ה

והנה ממש"ל בשם הראב"ד שבש"מ משמע ג"כ כמ"ש הש"ך דלמ"ד סימנין לאו דאורייתא הא דסמכינן על סי"מ בגט ובעגונא הוא מחמת דתקינו רבנן ותקינו בסי"מ דוקא שמועיל מצד הסברא. אבל לא דסי"מ נזכר בתורה וכ"נ דעת רש"י שפי' שלהי יבמות (דק"כ ע"ב) והכא בשומא סי"מ קמפלגי ואע"ג דסי' דרבנן אסי' כי האי סמכינן אפילו באיסור דאורייתא עכ"ל ומדלא כ' סי' כי האי הוא דאורייתא ש"מ דלא נזכר בתורה אלא דסמכינן עליו באיסור דאורייתא מצד הסברא וא"כ י"ל דשני סימנין בינונים מצטרפין כסימן מובהק דכיון שסימן מובהק מועיל מצד הסברא דלא שכיח כלל א"כ ה"ה שני סי"ב דלא שכיחי ג"כ כן כמ"ש מהריב"ל ח"א סימן ח' וכן כתב בתויק"ו בתשובה הנ"ל ובזה יש מקום ליישב מ"ש הב"י והב"ש סימן י"ז ס"ק ע' דאם נשאת בסי"ב לא תצא והוא מדברי רי"ו בשם הרמ"ה ובאמת שזו פליאה לכאורה כיון דלמ"ד סימנין דרבנן דבר ברור הוא שאין לסמוך עליהם כלל באיסור דאורייתא כמ"ש הריב"ש סימן שע"ט וססי' ש"פ א"כ לדידן דמספקא לן אי סי' דרבנן ה"ל ספיקא דאוריי' ובספיקא דאורייתא קיי"ל דאם נשאת תצא כמ"ש בטוש"ע סי' ק"נ. וגם דמי לספק אשתהי אחר ג' שכתב הריב"ש סימן שע"ט שלפ"ד הרשב"א אם נשאת תצא. והתוספות שמקילים בס' אשתהי היינו משום דס"ל דהא דאין מעידין אחר ג"י הוא רק חששא מדרבנן כמ"ש בחה"ר אבל לפ"ד הרשב"א והריב"ש שהוא דאורייתא ס"ל דבס' אשתהי אפילו נשאת תצא. וא"כ בסי"ב שכתב הריב"ש דלמ"ד סי' דרבנן אין לסמוך ע"ז כלל באיסור דאורייתא ור"ל שאין סומכין ע"ז מדאורייתא א"כ גם בנשאת י"ל דתצא אפילו לדידן דמספקא לן אי סימנין דרבנן משום דה"ל ספיקא דאורייתא. והנה הד"מ והט"ז הביאו דברי רי"ו הנ"ל וכתבו דמיירי בסימנין מובהקים קצת דאל"כ מבואר בריב"ש דאפילו נשאת תצא. ופי' הב"ש דהיינו סי' אמצעי' שנסתפקו בהם בגמ' אי סי' לאו דאורייתא. (והדין עמו כדמשמע ברי"ו כיון דספק היא כו') והם נקר' מובהקים קצת וכדאיתא בלשון הגמרא וכן ברמב"ם פי"ג מה' גזילה. ומ"מ קשה דמדברי הריב"ש הנ"ל יש ללמוד דגם בסי"ב אם נשאת תצא דמ"ש מספק אשתהי אחר ג' ימים לפ"ד הרשב"א שבריב"ש. מיהו י"ל הרמ"ה לשיטתי' דלא ס"ל מ"ש הריב"ש דבמקום שאמרו אין מעידין תצא כמ"ש הב"י דרי"ו בשם הרמ"ה פליג בזה על הריב"ש וכמ"ש ג"כ הב"ש ס"ק ק"ב. אלא דא"כ קשה על הב"י וד"מ והב"ש למה לא פירשו שהדין דאם נשאת בסי"ב לא תצא במחלוקת הנ"ל שנויה. ולכן כדי ליישב דבריהם אפשר לומר לפמ"ש דלמ"ד סימנין דרבנן א"כ גם סי"מ ביותר שמועיל היינו מצד הסברא דהא לא נזכר בתורה כלום כמ"ש הש"ך וא"כ לפ"ז לא ברירא מלתא כולי האי דעל סי"ב אין לסמוך עליהם מדאורייתא דהא סי"מ ג"כ לא נזכרו בתורה