנ"ד הספק דסימנים ודאי נקרא ספק הרגיל. כי הנה לפ"ד רבינו ירוחם הביאו הב"ש ס"ק ע' שאם נשאת בסי"ב לא תצא. א"כ ודאי צ"ל דעדיף מספק הרגיל כיון דמוציא בדיעבד אף מאיסור ודאי דאשת איש. ואף שנתבאר לעיל דהריב"ש חולק על הרי"ו מ"מ בנד"ז שיש הרבה סי"ב פשיטא דאף להאומרים דחיבור סימנים אינו נידון כסי"מ מ"מ אין לך ספק הרגיל מזה וה"ל כמו רובא להקל ועם ספק הראשון דהוא ג"כ כמו רובא הוה כתרי רובא להקל ולכן מוציא לכ"ע מידי ספק אף שנודעו הספיקות בינתיים ונהי שלדבריהם יש לומר שאין להקל כלל משום חומרא דאשת איש. מ"מ בכה"ג יש לסמוך בפשיטות ע"ד האומרים דחבור סי"ב נידון כסי"מ:

קיצור. (בנד"ז לכ"ע לא איכפת לן מה ששני הספיקות באו זא"ז דכשהספק השני הוא ספק הרגיל אתי ספק ומוציא מידי ספק הראשון אף שהוא אסור מה"ת ואפילו בספק טומאה דרה"י ובנד"ז עדיף טובא מספק הרגיל. ושני הספיקות דנד"ז ה"ל תרי רובי ולכן בכה"ג יש לסמוך ע"ד האומרים דחיבור סי"ב ה"ל סי"מ):

מכאן ועד סוף התשו' הוא מ"ש בימי חורפי: