י

עוד יש להקשות על סוגיא דשבועות (דמ"ח ע"א) הנ"ל מהא דקיי"ל בפז"ב דשני עדים המכחישות זא"ז בבדיקות שבגוף העדות ג"כ מצטרפין בדיני ממונות כמו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן. והרי גובה הלבנה כמה קומות היה ה"ל ג"כ רק בדיקות ואמאי אין מצטרפין וגם פסולים לעדות אחרת להצטרף יחד ועמש"ל בשם התוספות רפ"ג דר"ה (דכ"ה סע"ב) שע"פ דבריהם יש ליישב זה וכמש"ל בשם הלח"מ. אך גם לשטת התומים לק"מ דודאי לא כל הבדיקות שוין אפילו לסוגיא דפז"ב ותדע מדאמרינן בסנהדרין (דפ"א ע"ב) אהא דתנן ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה. מנא ידעינן ותירצו כגון דאתכחוש העדים בבדיקות ולא אתכחוש בחקירות כדתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים עכ"ל. ופרש"י בדיקות יתירא הוא ונהי דבן זכאי פטר ליה בההוא הכחשה מקטלא ומיהו עדות אמת הוא ומעיילא לכיפה עכ"ל. אלמא דדוקא בהכחשה בבדיקות יתירא מחזקינן שהוא עדות אמת אבל בבדיקות הנוגעים לעדות יותר מספקינן שמא לא טעו אלא שמשקרים לגמרי. וכמו סייף וארירן לכ"ע. וכליו שחורים וכלים לבנים לחד מ"ד. א"כ כיון דע"כ יש חילוק בין בדיקות לבדיקות. דבבדיקות יתירות אע"פ שהוכחשו בהם תלינן בטעות משא"כ בבדיקות הצריכות מספקינן שמא העדות שקר. א"כ אין תימא אם יש עוד בדיקות גדולות דבודאי אין תולין בטעות וכמו גובה הלבנה יען דפשיטא לחכמים שהעדים משימין לב ע"ז. ולכן בכה"ג העדות בטל לכ"ע וגם אין מצטרפין לעדות אחרת. כיון דע"כ אחד מהן אמר דבר שקר בבדיקות מאחר שא"א לתלות בטעות. וכיוצא בזה מצינו להריב"ש סימן שפ"ה דס"ל עדות שהקדימו הזמן פסולים אף אם הוא בענין שאין מן הקדימה שום חשש כו' כגון שהקדימו הזמן קודם שנולדה זו ע"ש ובעל הריב לא נחלק רק משום דתלינן בטעות כיון דמוכח הוא שטעו ע"ש. ועוד אף לכשנאמר דסוגיא דשבועות ס"ל כרבא דמנה שחור ומנה לבן אין מצטרפין ואנן לא קי"ל כרבא בזה מ"מ בעיקר הדין היוצא מסוגיא דשבועות והוא דכשהעד שיקר במזיד בבדיקות נעשה פסול לכל עדות ע"ז לא יש שובר מהסוגיא דפז"ב אלא דסוגיא דפז"ב ס"ל דבכה"ג תלינן בטעות ולא בשקר אבל אם ודאי שיקרו י"ל דפסול כסוגיא דשבועות. לפ"ז בנ"ד אם ודאי אמר שקר נידון הנשואין הוא פסול לעדות כנ"ל:

קיצור (שאין להקשות על סוגיא דשבועות מפז"ב דיש חילוק בין בדיקות לבדיקות. וראיה מסנהדרין (דפ"א ע"ב) ועי' בהריב"ש סימן שפ"ה):

ועדיין יש לדבר בזה כי כל היסוד בנינו על סוגיא דשבועות (דמ"ח) הנ"ל דמשמע אם העד אמר שקר בבדיקות במזיד נעשה פסול לעדות. ושמא אין הדבר כן אלא דמש"ה פסול לעדות משום דאמרינן ודאי שיקר לגמרי שלא ראה הלבנה כלל אע"ג דאין לנו הכרח ע"ז כי אין מכחישים זא"ז בעצם ראיית הלבנה שאחד יאמר ראינו והשני יאמר לא ראינו רק ההכחשה בכמה היה גבוה. מ"מ מאחר דברור לנו שא"א שיפול טעות כ"כ בהגובה ועל כרחנו א' משקר בהגובה וא"כ מדמשקר בהגובה אמרי' דמסתמא משקר ולא ראה הלבנה כלל דאל"כ למה לו לומר שקר בהגובה שלא לשום תועלת כלל דכך יאמינו לו שהיה גובה כך כמו שהיה גובה כך ע"כ אין לתלות שאמר בשביל שיאמינו לו יותר בעצם העדות. וכיון דע"כ שיקר ללא תועלת כלל מחזקינן ליה לעד שקר בכל הענין ומש"ה נפסל. אבל אילו לא היה מחזיקים לודאי ששיקר בכל הענין אז י"ל דמשום השקר בהגובה לא היה נפסל כלל אף אם ודאי שיקר ע"ז. מאחר דאין זה שקר בעצם העדות רק מילתא בעלמא. עיין תשו' ב"א חאה"ע סימן כ"ד שנתאמץ בכל עוז בסברא כזו. וכיון שכן אין לנו ראיה מדין זה לעד המוכחש בחקירות או בשקר כנ"ד שיהיה פסול לעדות אם השקר בדבר שאין נפ"מ לעצם העדות כגון אם הלוהו בצפורי או בטבריא וכאן אין לומר מדאמר שקר במזיד בפרט זה ודאי שיקר בכל העדות וא"כ נפסל מחמת זה. דעד כאן לא מחזיקין כן אלא כשהשקר אין לתלותו בשום תועלת כנ"ל אבל הכא י"ל דלעולם עצם העדות אמת היא והשקר שאמר באותו הפרט הוא משום שהיה נראה לו שכך יאמינו לו יותר. ויש להשיב דאת"ל כדפרישית דמשום שקר הגובה אין לפוסלו אלא דמחזקינן ליה שבודאי לא ראה הלבנה כלל דאל"כ מה לו לשקר ללא תועלת. משא"כ היכא שיש סברא ששיקר בשביל תועלת לא חשדינן ליה ששיקר בכל. א"כ ה"נ אמאי נפסל לעדות נהי דא"א שיטעה האדם משלש לחמשה מ"מ י"ל שלא נתן לב כלל לידע הגובה ואינו יודע כלל כמה היה גובה לכן משקר ואומר חמש או שלש כדי שיאמינו לו עצם העדות. אעכצ"ל אחד משתי אלה או דמשום שקר זה לבד פסול לעדות ואפילו שיקר מאיני יודע לשלש או לחמש הרי אמר שקר ופסול לעדות. ולא דמי למ"ש בב"י בח"מ סי' כ"ט גבי חזרה ואיני יודע שי"ל שאין בזה משום כיון שהגיד כו' דהתם היינו שאמר איני יודע ואין זה הגדה אבל כשיאמר על מה שאינו יודע שיודע זהו שקר גמור. וגם שם בנדון דהב"י חולקי' ע"ז התוספות והמרדכי כהובא בב"י וש"ע. או דחשדינן ליה מדמשקר בזה אפי' לתועלת שיאמינו לו שיקר בכל הענין וא"כ גם בנ"ד הדין אמת דמדמשקר בהנשואין חשדינן ליה לעד שקר בכל הענין. אך קשה ע"ז לכאורה מתשו' הר"ן סימן מ"ז שהוכיח מדבריו בתשו' בית אפרים רסי' כ"ד שאע"פ שהעד שהעיד על מיתת היבם עירב קצת שקר בעדותו דהיינו ששם נתברר ששקר הוא דובר במה שאמר ששם היבם אברהם שהרי שאר העדים העידו ששמו שמואל ואפ"ה לא משגחינן בהא כלל ומשתריא ע"פ עדותו לבד כמבואר שם שאותן העדים שהעידו ששמו שמואל לא ידעו ממיתתו כלל וס"ל להר"ן דענין שם היבם בנדון שלו בדיקות מקרי כיון שלדברי הכל אין לבעלה כ"א אח אחד וכיון דעדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בד"מ. ה"נ אף שהעד המעיד על מיתת היבם הוכחש בבדיקות מהרבה עדים ואף שהעדים אין מסייעים אותו במיתת היבם רק שאין מכחישים אותו יכולה להנשא על פיו עכת"ד. הרי מבואר דאף שנתברר שהעיד העד שקר באיזו בדיקה לא נפסלה עדותו אף בענין שאין המכחישים בהבדיקה מסייעים לו בגוף העדות. וא"כ לכאורה לדבריו בנ"ד ג"כ י"ל שלא נפסל עדות המעיד שבעלה של זו קיים בארחאנגעל מפני שהרח"כ הכחישו בענין הנשואין דהוי כמו בדיקות. אך זה אינו דא"כ יהיו דברי הר"ן נגד גמרא מפורשת (דמ"ח ע"א) שע"י שהעד שיקר בבדיקות נפסל לעדות. א"ו ליישב דברי הר"ן ע"כ צ"ל דהתם אף שהעד המתיר הוכחש בענין שם היבם מ"מ אין לנו בירור כלל שאמר בזה שקר במזיד ובמתכוון דא"כ היה ודאי נפסל מעדות. אך אנו תולין שטעה בשם היבם ולא אמר שקר כלל כי אם שטעה וסבור שכן שמו. מפני שכבר נשכח שמו ממנו שהלך מכאן זמן רב. משום דס"ל להר"ן דהא דעדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בד"מ הוא ג"כ משום דאין דרך העדים לדקדק כל כך בעדות ממון בבדיקות ע"ש בחידושי הר"ן פז"ב. וא"כ ה"נ אף שאין לו מסייע על מיתתו מכל מקום אין לפסול עדותו משום שהוכחש בבדיקות די"ל שטעה בהן. משא"כ אילו השקר בבדיקה הוא בענין שאי אפשר לתלות בטעות כ"א בשקר במזיד ודאי א"א שיחלוק הר"ן על גמרא מפורשת הנ"ל דע"י שקר זה נפסל העד לעדות. וזהו הטעם דגמרא דשבועות הנ"ל דהתם גבי גובה הלבנה אי אפשר כלל לתלות בטעות וגם העדים מדקדקים בזה כי הוא מהבדיקות המפורסמות ע"כ ע"י שהוכחש בבדיקות נפסל לעדות. וכמ"כ בנ"ד בענין הכחשת הנשואין שהכחיש הרח"כ לעד הנ"ל שהוא ענין ודבר גדול שא"א לתלות בטעות כ"א שבמתכוין אמר העד הנ"ל שקר מעיקרו בזה. א"כ ודאי הוא פסול לעדות שהרי פיהו דבר שוא ושקר כנ"ל:

קיצור (שתשובת הר"ן סי' מ"ז אינה נגד הש"ס דשבועות הנ"ל דהתם בעובדא דהר"ן יש לתלות שלא שיקר במזיד בהבדיקות כ"א שטעה):

והנה אל תתמה על החפץ דהא במשנה פ"ב דר"ה מבואר בהדיא דכמה היה גבוה הוא מן הבדיקות כדתנן כיצד בודקים את העדים כו' כמה היה גבוה. ואינו מן הדרישות והחקירות. וגם אינו עיקר עצמות העדות שאם היה אומר אינו יודע י"ל עדותו קיימת. משא"כ בעצם העדות והיינו לפרש"י בחי' הר"ן ר"פ היו בודקין ד"ה מכירים אתם אותו דעת הרז"ה ז"ל כו' ע"ש וכיון שכן למה במכחישין זא"ז בבדיקות עדותן בטילה. הלא התומים כתב דעדות החדש קיל מד"מ. וגם להלח"מ קשה מדוע נפסל אחד מהן לעדות וכמ"ש לעיל. אך כבר כתבתי לעיל דאין כל הבדיקות שוין דהנה קיי"ל אפי' בד"נ דאם אמרו בבדיקות אין אנו יודעים עדותן כשרה. וכ"כ בחי' הר"ן שם דאילו אמרו אין אנו יודעין אם בסייף הרגו או בארירין הרגו אבל ידענו שהרגו בגוף אחר שתקע בלבו הן מפץ או חרב ודאי עדותן קיימת אבל אילו אמרו שעבד ע"א ולא ידעו איזה עבודה ובמה עבדה אין בדבריהם כלום זהו דעת ה"ר דוד ז"ל ונחלק בזה על הרז"ה. ואע"ג דהוא ג"כ רק מכלל הבדיקות ואם לא שאלו אותן הדיינים ע"ז עדותן קיימת מ"מ אם אמרו אין אנו יודעים אין עדותן כלום שכיון שהעידו שעבד ע"א היאך יתכן שלא ידעו את מה עבד אבל מ"מ בכלל הבדיקות הוא לענין שאם לא שאלו אותן שעדותן קיימת שמספיק הוא להם מה שאמרו שהוא חייב מיתה על שעבר עבירה פלונית. ונשמע מזה דלאו כל הבדיקות שוין דאע"ג דעל רוב הבדיקות אם אמרו אין אנו יודעים עדותן קיימת אפי' בד"נ מ"מ יש בדיקות שא"א להם לומר שאין יודעים ואם אמרו אין יודעין עדותן בטלה דמוכח שהעדות שקר כי אילו היה עדותן אמת שראו המעשה בלתי אפשר שלא ידעו בדיקות אלו. וכן הוא ג"כ בד"מ ענין הבדיקה היאך אתם יודעים שזה חייב לזה ע"ש בחי' הר"ן. וכיון שכן י"ל דה"ה בדיקה זו דכמה היה גבוה אע"פ שהוא רק בכלל הבדיקות לענין שאם לא שאלו אותם כלל שאלה זו עדותן קיימת. אבל מ"מ אילו הוכחשו בבדיקה זו עדותן בטלה אפי' רק כד"מ דמי. ואפשר אפי' אמרו אין אנו יודעים עדותן בטלה לדעת ה"ר דוד ז"ל מטעם הנ"ל דהיאך יתכן שלא ידעו כו':