ומ"מ סומכין עליהם באיסור דאוריי' מצד הסברא וא"כ י"ל דגם בסי"ב יש סברא לומר לסמוך ע"ז עפ"י מ"ש רבינו ז"ל בתשובה הנ"ל ד"ג ע"ג כיון דידעינן בבעלה של זו שהיה בו סימן זה שנאבד לא שכיח דאתרמי עוד איש אחר בסי' זה ונאבד מן העולם ומת אלא שמ"מ אנו רואים שחז"ל לא סמכו ע"ז רק על סימנין מובהקים דוקא מ"מ כיון דלא ברירא מלתא כ"כ לאיסורא רק דלא ברירא נמי להיתירא א"כ בהצטרף לזה עוד ספק דאולי סי' דאוריי' ס"ל לרי"ו ולרמ"ה ולהב"י והאחרונים דבדיעבד מיהא לא תצא משא"כ בספק אשתהי כיון דאם לא אשתני מהני מדאורייתא דטב"ע ודאי דאורייתא א"כ הא דאשתהי לא מהני להרשב"א דס"ל דמדאורייתא הוא ע"כ צ"ל שהתורה גילה לנו בפירוש שאחר ג"י אין ראיה כלל מהכרת צורתו וכמ"ש במדרש טעם לזה הובא במרדכי פט"ז וס"ל להרשב"א דמדאורייתא הוא וכיון שידוע לנו דבאשתהי אין כאן עדות כלל לכן גם בספק אשתהי ה"ל ספק דאורייתא ואם נשאת תצא. והריב"ש שכ' דלמ"ד סימנין דרבנן דבר ברור הוא שאין לסמוך עליהם כלל באיסור דאורייתא אפשר דס"ל כמ"ש בשט"מ שם לכאורה דסי"מ נזכר בתורה לכ"ע מעד דרוש אחיך אותו כו' ולפי"ז סי"ב דלאו דאורייתא נינהו ודאי שאין לסמוך עליהם מדאורייתא. או י"ל דס"ל דאפילו אי סי"מ ג"כ לא נזכר בקרא רק מסברא מ"מ בסי"ב גם דיעבד לא מהני ואדרבה גרע מספק אשתהי דאע"פ שניכר בטב"ע ממש שהוא זה לא מהני כ"ש בסי"ב ועיין במרה"צ ס"ק צ"ג שפי' דהרמ"ה לשיטתי' הובא בטור סי' קס"ד ותמהו עליו שם הטור וב"י מיהו שם התימה יותר ע"ש. וכאן אפ"ל דהרמ"ה ס"ל כדעת קצת פוסקים שהביא החמ"ח ס"ק ל"א והב"ש ס"ק מ"ז דבמקום דאיכא פלוגתא בדיני עגונה אזלינן לקולא וכתבתי הטעם בתשובה א' משום דספיקא דפלוגתא עדיף אפי' מספיקא דתרי ותרי. וס"ל להרמ"ה דענין סי"ב אי דאורייתא או לא דאורייתא ה"ל כספיקא דפלוגתא כיון דמקור הספק תלוי בשני לישני דרבא כו' וגם בב"מ (כ"ח א') משמע שנוטה דעת רבא דסימנין דאורייתא וספיקא דרב אשי היינו ג"כ כמאן מהנך תרי לישני דרבא קיי"ל וכמ"ש בתשובה אחרת. אלא דהרמ"ה מחמיר יותר וס"ל דלא מהני אלא שבדיעבד לא תצא. מיהו לפ"ז כיון דקיי"ל שם כמ"ש רמ"א דבספיקא דפלוגתא אזלינן בתר המחמיר וכן משמע ממ"ש הפוסקים והמפרשים גבי ההוא גברא דבשלהי הלולא אתלי נורא בי גנני' כו' לפ"ז י"ל דלא קיי"ל כהרמ"ה ואפילו לענין דיעבד. בשגם י"ל דספיקא דסימנים חמיר טפי מספק דפלוגתא דרבוותא עי' מרה"צ ס"ק צ"ג ועי' בתשובת ח"צ סי' כ"א ג"כ מזה. ועי' בש"ע סימן קמ"א סס"ח. ונחזור לענינינו דלדברי האומרים דאי סימנין לאו דאורייתא א"כ סי"מ ג"כ לא נזכר בתורה רק דמהני מצד הסברא לפ"ז י"ל דה"ה צירוף כמה סי"ב שהדעת