ז

ומ"מ הנה לפמ"ש בש"ע סי' י"ז סל"ב הרי אפי' בנטבע במשאל"ס דהיינו במעשה דעסיא בעינן סי"מ דוקא וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א. וכ"ד הריב"ש בתשו' סי' שע"ט וכ"כ בשו"ת פנ"י חאה"ע ססי' ז' בשם התוס' אלמא אע"ג דאיכא ספק אי סי' דאורייתא לא מהני אפי' באיסור דרבנן משום חומרא דא"א כ"ש וק"ו דלא מהני כה"ג בשטפתו נהר דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים שאין זה כדין משאל"ס. ואע"ג דאיכא שני ספיקות בדאורייתא דהא התם במשאל"ס איכא ג"כ שני הספיקות ושם הספק הראשון מותר מן התורה דהיינו דין משאל"ס משא"כ הכא כו'. אלא אפי' לדעת תשו' פנ"י הנ"ל דס"ל להלכה ולא למעשה דבמשאל"ס מהני סי"ב היינו משום דגם אי סימנין דרבנן מהני בדרבנן. ואף גם לפמ"ש בתשובה שבסוף ספר תויק"ו סי' ו' דבמשאל"ס מהני סי"ב מטעם הספק אי סי' דאורייתא דה"ל ספק בדרבנן. מ"מ כבר כתב אאזמו"ר הגאון ז"ל דהיינו משום דמשאל"ס ה"ל רק איסורא דלכתחלה. משא"כ בשטפתו נהר דה"ל איסורא דדיעבד והספק הא' אסור מן התורה י"ל דבודאי לא מהני הספיקא אי סימנין דאורייתא. כי באיסור א"א לא מהני כלל ספק ספיקא שהרי אפי' גבי חשש קדושין דאיכא חזקה דהתירא לא מהני ס"ס כדמוכח בקדושין (ד"נ) דחיישינן אפי' למיעוטא. וכ"ש לס"ס וכ"ש וק"ו בספיקות דמיתת הבעל דאיכא תרתי חזקה לאיסורא ונהי דהספיקות הם גדולים שאין החזקות פועלים בהם עכ"פ חמור הענין טפי מספק קדושין דאיכא חזקה להתירא כו'. אך כ"ז בסי"ב לבד. אבל בחיבור סימנים יש סברא לצדד להקל בכה"ג אף למ"ד דחיבור סימנים אינם כסי"מ לגמרי. והנה מתחלה נקדים בדיני ס"ס מה שיש עוד לחוש בס"ס הזה הגם שאין נפ"מ למעשה דבלא"ה לא מהני כאן ס"ס מ"מ יתגלגל מזה נפ"מ לנ"ד. ומה שיש לחוש כאן הוא משום שנודע הספק הא' תחלה ורמ"א כתב ביו"ד סי' ק"י ס"ט בהג"ה דבעי' נודעו יחד. והנה הט"ז שם ס"ק י"ד והפר"ח ס"ק מ"ח השיגו עליו דס"ס שבגוף א' וענין א' א"א שיהיה נודע בנתיים. ובאמת אין זו השגה על רמ"א והגהת או"ה שהרי ספיקא דנ"ד הוא קרוב לזה ואפשר לומר דהיינו הך ממש. שהרי ודאי ב' הספיקות הם מענין א' לומר שבעלה של זו מת. אלא לכאורה י"ל שאינן כ"כ בגוף א' כי הספק דאולי סי' דאורייתא היינו בגוף זה שמצאו לומר שזהו הגוף של בעלה המת. והספק הראשון היה בגוף הבעל בעודו בחיים לומר שמת מחמת שראינוהו מפרפר בנהר. אבל אין הספק הראשון כ"כ מכריח לומר שגוף זה שמצאו הוא היה בעל האשה. וא"כ הס"ס הוא בב' גופים. (ודעת או"ה והש"ך בדיני ס"ס סק"א והפר"ח שם כ' בשם הרא"ש דבב' גופים לא אמרינן ס"ס הן אמת שהכו"פ בדיני ס"ס חולק ע"ז). אבל באמת ז"א דהא קיי"ל כרבי בפסחים (ד"י ע"א) דאמרי' קבר שאבד הוא קבר שנמצא ולא חיישינן דילמא זה שאבד אינו זה שנמצא. א"כ ה"נ גם לפי הספק הראשון הרי נאבד הבעל במקום זה וא"כ גוף שנמצא זהו הבעל. וא"כ הרי ב' הספיקות מעידין על גוף א'. וע' פר"ח בא"ח סי' תל"ט דגם באיסור דאורייתא סמכינן על הא דרבי מדפסק דגם ביטול א"צ והוא דעת הראב"ד בהשגות פ"ב מה' חמץ ובמל"מ שם כ' שכ"ד בעל המאור והרמב"ם אמנם דעת הטור וריא"ז ושאר אחרונים דצריך ביטול. ובבכורות (דכ"ה) מייתי לה לענין בעלי מומין שנתערבו דאיסורא דאורייתא הוא כיון שיכול לבקרם ואפ"ה סומכים ע"ז לת"ק ולרבי ע"ש ובתשו' שב יעקב חאה"ע ססי' י"א הביא ראיה מהא דרבי למ"ש בק"ע סעי' רכ"א בשם המבי"ט אם נאבד יהודי בדרך כו' ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד כו'. ובאמת לכאורה אין משם ראיה דהא אנן לא אמרי' אלא דלא חיישינן שהקבר שנאבד ישנו עדיין בהשדה וקבר זה שנמצא אחר הוא להא לא חיישינן. משא"כ בנידון של המבי"ט שאנחנו רוצים להכריח שנאבד היהודי מחמת שנמצא הרוג זה לא שמעינן מהתם רק להכריח ע"י המציאה שאם אבד בודאי כאן זהו שנמצא אלא שאפשר הש"י קורא נאבד מה שאין נודע לנו איה היהודי ולפי שלא בא למקום שהלך אבל באמת ל"ד להדדי כרחוק מזרח כו' דנאבד שבקבר היינו שידוע שהיה שם ממש ודכוותה בנדון של המבי"ט אינו אלא אם היה ידוע שבודאי נהרג שם. אבל א"כ מה איכפת לנו אם זהו שנמצא כו' וכבר הרגיש מזה הש"י עצמו ואין בדבריו די השיב ע"ש. אמנם בנ"ד שפיר שייך לומר זהו שאבד זהו שנמצא דהא אנו רוצים לומר שע"פ הספק הראשון ג"כ זהו הגוף. וא"כ אנחנו צריכים לדון איך הוא ע"פ אותו צד שאת"ל שנטבע הבעל ואם נטבע הרי נאבד ודאי וא"כ זהו שאבד זהו שנמצא. ויצא לנו מזה ששני הספיקות שבנ"ד הם בגוף א' ממש דבין להספק השני זהו הגוף של בעל האשה שנאבד ובין לפי הספק הראשון ג"כ זהו הגוף שראינו מפרפר זהו שנמצא. וגם ב' הספיקות הם מענין א'. אלא שיש לחוש בנ"ד משום שנודעו בינתיים ולא באו שני הספיקות כא' ומשמעות או"ה ורמ"א דאף שבס"ס שבגוף וענין א' בעי' שלא יהיו נודעו בינתיים. וחנם השיגו עליו הט"ז ופר"ח שזה א"א במציאות דאפשר ואפשר הוא כנ"ד וגם כמו הנך ס"ס דלקמן אות ח' וכמ"ש בפמ"ג. ומ"מ לדינא משמעות הט"ז סי' ק"י סק"ד דבס"ס שבגוף א' לא איכפת לן בנודע בינתיים ע"ש במ"ש מהני בכל גווני כו'. אך הפמ"ג לא פי' כן. והנה ממ"ש הש"ך בדיני ס"ס סק"ד אבל אם לא נתערבו תחלה התרנגולים חד בחד כו' מבואר דס"ל שאף בס"ס שאינו ע"י תערובות בעינן שלא יהיה הספק הראשון אסור מה"ת והיינו ע"כ בבאים כאחת ממש. ומהפר"ח שהתיר בזה אין ראיה להיפוך דשאני התם כטעמים שהביצה לא נאסרה כו' הן אמת שסברתו זו אינה מוכרחת דהא כל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה וא"כ הספק הראשון הוא מה"ת וכדלקמן:

ונחזי אנן. הנה מקור דין זה של הרמ"א דבעי' נודעו יחד שהוא מהגהות או"ה כלל כ"ו סי' ב' שם כ' וז"ל אפי' הב' ספיקות ס"ס גמורות דהיינו בענין א' ובגוף א' מ"מ לא ניתר ע"י כך אם לא שיבואו בפעם אחת כו' אבל אם נודע לו הספק האחד קודם אחר שעת ידיעתו אזלינן וחשוב באותו פעם כאיסור ודאי וכשיבא הספק הב' אפי' בלתי תערובות לא הוי אלא ספק א' עכ"ל. וגם האו"ה בכלל כ"ו הזכיר והקפיד בזה שלא יהיה הספק הראשון אסור דאורייתא כמ"ש דין א' הואיל והספק הראשון אסור דאורייתא ומקור זה הוא מסה"ת סי' ע"ו בשם ר"י וז"ל דכיון דמן התורה אסורה ושייך בה אשם תלוי בודאי אי הוה ביה כרת לכך כי נתערבה הוי חד ספיקא ואפי' באלף לא בטיל כו' כמו אם נתערב ודאי של איסור אבל אי נתערבו מתחלה בשנים כו' או ס"ס שהכל בגוף הדבר מותר עכ"ל. לשון זה אין לו הכרע אם ר"ל שבס"ס שהכל בגוף הדבר מותר אפי' נודעו בינתיים דבכה"ג מיירי בסה"ת או ר"ל שמותר משום דבס"ס שבגוף הדבר מסתמא באים כאחת. ולכאורה משמע כפי' הראשון דהא כבר נת' שאפשר שלא יהיו באים כאחת ולמה התיר ר"י בסתמא. והפר"ח סי' ק"י ס"ק מ"ו כ' שלשיטת סה"ת אין חילוק בין ס"ס דתערובות לספק דגוף וענין כו' זולתי כשהספק או התערובות הראשון אסור מה"ת כו' ולשיטתיה אזיל דס"ס שבגוף א' וענין א' לעולם באים כאחת וא"כ ממילא אין שייך לומר בכה"ג שהספק הראשון אסור מה"ת שהרי אין כאן ראשון ואחרון כלל. ומש"ה א"ש לדבריו מ"ש סה"ת או ס"ס שהכל בגוף הדבר מותר. ולא חש לבאר שלא יהיה הספק הראשון אסור מה"ת משום דאי אפשר להיות כלל במציאות. אבל לפמש"ל דאפשר הוא א"כ אדרבה מדלא הזכיר סה"ת בס"ס שבגוף הדבר שום תנאי ש"מ דאין קפידא אפי' בשאין באין כאחת. ולכאורה בשט"מ פ"ק דביצה בשם ר"י משמע ג"כ דלא פליג ר"י רק בתערובות. והטעם לחלק בין כשהספק השני ע"י תערובות ובין כשהוא שאר ספק מעליא. י"ל ע"ד שכתב הט"ז בסי' שט"ז סק"ה דכשהספק השני שע"י תערובות דהוה כשני שבילין בבאו לשאול בבת אחת דמחמירין ביה דכאן א"א לשאול אלא בבת אחת דהא עיקר ההיתר מכח ס"ס עכ"ל. ועי' בפליתי ססי' קי"א סק"ח שביאר ג"כ דבהכרח הוי כנשאל עליו ועל חבירו כו' ע"ש. ואף שהט"ז והפליתי מיירו כשהתערובות השני הוא חד בחד מ"מ טעם זה שייך אפי' כשהתערובות א' במאה דאע"ג דיש בזה מעליותא דחד בתרי בטיל מדאורייתא מ"מ בצד היותו ספק (ונפ"מ היכא דהביטול לא מהני כמו בדבר חשוב כו') ה"ל כספק דשני שבילין. ותדע דהא קיי"ל רסי' ק"א דחתיכה הראויה להתכבד אף אם איסורה רק מדרבנן אינה בטילה אפי' באלף. וקשה נהי דמצד ביטול לא מהני בדבר חשוב. יהיה מהני מצד היותו ספק דרבנן דספק דרבנן לקולא אף בדבר חשוב כמ"ש הט"ז סי' ק"ב סק"ג. והב"ח שם הביא מהש"ס דמנחות שאף בדשיל"מ י"ל כן ותירצו ע"ז דשא"ה דאנן בקיאים בקביעא דירחא. אבל משמע בספק דרבנן בשאר דבר חשוב שאינן דשיל"מ אזלינן לקולא (ועי' בתוס' בעירובין (דמ"ה סע"ב) ובתה"א דק"י ע"א ובדיני ס"ס שבש"ך סי' ק"י סי"ז) וא"כ קשה אמאי לא מהני ביטול חד בתרי מצד ספק א"ו דספק זה לא נחשב ספק מטעם הנ"ל. ולכן לפ"ד רש"י ורמב"ם בי"ד סי' ק"י ס"ח בעינן שלשה תערובות דוקא ואז הוי ס"ס משא"כ שני תערובות לא נקרא ס"ס ועי' פר"ח שם ס"ק ל"ח בפי' דברי רש"י. וגם להתוס' דבשני תערובות חשיב ס"ס היינו משום שגם בתערובת ראשון מדאורייתא ברובא בטיל ולס"ס מצטרף ב' תערובות דאז לא דמי ממש לשני שבילין עי' כתובות פ"ב (דכ"ז סע"א) התם ודאי כו'. משא"כ בתערובות א' לא חשיב אפי' ספק א' דהא ודאי איכא איסור כאן. ולכן דוקא גבי ספק ראשון בגופו וספק שני ע"י תערובות הוא דס"ל לסה"ת כיון שהספק ראשון מן התורה לא מהני הספק השני. אבל כשהספק השני ג"כ שלא מצד תערובות רק בגוף הדבר י"ל אפי' הספק הראשון היה אסור מן התורה ונודע בינתים מהני. דאתי ספק ומוציא מידי ספק כדאיתא בנדה (דט"ו ע"ב) גבי אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה ולפ"ד הרשב"א במשמרת הבית שער הוסתות דקע"ג אפי' למ"ד וסתות דאורייתא הדין כן משום דמ"מ ספק ספיקא הוא. והרא"ה בבד"ה שם לא נחלק עליו אלא משום דס"ל דלמ"ד וסתות דאורייתא ליכא ס"ס כלל דבודאי רואה מחזקינן לה. ולכן אין לדחות דגם להרשב"א הטעם התם משום דאשה בחזקת טהרה עומדת. דזה אינו דלמ"ד וסתות דאורייתא לכל הפחות נחשב ספק אפי' אחר החזקת טהרה. דמחמת החזקה נחשב לספק וכעין מ"ש התוס' בנדה (די"ז סע"ב) ותדע דלהרא"ה נחשב אפי' לודאי. וע' פר"ח בסי' ק"י ססקמ"ו דלדבריו ספק דתערובות גרע טפי דלא מהני אפי' כשהספק הראשון היה רק עיקרו מדרבנן כו' ע"ש שהאריך. וא"כ לפ"ז עכצ"ל שאין ללמוד מספק זה לספק שבגופו. והיינו מטעם