ד

ועוד נלע"ד להביא ראיה דלא סמכינן על סי"מ בד"נ ממ"ש הראב"ד בשט"מ פ' אלו מציאות (דכ"ז ע"ב) דאי סימנין דרבנן הא שמחזירים גט ע"י סי"מ וכן מה שסומכים על סי"מ בעדות אשה היינו דתקינו רבנן כן בגט משום דאבוד וחילוף לא שכיח ובעדות אשה משום עיגונא כו' א"כ פשיטא דלא שייך לומר כן בד"נ דתקינו רבנן כו'. ובזה אתי שפיר נמי מ"ש התוס' בחולין (דצ"ו ע"א) ד"ה פלניא דאי אתו סהדי ואמרי פלוני דהאי סימני' והאי סימני' לוה מפלוני לא מפקינן וה"נ לא הוה מפקינן חפץ מיד הבעלים אילו אתו סהדי ואמרי ההוא חפץ דהאי סימני' והאי סימני' דפלניא הוא עכ"ל. ור"ל שהם מחלקים בין אבידה שמחזירים ע"י סימני' לממון בעלים שאין מוציאין ע"י סימני'. והנה אנן קיי"ל בכתובות (דפ"ה) וביבמות (דקט"ו) ובח"מ סימן רצ"ז ע"ש בש"ך דמוציאי' ממון בפקדון ע"י סי"מ. וא"כ לכאורה קשה על התוס' איך סתמו כאן בחולין שממון שביד הבעלים אין להוציא ע"י סימנין ומשמע אפילו בסימן מובהק גמור. ואפשר דמה"ט כתב הפמ"ג דהתוס' והגמרא דחולין מיירי בסי"ב לבד ואע"פ שלפמש"ל שבד"נ לא סמכינן על סי"מ ג"כ וא"כ הגמרא מיירי בכל מיני סימני' מ"מ בתוס' לכאורה צ"ל דמיירי בסי"ב לבד דייקא שלא יהיו נגד ההלכה וא"כ יש להוכיח מדבריהם דסי"ב לא מצטרפין מדכ' בלשונם דהאי סימני' והאי סימני' הרי יש ב' סי"ב ואעפ"כ לא מפקינן ממונא עי"ז מכלל דלא חשיבי סי"מ. אך באמת לא מוכח מידי כלל כי נלע"ד שהתוספות מיירי באמת אפילו בסי"מ דהא התוס' קאי על סימן שבגמרא שם וכבר נתבאר דהגמרא מיירי אפילו בסי"מ ועוד מוכרע ג"כ מלשון התוס' עצמן שכתבו אין להוציא ע"י סימנין כו' משמע כל מיני סימני' יהי' מה שיהיה. וא"ת א"כ קשה לדבריהם מהא דקיי"ל דבפקדון מהני סי"מ כנ"ל. הא ליתא דלק"מ כלל. ומתחלה נבאר החלק הראשון שבדבריהם והוא מ"ש דאי אתו סהדי ואמרו פלוני דהאי סימני' והאי סימני' לוה מפלוני לא מפקינן והנה בודאי דין זה ברור לענ"ד דאפילו אי אמרי סהדי סי"מ לא מפקינן כיון שאותו פלוני אמר להד"מ וסי"מ אפשר שימצאו באדם אחר ג"כ יהיה א' מאלף או אפילו מעשרת אלפים א"כ מנלן שהוא הלוה. ופשיטא אילו הוה מוחזק לן בבירור שיש עוד א' בסי"מ כזה א"כ ליכא שום אומדנא כלל שהוא הלוה וה"ל ספק ומספיק' לא מפקינן ממונא. אלא אע"פ שלא הוחזק עוד א' כזה מ"מ אפשר שימצא כנ"ל ואין כאן אומדנא דמוכחא כ"כ בבירור שזהו הלוה. ועכ"פ ודאי לא עדיפא אומדנא זו מאומדנא דר' אחא בגמל האוחר ומשור המועד שהיה רועה ונמצא הרוג בצדו שבב"ב (דצ"ג) דקיי"ל בח"מ סי' ת"ח דלא מפקינן ממונא באומדנא זו א"כ ה"ה נמי באומדנא דסי"מ ובפרט לפמ"ש מהרי"ק שרש קכ"ט שאפי' באומדנא דעדיפא טובא מאומדנא דר' אחא נמי אין מוציאין ממון ע"ש בארוכה דמשמע שאין מוציאין ממון אם לא שברור בודאי בלי שום פקפוק. וא"ת א"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא קיי"ל דבפקדון מהני סי"מ לא דמי כלל