נותנת דהוי כסי"מ י"ל דמהני ג"כ. ולפע"ד נראה להביא ראיה מהא דפרכינן בגמרא פ' אלו מציאות (דכ"ח ע"ב) למ"ד סימנין לאו דאורייתא מהא דתנן עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא או אינו רמאי הוא מאי לאו דרשיהו בסימנין לא בעדים עכ"ל והקשה בפ"י שם מאי קושיא אמאי לא מוקים לה בסי"מ דלכ"ע דאורייתא נינהו ונדחק ביישוב קושיא זו. וכן מהרש"א פ"ג דגיטין (דכ"ז ע"ב) הקשה על מ"ש התוספות שם ד"ה סימני' דאי סימנין דרבנן הא דמהדרינן אבידה מן התורה היינו בעדים עכ"ל התוספות וכ' מהרש"א וק"ק דאימא בסי"מ דהוי מן התורה ומהני אפילו בגט ונדחק ליישב שם דבכלים לא שייך סי"מ כלל וזהו נגד מ"ש בטוש"ע ח"מ סימן רצ"ז וכל הפוסקים דמחזירים פקדון ע"י סי"מ כנ"ל אלמא דשייך בזה סי"מ ונגד ד' הראב"ד שבש"מ שהבאתי למעלה בפי' מ"ש דלא אמר סי"מ דידה כו'. א"ו האמת יורה דרכו כמ"ש הש"ך דאי סימנין דרבנן א"כ גם סי"מ לא נזכר בתורה כלל ועכצ"ל שמה שאמרה תורה להחזיר אבידה היינו בעדים וכן דרשיהו בעדים. ובגט ועיגונא מועיל סי"מ מצד הסברא וכמ"ש הראב"ד דתקינו רבנן כו'. וא"כ העולה מזה עכ"פ דסי"מ מהני מצד הסברא לבד וא"כ קרוב הדבר לומר מאד דשני סי"ב טובים נמי חשובים כסי"מ וכ"ש ג' או ד' כנ"ד דבודאי מצד הסברא לא שכיח כלל דאתרמי סימנין הרבה כאילו באיש אחר שנאבד ומת. כמו דלא שכיח בסי"מ וכמ"ש מהריב"ל שם רק שלא סמך ע"ז מצד ל' המשנה דשלהי יבמות ואעפ"י שיש סימנים כו'. וכן אפילו בגיטין כ"כ מה"ט (וגם י"ל דלשיטתי' אזיל דס"ל דסי"מ נזכר בתורה ואפילו לשטה זו אין הכרח לומר דסי"ב אין מצטרפין דהרי גם לפי"ז לא פירשה התורה מהו סי"מ) ומשנה זו כבר יישבה אאזמו"ר נ"ע בתשובתו באריכות גדול. גם התויק"ו יישב זה קצת א"כ יש לנו על מי לסמוך ה"ה הרש"ל והמ"ב ותשוב' פ"י והט"ז ונכדו והעה"ג והב"ש והגאון מהרא"ב ואהע"ו והק"נ ותשובת שב יעקב חאה"ע סימן י"ג ובפרט דבתראי פסקו כן כאאזמו"ר נ"ע והגאון החסיד מוהר"פ הלוי והגאון בעהמ"ח ס' תויק"ו ודודי הרב הגדול ר' ליב ז"ל אמר לי בשם אאזמו"ר הגאון נ"ע שדעתו הק' היה דשלשה סי"ב בעינן שיצטרפו אז חשובין כסימן מובהק ועיין במרה"צ סס"ק צ"ח שכ' אולם למעשה כו' לפי ענין הסימנים כו' ע"ש ויפה כו' ועמ"ש עוד בתשובה אחרת מנידון צירוף סי"ב במשאל"ס והבאתי מסוגיא דב"מ (דכ"ח) גבי תכריך של שטרות כו'. שי"ל דמצד צירוף סימנים נגעו בה:

קיצור. (כיון אי סימנין לאו דאורייתא גם סי"מ לא נזכר בתורה רק דמהני מצד הסברא א"כ כמו כן צירוף שני או עכ"פ שלשה סי"ב י"ל דמהני ג"כ דסברא הוא וקצת טעמי' למ"ש הרמ"ה דאם נשאת בסי"ב לא תצא ומ"מ נראה דהרבה חולקים ע"ז):