ב

והנה בדין צירוף סי"ב מבואר בתשובת מ"ב הנ"ל וז"ל אע"ג דאנן קיי"ל כמ"ד סימנין דרבנן ולא סמכינן עלייהו היינו דלא סמכינן אכל חד וחד באפי נפשיה אבל לאצטרופי מצרפינן להו וחשבינן להו לסי' גמורים עכ"ל ור"ל לסי' מובהקים. והחמ"ח בתשו' שבס"ק נ"ה מגמגם בזה ועי' ס"ק מ"ג מ"מ הט"ז סק"ל הביא דברי המ"ב להלכה והמגיה שם כתב שגם החמ"ח בס"ק מ"ג חזר בו מתשו' הנ"ל. ובתשו' עה"ג סי' ע"ב נוטה ג"כ לזה בדף נ"ט ע"ד סד"ה והנה. וכ"כ בס' תויק"ו בתשו' הנ"ל והאריך בזה. וכ"כ בקרבן נתנאל פרק בתרא דיבמות סק"י בשם תשו' פ"י (וגדולה מזו כ' שם בשם רש"ל דאפי' סי' א' בגופו וסי' א' בכליו מצטרפין). ואע"ג דבסי' שבכלי איכא עוד חששא דשאלה וגרע מעוד סי"ב בגוף דעכ"פ ליכא בו חששא דשאלה. ואפשר ס"ל דה"נ ליכא חששא דשאלה משום דה"ל שאלה דיחיד או משום מ"ש מהר"ר הלמן מפראג דלמ"ד סי' לאו דאורייתא לא חיישי' לשאלה. וראיתי אחר זמן רב בתשו' רע"ק איגר וז"ל ססי' ק"ז כ' שי"ל דסי' א' בגופו וסי' א' בכליו עדיף משני סי"ב בגוף ע"ש וכן מצאתי שפסק הגאון החסיד מוה' פנחס הלוי נ"ע בספרו הפלאה בכתובות (דפ"ה) והביא ראיה לזה מהגמרא שם. בשב מרגניתא דציירי בסדינא שמוציאין ממון בפקדון בסי' זה משום צירוף סי' דמנין וסי' דצרוריה בסדינא דהוי סי"מ וכ' שבתשו' האריך בזה. וכ"ה בתשובותיו (שנדפסו אחר זמן רב סי' עשרים). ולכאורה היה אפ"ל דהתם שאני כיון דלא היה אמוד הנפקד א"כ ליכא למיחש דילמא שלו היו כמ"ש התוס' שם סד"ה ועוד בשם רשב"א רק שיש לחוש דילמא של אינש אחרינא הוי ולזה י"ל דמהני נמי סי"ב כמו באבידה דדוקא להוציא ממון ממי שטוען שהוא שלו כעובדא דשומשמי שברפט"ו דיבמות י"ל דבעי' סי"מ מפני שזהו להוציא ממון מחזקתו. משא"כ בכתובות שם שאין מוציאין ממון מהנפקד שאינו שלו בודאי רק שיש להסתפק אולי הוא של אחר ובכה"ג י"ל דמהני נמי סי"ב וא"כ אין ראיה שמצד צירוף סי' נגעו בה. אך באמת הרי כתב הש"ך ססי' רצ"ז דגם בכה"ג בעינן סי"מ וה"ט דל"ד לאבידה שבעליה אינן מוחזקים בה. משא"כ בפקדון דכל היכא דאיתא ברשותא דמאריה הוא וה"ל הוצאת ממון ולכן בעינן סי"מ ועי' בתוספות חולין (דצ"ו א') סד"ה פלניא. ולפע"ד יש עוד קצת ראיה דצירוף סי"ב חשוב סי"מ מהא דאמרינן בב"מ (ד"ע סע"א) ונקטינן דהבא מיניה אבל דבר מסויים לא דילמא פקדון נינהו ואתא מריה ויהיב סימנין ושקיל עכ"ל הגמרא. והשתא להאומרים דבפקדון בעי' סי"מ דוקא כנ"ל וכמ"ש הש"ך וסי"מ היינו כנקב בצד אות פ' או כה"ג שלא ימצא רק א' מאלף כמ"ש המ"ב א"כ מפני מה אמרו שלא יקבלו שום דבר מסויים שהוא כלי וכה"ג וכי בכל כלי יש סי"מ כזה שלא ימצא רק בא' מאלף כלים כאלו זה ודאי החוש מכחישו וכ"כ בש"מ בב"מ לדף (כ"ח ע"ב) דלא אמר סי' מובהקים דידה וז"ל הראב"ד כתב דאמר סימנים ולא אמר סי' מובהק דידה כיון דאית בה סי"מ ולא קאמר לה ש"מ לאו דידיה היא דאי דידיה היה מידע הוה ידע ליה וכי אמרינן דמהדרינן אבידתא בסי' שאינו מובהק דלית ביה אלא הוא עכ"ל א"כ הרי מפורש בדברי הראב"ד שיש הרבה כלים שאין בהם סי' מובהק והיינו רוב הכלים שהרי אמרו בגמרא דמחזירין אבידה בסי"ב ולהראב"ד עכצ"ל דאין בהם סי"מ. ומהרש"א פ"ג דגיטין (דכ"ז ע"ב) בתוס' ד"ה