א

הנה השטרופעש שבראשו ודאי הוה סימן בינוני עכ"פ דהא לא גרעי מרושם וצלקת שבש"ע סי' י"ז סכ"ד בהג"ה דהוה סי"ב עכ"פ גם לפ"ד המ"ב. ואפשר לא שכיחי יותר מרושם וצלקת (ועמ"ש מזה עוד בתשובה אחרת) והצייחען כמו פאלעשקא שראו בו שהיה מגישוויר היינו רושם דהוי סי"ב. ואף שבתשובת חוט השני סי' צ"ו כתב דמראה עשוי להשתנות וכ"כ בשט"מ בב"מ פ"ב דהסי' שבעור הם סי' העשוי להשתנות אח"מ וסי' כאלו לא חשיבי סי"ב כלל שאני הכא דצייחען זה ניכר שהוא ממכה גישוויר שהוא בבשר ולא בעור לבד לכן חשוב סי"ב עכ"פ וכ"כ אאזמ"ו בתשובה א'. (הג"ה מנידון סימנים העשויים להשתנות לאח"מ כתבתי ע"ז בפני עצמו שיש מחמירין בזה יותר ממש"כ בבאה"ט סעיף כ"ו ס"ק פ"ז ויש מקילים קצת כמו הט"ז וב"ש וכ"מ קצת מהשט"מ פ"ב דב"מ. עכ"ה) והחוטם שניכר שהיה איין גיפאלין מבואר דינו בפסקי מהרא"י סי' רכ"ד. (ובש"ע בהג"ה שם) דאם היא עמוקה הרבה הוה סי"מ אבל מעט עמוקה לא ומ"מ משמע דסי"ב מיהא הוי וכן משמע בתשובת ח"ה שם דכתב דמעט עמוקה ס"ל לרמ"א דדינו כמו רושם וכ"כ המ"ב סי' ס"ג והט"ז סקל"א וברושם פסק דהוי סי"ב. וכן משמע קצת עוד בתשובת מ"ב סי' ס"ג שכ' וז"ל שאילו היה חוטמו שקועה הרבה הוי סי"מ אבל אי לא"ה לא סמכינן עליו עכ"ל. משמע דלא סמכינן עליו להיות סי"מ וממילא משמע דסי"ב מיהו הוי וכן משמע בב"י (ד"ס דכ"א ע"ב) שהביא פסקי מהרא"י סי' רכ"ד הנ"ל בתוספת קצת וז"ל אבל מעט עמוקה לא הוי סימן מובהק עכ"ל. ש"מ דסי' בינוני מיהו הוי כדאשכחן דכה"ג דקדק הב"ש סס"ק ע' מדברי הטור בענין שומא וכן משמע דעת הרדב"ז בתשובה שנדפסו. והצייחען שבקנעחיל שבא לו ע"י קרדום מבואר בתשובה שבסוף ספר תויק"ו סי' ב' שהוא מצד עצם הוי סי"ב ובצירוף צמצום המקום הוי סי"מ אלא שעל סי' זה יש לדון הרבה לפי שלא נמצאת עדות הר"מ ור"ת מכוונת עם מ"ש האשה שבחייו היה הצייחין למעלה מהקנעחיל. ונידון סימני כליו שהר"ץ חייט הכיר המכנסיים ואמר בזה"ל און האב דער קענט אז דאש איז מיין מלאכה כו' איני יודע היאך חשוב זה לראיה שהמה מכנסיים של בעל האשה זו דילמא איש אחר הוא שהיה לבוש גם כן מכנסיים של החייט הנ"ל והסי' מ"ש מחסרון הסטרופליק י"ל דלא הוה אפי' סי"ב ומ"מ מה שאמר עוד סי' שהיה מגאנצי טוך י"ל דבין הכל ודאי חשיבי מיהו סי"ב בכליו: