ז

אך מצד אחר נ' ברור דהכחשה דנד"ז אינו שייך לחקירות. דבשלמא אם היה מכחישו שלא הי' הבעל בארחאנגעל כלל באותו יום שאמר שהי' זה הי' הכחשה בחקירות. אבל בנ"ד אין הגביר רח"כ יודע כלל מזה. וגם י"ל שלא הי' כלל הגביר רח"כ בארחאנגעל אז באותו זמן שאמר העד שאז הי' שם בעלה של זו כ"א אחר זמן בא לשם הגביר רח"כ הנ"ל וא"כ א"א לו להכחישו בחקירות. רק שמכחישו על ענין הנשואין שזה נתברר שבנותיו של סוחר פלוני נשואות לגוים. וזו אינה כלל מענין הכחשה בחקירות שהם הכחשה בדברים המביאן לידי הזמה. ואין לומר דה"נ ה"ל כדין הכחשה במקום המעשה דחשיב חקירות שלדברי העד בעלה של זו הוא הי' בבית סוחר פלוני וזה מכחישו שלא הי' מעולם בבית סוחר הנ"ל. ומקום פרטי בעיר א' הוא ג"כ מהחקירות כדמוכח מענין דיוטא עליונה ודיוטא תחתונה דפי' הטור סי' ל' דלא הוי הכחשה בחקירות משום שיכולי' לראות מזה לזה הא לאו הכי חשיב הכחשה בחקירות אע"פ דהכל בעיר אחד משום שעי"ז יכול לבוא לידי הזמה לומר עמנו הייתם בבית אחר. וה"נ י"ל כן. אך זה אינו דהא הוא אינו מעיד בפי' שהי' אז הוא בבית הסוחר וגם רח"כ אינו מכחישו ע"ז כ"א ההכחשה הוא בענין לקיחת הבת וזה מילתא אחריתי הוא ואינו ממש כמו הכחשת במקום שעי"ז הוא שהעד בא להזמה כדפרש"י ר"פ היו בודקין וז"ל באיזה מקום שזו היא המועלת להביא את כל החקירות לידי הזמה דבלא"ה לא מיתזמי עכ"ל ור"ל בצירוף הזמן והמקום נשלם ההזמה שמזימים אותן לומר עמנו הייתם בזמן ההוא במקום אחר וזה שייך ג"כ על מקום פרטי בעיר א' כמ"ש בגמ' פ"ק דמכות (דף ה') עמנו הייתם במזרח בירה כו'. וממילא הכחשה במקום פרטי ה"ל הכחשה בחקירות. אבל ע"י מעשה לקיחת הבת הסוחר עם הזמן לא יבוא העד לידי הזמה כ"א בצירוף המקום. נמצא סוף סוף המקום גורם ההזמה ולא מעשה הנשואין. לכן ההכחשה בזה אינו דין הכחשה בחקירות כ"א הכחשה בבדיקות גדולות וזה דומה למ"ש בנתי"מ סי' ל' סס"ק ב' ד"ה מעשה בעדים. דיום השוק אף שתלוי בזמן לאו מהחקירות הן כו' ע"ש. וכ"כ בתשובת ב"א סי' נ"ו בשמו. וה"נ מעשה הנשואין אף את"ל דתלוי במקום ה"ל כיום השוק דאף שתלוי בזמן לאו מהחקירות הוא. וכדמסיים שם הנתי"מ דעיקר חקירת הן אותן השבעה דוקא וכל שאר הדברים בדיקות מקרי (או דומה לדין הכחשה בין דיוטא עליונה לתחתונה לפי' הטור דה"ט דלא חשיב הכחשה בחקירות אע"פ שיש הכחשה במקום רק משום שאינו נוגע להזמה כו' ע"ש). וכיון שאין זה חקירות א"כ י"ל דאף אם הוכחש ע"ז לא מבטלינן סהדותיה על מה שלא הוכחש וכמש"ל בשם ר"י. ולא מיבעיא דלהרמב"ם ורש"י י"ל כן. אלא אפי' גם לשטת חכמי לוניל ובעה"ת דהטעם דהכחשה בחקירות פסולה בד"מ דדיינינן ליה כמכחישו על הלואת ניסן כו'. א"כ לדידיה ה"נ נימא הכי דה"ל כמכחישו בגוף הענין. אך לדידהו ג"כ עכצ"ל עכ"פ דרק בהכחשה בחקירות דזמן ומקום דיינינן הכי דאל"כ באחד אומר מנה שחור הלוהו וא' אומר מנה לבן נמי נימא הכי. דהאומר מנה לבן הלוהו אילו לא היה אומר רק לא הלוהו המנה שחור ה"ל הכחשה כו' וכמ"ש גבי זמן ומקום כו'. אעכצ"ל דרק בזמן ומקום דיינינן כן ולא בשא"ד. וא"כ בהכחשה זו שאינה בזמן ומקום לא דיינינן ליה בע"א בהכחשה בכל הענין וא"כ י"ל במאי דאתכחוש אתכחוש ובמאי דלא אתכחוש לא אתכחוש. וכש"כ לפמש"ל דהעיקר כהרמב"ם ורש"י דלבעה"ת וחכמי לוניל באמת צ"ע מ"ש מנה שחור ומנה לבן מהכחשה במקום. ולומר דבזה טעו ובזה לא טעו דוחק. משא"כ להרמב"ם ורש"י א"ש דהחומר בזמן ומקום משום שעי"ז בא לידי הזמה. וא"כ נ"ד שההכחשה בדבר שלא בזמן ומקום. וא"כ אף שההכחשה בדבר גדול מאד יש לדונו כדין הכחשה בדבר גדול במקצת העדות שאינו מבטל המקצת שלא הוכחש כמש"ל בשם ר"י מהש"ס דפחז"ה בענין דהכחשה שני הכתות בשני חזקה אינה מבטלת עדותן על אבהתיה שהעידו הכת הא':