סימנין כתב דבכלים לא שייך כלל סי"מ כנקב בצד אות פלונית. ואע"פ שדבריו דחוקים וא"א להעמידם לפ"ד הפוסקים דבפקדון בעינן סי"מ דלדידהו עובדי דכתובות (דפ"ה ב') מיירי בסי"מ. מ"מ נשמע עכ"פ דלא שכיח סי"מ כזה בכלים. א"נ י"ל דמהרש"א יפרש דבכתובות לאו בסי"מ ממש אלא צירוף שני סי"ב שחשובים כסי"מ. וא"ת א"כ סוף סוף נשאר קושיית מהרש"א שם על התוס' עי' לקמן דלק"מ. ועכ"פ מדברי הראב"ד והש"ך בח"מ ססי' רצ"ז מבואר שיש הרבה כלים שאין בהם סי"מ וא"כ לפ"ז יהיה קושיא על הש"ס (דב"מ ד"ע) הנ"ל למה אמרו אבל דבר מסויים לא. הלא יוכלו לקבל מהם כלים שאין בהם סי"מ דלכי אתיא מאריה ויהיב סי"ב לא יוכל ליקח הכלי דהא בפקדון בעי' סי"מ דוקא. א"ו צ"ל דשני סי"ב חשיבו סי"מ וזה מצוי טובא בכלים שיהיה בהם שני סי"ב. דהיינו סי' המשקל עם עוד איזה סי"ב שבגופה של כלי וז"ש דילמא אתי מריה ויהיב סימנין כו' ומ"מ באבידה כה"ג י"ל דמודה הראב"ד דכשיש שני סי"ב והוא אינו אומר רק א' דמהדרינן ליה והכי מוכח להדיא בגמרא שם (דכ"ח) בענין מדת ארכו ומדת משקולותיו דבחד מינייהו סגי ואע"ג שכ' דכי אית ביה סי"מ ולא קאמר לה לאו דידיה הוא וה"נ כיון דב' סי"ב חשובים סי"מ ואינו אומר שניהם לאו דידיה הוא. י"ל דדוקא כשיש סי"מ שחשוב סי"מ מצד עצמו הוא דקאמר הראב"ד דכיון שהוא דבר מופלג וחידוש הוא היה נותן דעתו עליו לידע אותו אם היה שלו ומאחר שא"י יש רגלים לדבר שאינו שלו. משא"כ בשני סי"ב אף שמצד חיבורן חשיבי סי"מ מ"מ כיון דכ"א בפ"ע שכיח קצת אין נותן דעתו על כל א' לידע כולן מיהו כ"ז אינו ראיה להאומרים דבפקדון נמי לא בעינן סי"מ כשיש עדי פקדון כמ"ש הנ"י בפט"ו דיבמות גבי שומשמי שכן נראה דעת הרשב"א ז"ל. ולפע"ד יצא לו זה ממ"ש בחה"ר שם על הא דאמר רבא מי דמי התם קאמרי סימנין לאו סי"מ קאמרינן כו'. א"כ בשומשמי צ"ל דאפי' סי"ב לא הוה ומשמע הא אילו הוה סי"ב היה מוציא עי"ז מהנפקד. אך המ"מ פ"ו מה' שאלה נ' שהבין דלהרשב"א בעינן סי"מ בפקדון. ובמרדכי ביבמות שם משמע ג"כ דסי"ב מהני בפקדון כשיש עדי פקדון מדכתב דעובדא דשומשמי מיירי במדה שדרך בנ"א להצניע כך הא לא"ה הוי מדה סימני' וכ"כ ביש"ש שם סי' ט' והמדה הוא רק סי"ב. וקרוב לומר שכ"ד רש"י בב"מ שם (ד"ע ע"א) שפי' דהבא פריכא גרוטאות של זהב דודאי שלו הן ואינן פקדון דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון כו' עכ"ל. ולפע"ד נראה שר"ל דהא דלא חיישינן בדהבא פריכא דילמא פקדון הוא ואתא מריה ויהיב סימנא ושקיל היינו משום דמלתא דלא שכיחא היא שיפקידו דהבא פריכא בפקדון ולמלתא דלא שכיחא לא חיישינן. ולכאורה קשה קושיית מהרש"ל שם למה הוצרך לזה דהא אפי' עביד דמפקדי נמי לא מהימן ובפ"י שם ביאר דבריו דר"ל דלעולם לא יחזירו הב"ד המשכון להנפקד כיון שאין בו סימן ואפי' יודה המקבל לאו כל כמיניה. ולכן כתב מהרש"ל דרש"י לא גרס ונקטינן דהבא מיניה וזהו דוחק כמ"ש הפנ"י ובנ"י ראיתי שהרכיב ב' הטעמים טעם דרש"י וטעם שהוא כיון שהוא זהב שבור אין בו סימן כמ"ש הרמב"ם. ונראה מדבריו דה"ט שכתב רש"י דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון משום שאין בו סימן. ומ"מ קשה למה לו לרש"י טעם זה כיון שהעיקר הוא הטעם שהב"ד לא יחזירו המשכון כיון שאין בו סימן ואפי' יודה הנפקד היה לו לכתוב טעם זה ולא להשמיט העיקר ולכתוב הטפל דהא משנה שא"צ דבודאי גם בדבר שדרך ליתנו בפקדון מ"מ כל אדם נאמן על דבר שבידו לומר שהוא שלו אלא דביתמי חיישינן דילמא אתא מריה ויהיב סי' ושקיל וכיון שעיקר תיקון חשש זה הוא משום שמקבלים זהב שבור שאין בו סי' ה"ל לבאר זה ולא לכתוב הטפל ולומר שקרוב הדבר שאינו פקדון דלא עבידי אינשי כו'. ולכן נלע"ד דבאמת ס"ל לרש"י דעיקר תיקון החשש הוא רק משום דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא משום שבאמת גם בדהבא פריכא יש סימן במשקל כמ"ש הרא"ש וז"ל וא"ת א"כ דהבא פריכא נמי דילמא יהיב סימנא במשקל כו'. וי"ל דהכא בעינן סימן מובהק וא"כ לפ"ד הרשב"א ומרדכי הנ"ל דבפקדון נמי סגי בסי"ב כשיש עדי פקדון צ"ל כמ"ש רש"י דהא דלא חיישינן משום דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא כו' ולמילתא דלא שכיחא לא חיישינן כנ"ל. ולכאורה היה נראה שגם דעת הרמב"ם דבפקדון לא בעינן סי"מ לפמ"ש בפי"ג מה' גזילה דין ה' לפי' הה"מ דסי' דאורייתא רק שהחכמים החמירו באיסור א"א א"כ בפקדון ודאי לא החמירו. מיהו קשה דהא שם כתב והמדה והמשקל והמנין סי"מ הם ולפי' הה"מ שם היינו שהם סי' דאורייתא בממון א"כ קשה מ"ש בדהבא פריכא משום שאין בו סימן הא יש בו סימן משקל שהוא דאורייתא. וכן קשה עובדא דשומשמי. לפיכך צ"ל דס"ל דבפקדון נמי בעינן סי"מ. וא"ת א"כ למה כ' בפ"י מה' נחלות הובא בש"ע ח"מ סי' ר"צ ס"ח ונותן להם משכון זהב משובר שאין בו סימן כו' דמשמע שאין בו סימן כלל הא גם אם יהיה בו סי"ב לית לן בה שהרי ב"ד לא יחזירו המשכון אא"כ יתנו סי"מ וי"ל דזה א"ש להאומרים דשני סי"ב מצטרפין להיות סי"מ וא"כ יצטרפו סי' דמשקל שיש בכל דבר עם עוד סי"ב שבו ויהיה סי"מ. משא"כ בדהבא פריכא שאין בו רק סי' דמשקל לבד וזה לא מהני בפקדון. כללא דמלתא שלפ"ד האומרים דבפקדון לא בעינן סי"מ אין ראיית הגאון בעה"מ ספר הפלאה מכרעת דצירוף שני סי"ב הוי סי"מ ולפ"ד האומרים דבעינן סי"מ יש ראיה משם. וכאאזמו"ר נ"ע הביא ג"כ ראיה זו בתשובתו וכ' דהיינו לפ"ד הה"מ דס"ל דבעינן סי"מ בפקדון וכנ"ל. וגם יש קצת ראיה מהא דב"מ (ד"ע) כנ"ל והש"ך בח"מ ססי' רצ"ז פסק דבעינן סי"מ. והנה בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ה שם האריך בנו של המ"ב לחלוק על אביו המ"ב ולומר דצירוף סי"ב לא מהני אך כבר האריך והרחיב והעמיק כבוד אאזמו"ר נ"ע בתשובתו להגאון החסיד מוהר"ל יצחק נ"ע אב"ד דק"ק בארדיטשוב המתחלת ענוותו תרבני כו' להכריע דצירוף שני סי"ב מהני כסי"מ וכ"ד הגאון מוה' אברהם ברודא והב"ש בתשו' חינוך בית יהודה סי' ק"ל וקל"א וכ"כ אהע"ו:

קיצור. (המ"ב והט"ז ועה"ג ורש"ל והתויק"ו ובעל הפלאה ומוהרא"ב והב"ש ואהע"ו ואדמו"ר ס"ל דשני סי"ב מצטרפין להיות חשובין סי"מ. ויש ראיה לזה מגמ' דכתובות (דף פ"ה) ומגמרא דב"מ (ד"ע) אך ראיה זו הוא רק להפוסקים דס"ל דאין מחזירין פקדון אלא ע"י סי"מ דוקא אבל לפ"ד האומרים דבפקדון ג"כ סגי בסי"ב וכ"מ דעת רש"י בב"מ שם לפ"ז אין משם ראיה לדין זה ובנו של המ"ב חלק על אביו וס"ל דסי"ב אין מצטרפין):