הנ"ל דספק דתערובות דומה לשני שבילין הגם שי"ל דלגבי ס"ס לא מזיק מה דספק השני דומה לשני שבילין כדמשמע קצת לכאורה מהא דכתובות (דכ"ז סע"א) הנ"ל אך הרי מהט"ז בי"ד סי' שט"ו סק"ה והד"מ בא"ח סי' תל"ט סק"ב משמע גם בס"ס לא מהני כה"ג מיהו הרי הט"ז לא מיירי רק בתערובות חד בחד. והנה להט"ז ופר"ח דס"ל דספק שני בתערובות לא מהני אפי' בלא נודע בינתים א"כ ודאי י"ל כן דספק דתערובות גרע. אמנם להאומרים דבלא נודע בינתיים מהני ואעפ"כ בנודע בנתים לא מהני לפ"ז י"ל דה"ה כשהספק השני בגופו לא מהני בנודע בינתים עכ"פ דאין לדחות משום דספק תערובות גרע דהא מהני בלא נודע בינתיים וכן מלשון הב"י בי"ד סי' נ"ז בשם המ"כ וכי פליג ר"י על התלמוד בכל מקום דאמר ס"ס בדאורייתא כו' ע"ש. מזה מוכרח דספק שני בתערובות לא גרע משאר ספק שני בגוף הדבר דאל"כ אין מקום לתמיהתו על ר"י כלל. נמצא לפ"ד המ"כ הנ"ל וסיעתו מוכרח לומר דלר"י גם כשהספק השני בגוף הדבר לא מהני בנודעו בנתיים עכ"פ והקושיא מההיא דנדה (ט"ו) יבואר לקמן בס"ד. וכן משמע בת"ח כלל מ"ג דין ז' דאף בשני הספיקות בגוף הדבר בעינן נודעו יחד דוקא. והנה הפר"ח בסי' ק"י ס"ק מ"ו הביא ג' שיטות בדעת ר"י והן סה"ת דלעיל והרשב"א והרא"ה ולפי שיטת הרא"ה בלישנא אחרינא שבו היה אפשר לומר דמחלק בין ספק א' בתערובות לס"ס שהכל בגוף הדבר אפי' היכא שהספק הראשון אסור דאורייתא וכ"כ הפמ"ג. והטעם י"ל כדפרישית לעיל. אמנם לפ"ד הרשב"א א"א לומר כן דאלת"ה לא מקשה מידי מהא דכתובות דפתח פתוח ע"ש בתה"א ד' קט"ו ע"א וכן משמע ממש"ש דהתם שאני שא"א לבוא לפניך אלא בשתי ספיקות כו' משמע כל שאפשר לבוא תחלה הספק הראשון לא מהני תו ספק שני אפי' לא נודע בינתים וכ"ה לפ"ד סה"ת עכ"פ בנודע בינתים א"כ עכ"פ בנודע בינתים ודאי א"א להקל אפי' בשהס"ס שלא ע"י תערובות ואולם עדיין נשאר עוד לצרף דעת ר"ת שהביא הרשב"א בתה"א שם דפליג על ר"י ומתיר אפי' בשהספק ראשון אסור מן התורה ואפי' בשספק ב' ע"י תערובות ואפי' בנודע בינתים לפמ"ש מהרא"י בהגש"ד סי' פ"ד דאפי' ר"י לא פליג אלא בנודע כמש"ל בשם המ"ב והמ"י וגם להחולקים עליהם בשיטת ר"י מ"מ מודו דלר"ת אפי' בנודע שרי. והנה המ"ב סי' ל"ח כ' שמשמעות הפוסקים שדברי ר"ת הם עיקר אלא שכתבו שיש לחוש לדעת ר"י כו'. וא"כ בנ"ד היה זה עכ"פ צד גדול להקל. אכן באמת י"ל דבנ"ד גם ר"ת מודה לפמ"ש הרשב"א בתה"א דבנתערב איסור דאורייתא חד בחד דהתירא ואח"כ נפל א' לרוב לא הוי ס"ס ופי' הפר"ח שם דאפי' לר"ת נמי קאמר דע"כ לא קשרי ר"ת אלא בחדא ספיקא דגופא דלא אתחזק איסורא ולא מחייב עליה אשם תלוי וכגון ס' טריפה אבל היכא דאתחזק איסורא דהיינו חד בחד כל חדא מקרי ודאי איסור כו' ע"ש. א"כ בנ"ד נמי הרי בספק הראשון שהוא דין ספינה שאבדה שנותנים עליה חומרי חיים כו' ודאי דהבא על האשה חייב באשם תלוי עי' רמב"ם פ"ח מה' שגגות דין ג' וא"כ לא מהני הספק הב' כמו דלא מהני התערובות ברוב דחשיב נמי ספיקא לפי דעת ר"ת ור"י. אכן לפ"ד הפ"ת בסי' ק"י ס"ק מ' שחולק על הפר"ח בפי' דברי הרשב"א ולדידיה ר"ת פליג נמי בהא היה אפשר להקל אם לא שנאמר דספק השני דתערובות ברוב עדיף יותר משאר ספק לפ"ד ר"ת משום דמדאורייתא ברובא בטיל עכ"פ אכן נגד זה יש בו חסרון כנ"ל וגם בספק הראשון דחד בחד י"ל דגרע מה"ט משאר ספק דחייבים עליו אשם תלוי. ועי' פרמ"ג שפי' כהפר"ח (ובכל הנ"ל הרווחנו תירוץ יפה להאומרים דס"ס מהני נגד חזקת איסור אשר סוערת עליהם הקושיא החזקה ממתני' רפ"ד דכריתות שהזכרתי למעלה בשם הפ"י בקו"א לקדושין. ולפמ"ש לק"מ לשיטת ר"י דס"ל היכא שהספק הראשון אסור מן התורה לא מהני ס"ס א"כ התם ודאי כשנתערבו חד בחד הרי הס' הראשון אסור מן התורה וחייבים עליו אשם תלוי ושוב לא מהני הספק הב' כדלעיל. וגם לדברי ר"ת לק"מ לשטת הפר"ח והפמ"ג דהא הכא הספק הראשון תערובות חד בחד. רק לפי דעת הפ"ת צ"ל דר"ת מפרש כהרמב"ם שנתבאר לעיל. ותירץ זה מתקבל דבאמת קשה לומר דס"ס אסור בכה"ג משום דאתחזק איסורא דהא אתחזק נמי התירא א"ו מטעם הנ"ל). יצא לנו מזה שבנ"ד שב' הספיקות באו בזה אחר זה ונודעו בינתים אין להקל כלל מטעם ס"ס אפי' באיסורי' דמהני בהו שני ספיקות כש"כ באיסור אשת איש:

קיצור. (לפ"ד הרשב"א ונ"י והתוס' והש"ע אפי' במשאל"ס לא מהני סי"ב אע"ג דה"ל ספק דרבנן וס"ס בדאוריי' שהספק הראשון מותר מן התורה כ"ש הכא ואפי' לקצת אחרונים שמקילים שם י"ל הכא יש להחמיר דלא מהני סי"ב כלל. אך בחיבור סי"ב יש לצדד כמו שנגיד. הנה רמ"א ס"ל דס"ס שהכל בגוף הדבר ג"כ לא מהני כשלא נודעו יחד. ולכאורה מסה"ת סי' ע"ו שממנו מקור הדין דלא מהני ס"ס כשהספק הראשון אסור מה"ת י"ל דהיינו דוקא דבכה"ג לא מהני ס' שני שע"י תערובות. אבל כשהספק השני ג"כ בגוף הדבר י"ל אתי ספק ומוציא מידי ספק. מיהו הרשב"א ס"ל דלא מהני כל שלא נולדו השני ספיקות יחד וגם לסה"ת לפ"ד מהרא"י לא מהני כל שנודע תחלה עכ"פ הספק הראשון. ולפ"ז בנד"ז אפי' הוי הנידון באיסור דמהני בו שני ספיקות. לא הי' מהני שהרי נודע תחלה הספק הראשון והיה אסור מן התורה):