דהתם שאני כיון שיש עדי פקדון שהמפקיד הזה הפקיד אצל נפקד זה חפץ שיש בו סי"מ זה. וגם יש עדי ראייה. ואילו היו העדים מעידים מצד טב"ע שהיה להם בחפץ לא היה נאמן לומר להד"ם והחזרתי. ועכשיו שמעידים מצד סי"מ ג"כ אינו נאמן לומר החזרתי חפץ שלך וחפץ זה שלי הוא ואתרמי סי' כסי' כי מאחר דסי"מ הוא מלתא דלא שכיח עכ"פ כנ"ל קשה לומר שמלבד שלזה נזדמן חפץ בסי"מ כמו לזה עוד זאת נזדמן שא' מהם הפקיד חפץ זה דייקא אצל חבירו שיש לו ג"כ חפץ כזה ואם כן כיון דברור לן עכ"פ שבאמת זה הפקיד אצלו חפץ בסי"מ זה והרי נמצא אצלו לפנינו לא תלינן במלתא דלא שכיח מאד. ועל כיוצא בזה אמרו אין ספק מוציא מידי ודאי. משא"כ בנידון של התוס' דחולין שלא ידענו כלל שזה האיש היה לו עסק עם מלוה זה א"כ מחמת הסי"מ לבד אין ראיה שהוא דייקא היה הלוה כיון שיש עוד אחרים שיש להם סי"מ כזה הא למה זה דומה לכשהמפקיד אין לו עדי פקדון רק עדי ראיה לבד ויש לו עדים שהיה לו חפץ בסי"מ כזה ותובע מהנפקד חפץ זה לומר שהפקידו אצלו והנפקד משיב להד"מ ולא קבלתי ממך פקדון זה אלא חפץ זה שלי הוא ואחר הוא שהוא נאמן לד"ה כמ"ש הש"ך בח"מ סימן רצ"ז (אא"כ הוא סימן שאין כיוצא בו בעולם כלל) ואע"פ שהוא ג"כ מלתא דלא שכיחא שיזדמן לזה חפץ כמו לזה. מ"מ מחמת זה לבד אין להוציא ממון מחזקתו כיון שאפשר שימצא עד כלי בסי"מ אף שאינו מצוי רק אחד מאלף תלינן שזהו הא' מאלף. ואפי' בכלים העשוים להשאיל נלע"ד דדינא הכי כמ"ש בחי' ח"מ סימן רצ"ז. וה"נ בנידון דידן אע"פ שיש לזה עדים שהלוה לא' שיש לו סי"מ (כ"ז) [כזה] ה"ז דומה כאילו היו עדים מעידים שהיה לו חפץ בסי"מ כזה. ומה שנמצא האיש שיש לו סי"מ כזה היינו כעדי ראיה שיש לזה חפץ בסי"מ כזה. מ"מ כיון שזה אומר שהוא לא לוה ה"ז ממש דומה למה שהנפקד אומר חפץ זה שלי היה מעולם ולא קבלתיו בפקדון ממנו שהוא נאמן כיון שאפשר שימצא עוד א' בסי"מ כזה תלינן שזהו האיש הזה ולא זהו שלוה ממנו. משא"כ בפקדון כשיש עדי פקדון שאז אין להאמין להנפקד אא"כ נצרך לתלות עוד שהוא שנזדמן להיות נפקד אצל זה בחפץ זה דייקא לו נזדמן להיות חפץ בסי"מ כזה כולי האי לא תלינן כו' כי זה לא שכיחא. וחילוק זה למדתי מדברי אאזמו"ר נ"ע בתשובה הנ"ל ד"ג ע"ב ג' ע"ש. וכן משמע ממ"ש הראב"ד דהא דתקינו רבנן להחזיר גט ע"י סי"מ משום דאיבוד וחילוף לא שכיח. ור"ל דלא שכיח שלשניהם יזדמן האבידה ובצירוף סברא זו להסי"מ תקינו רבנן. משא"כ בסי"מ מצד עצמן לבד. ומה"ט י"א דאפילו סי"ב לבד מהני בפקדון כיון שיש עדים שהפקיד אצלו פקדון בסי"ב כזה לא חיישינן דאתרמי אצלו ג"כ חפץ בסי"ב כזה (ומדבריהם יש קצת ראיה להח"ץ דשאלה דיחיד לא חיישינן ואכ"מ):