(ראיה שיש בדיקות שאם אמר בהם איני יודע עדותן בטלה):

ועוד ראיה לחלק בין בדיקות לבדיקות אפי' בד"מ ממ"ש התוס' פרק חזקת (דנ"ז ע"א) דאחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה קטניות עדותן בטלה וכ"ד הטור סי' קמ"ה ס"ד והש"ך שם סק"א בשם הרבה פוסקים ואע"ג שההכחשה הוא רק בבדיקות כמ"ש בחידושי הר"ן פז"ב לפי שאין הדבר תלוי בכך שהחזקה כמו כן היא חשובה אם אכלה חטים כמו אם אכלה שעורים עכ"ל וכמ"כ אם אכלה קטניות והרי אנן קיי"ל דעדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בד"מ אפי' אחד אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן. אעכצ"ל דהני בדיקות הן גדולים יותר וכיון דבין חטים לקטניות לא טעו אינשי ה"ל כמו אחד אומר גבוה שלש קומות וא' אומר חמש דנפסל אחד מהן לעדות עי"ז וא"כ גם בד"מ פסול כה"ג. ולא דמי לאחד אומר מנה וא' אומר מאתים משום דעדות המנה הוא ענין בפני עצמו וכמש"ל אות ט'. והרב"י בבד"ה סי' קמ"ה ס"ד שחולק על דין זה דחטים וקטניות ואפשר גם מהתוספות אין מוכרח הפך דבריו כמ"ש במ"א דהתוס' כתב לדברי האומר דא' אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן אין מצטרפין משא"כ לדידן אפשר גם בחטים וקטניות הדין כן. לפ"ז צריך לחלק ולומר דהא דחטים וקטניות דומה לגובה הלבנה ולמנה ומאתים דאע"ג שבמנה ומאתים ע"א מהן פסול מלהצטרף עם חבירו להבא מ"מ במה שהם שוין בעדות זו עדותן קיימת מטעם שנת"ל אות ט' ע"פ השט"מ פ"ב דכתובות ומש"ה לענין חזקה מהני עדותן דהרי שניהם שוין שאכלה ג' שנים וגבי עדות החדש לא הקילו בזה לכן עדותן בטלה ואלהבא אין מצטרפין כמו במנה ומאתים וכן י"ל בחטים וקטניות דאין מצטרפין להבא. או אפשר לחלק לפ"ד הרב"י באופן אחר. דגבי גובה הלבנה שראה כדי להעיד ע"ז ע"כ רמיא עליה טפי לידע הגובה וא"א לומר דלא דקדק בזה ע"כ בהכרח שמשקר בזה. אבל גבי חטין וקטניות י"ל שלא נתכוין להעיד והוה מילתא דלא רמיא עליה כ"כ. ועכ"פ בנ"ד דודאי צ"ל ששיקר בענין הנשואין א"כ לפ"ז פסול לעדות זו. והנה מכל זה יש ראיה למ"ש האו"ת רסי' ל"א דעדות המכחשת זא"ז בחקירות ה"ל כשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז בגוף העדות דאין מצטרפין יחד לעדות אחרת וכ"מ בסמ"ע דלכאורה מנ"ל הא וגם מהטור סי' ל"א לא משמע כן (ועי' ראב"ן סי' מ"ג דדוקא כשמכחישים זא"ז בכל העדות כו') ומהא דעדותן בטלה אין ראיה כלל שיופסלו לעדות אחרת ובדיקות בד"נ יוכיח. אך ורק מסוגיא דשבועות (דמ"ח ע"א) הנ"ל יש ראיה גדולה לדבריו דהא חקירות לא גריעי מבדיקה זו כו':

(ראיה עוד לזה מדברי התוס' פחז"ה (דף נ"ז א') ומכאן ראיה למ"ש האו"ת רסי' ל"א):