ומעתה נת' ג"כ החלק השני שבדברי התוספות במ"ש וה"נ לא הוה מפקינן חפץ מיד הבעלים אי אתו סהדי ואמרי דההוא חפץ דהאי סימני' כו' דמיירי נמי בסי"מ אלא כשאין כאן עדי פקדון רק עדי ראיה דבכה"ג לא מפקינן כמ"ש התוספות להדיא בכתובות (דפ"ה ע"ב) ולפי שזה פשיטא להו לכן הביאו זה לדמות ראיה לדין הראשון באי אתו סהדי ואמרו דפלוני דהאי סימני' והאי סימני' לוה מפלוני דלא מפקינן דדמו ממש להדדי וענין וטעם א' להם. דאע"ג דהתם יש עדי הלואה מ"מ עדי הלואה אלו הם רק כעדים המעידים שהיה להמפקיד חפץ זה וכשאין עדי פקדון כנ"ל באריכות וא"כ ממקומו הוא מוכרע דהתוספות מיירי בדליכא עדי פקדון דאז לא מהני סי"מ כנ"ל. ואף שהנ"י פט"ו דיבמות כ' בשם הרשב"א דבסי"מ לא בעינן עדי פקדון י"ל דהיינו במודה שהפקיד אצלו חפץ בסי"מ כזה רק שטוען החזרתי והאי אחרינא הוא וכמ"ש התוס' בב"מ (ד"ע) והתוספות דחולין (דצ"ו) י"ל דמיירי כשאינו מודה שהפקיד אצלו כלל דאז אין מוציאין אף שיש סי"מ כו' ואפילו בכלים העשויים להשאיל אין מוציאין אע"ג דבטב"ע מוציאין בכה"ג. וכן נ"ל ראי' ממש"ל דלא אזלינן בתר אומדנא בד"מ ועי' במהרי"ק שורש קכ"ט ענף ב' שהאריך בזה והקשה ממקומות שנראה בש"ס דאזלינן בתר אומדנא. ותירץ שכשאנו מסופקים בעיקר המעשה לא מהני שום אומדנא כלל אפילו כאומדנא דעובדא דר"ש בן שטח וא"כ הרי בכאן אנו מסופקים בעיקר זה המעשה אם זה הלוה לזה או לא ולא מהני שום אומדנא וכ"ש סי"מ שאינן מאמתי' יותר הענין מאומדנא דר"ש בן שטח מאחר דאפשר שימצאו כן באיש אחר משא"כ באומדנא הנ"ל. וא"כ עפ"י כל הנ"ל מובן היטב שאין דוחק עכ"פ כלל שהתוספות דחולין מיירי בסי"מ וא"כ אין ראיה מהם דסי"ב אין מצטרפין. ואדרבה לפמש"ל יש קצת ראיה דסי"ב מצטרפין דהא עכ"פ נת' דבד"נ לא סמכינן על סי"מ. וא"כ היה להגמרא לומר רבותא טפי דאפילו אמרי סהדי פלניא דהאי סי"מ בי' קטיל גברא לא קטלינן ליה ולמה אמרו סתם דהאי סימני' והאי סימני' שיש לפרש דמיירי בסי"ב לבד וכדפי' הפמ"ג ולמה נתנו מכשול כו'. ובאמת סתם לשון סימנים מיירי סי"ב כדמוכח במשנה שלהי יבמות ואע"פ שיש בו סימנים. ומ"ש בגמרא פט"ו וקאמרי סימן כ' התוספות ג"כ דמיירי בסי"ב וכ"כ בחה"ר. אך באמת לק"מ דלהכי האריכו ואמרו דהאי סימני' והאי סימני' שאומרים ב' סי"ב א"כ הוא דבר זר ומופלג וחשיב כסי"מ ואעפ"כ לא קטלינן ויתיישב יותר לפמ"ש הש"ך בח"מ סימן רס"ז סק"ז דאי סי' לאו דאורייתא וא"כ אפילו סי"מ ביותר שמועיל היינו מצד הסברא דהא לא נזכר בתורה כלום עכ"ל. וכיון שכן ה"ה שני סי"ב שהוא ג"כ דבר זר ומופלג ובפרט לפמ"ש אאזמו"ר דעיקרא דדינא דסי"מ מצד צירוף סימן נגעו בה א"כ להכי הזכירה הגמרא דהאי סימני' והאי סימני' שהוא מקור הדין דסי"מ:

קיצור. (מהתוס' דחולין (צ"ו) מוכח בהדיא דסי"מ לא מהני להוציא פקדון בלי עדי פקדון וכן במלוה לא מהני בלי עדי הלואה וכ"ש דלא מהני בד"נ כה"ג. וא"כ לפ"ז מוכח דצירוף סי"ב ה"ל כסי"מ ממש דאל"כ ה"ל להש"ס לאשמועינן דאפי' בסי"מ לא קטלינן גברא א"ו מוכח דחיבור סי"ב הוי סי"מ ואין חידוש בסי"מ יותר מבהרבה סי"ב ואדרבה זהו רבותא יותר):