ה

והנה מכ"ז יצא לנו שמצאנו ענין שכשהוכחשו רק במקצת העדות לבד ועל שאר העדות מעיד א' מהן ואינו מוכחש בו. מ"מ דיינינן להו כאילו מוכחש בכולו. וזה כעין ענין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק שאין זה ענין בטלה אלא הכחשה דהיינו עדות שהוכחש קצתו ה"ל כאילו הוכחש כולו. והיינו כשהכחישו בחקירות אז אע"פ שבעצם העדות אינו מכחישו דיינינן להו כאילו מכחישו בעצם. וזה מוכרח לשטת בעה"ת וחכמי לוניל עכ"פ כנ"ל וגם להרמב"ם נ' דיציבא מילתא דאטו יציבא בארעא שכשמעיד בגוף העדות ומכחישו בחקירות יהיה עדותן בטלה כו' כנ"ל. ויש להעיר ע"ז ממ"ש הרב"י בח"מ סי' ל"א וז"ל כ' במישרים נתיב ב' חלק ז' ואם אינם מכחישים זו את זו אלא בקצת העדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו הקצת עכ"ל. ובתומים סי' ל"א סק"ב האריך בזה ותוכן דבריו דאם על הקצת שאין מכחישים זא"ז אין מעיד רק כת אחת אז לכ"ע אמת דינו של רי"ו דנתקיים אותו הקצת והוא תלמוד ערוך דפרק חזקת (דף ל"א) שהבאנו למעלה זה אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה וזה אייתי סהדי דאכלה אותן שני חזקה אמרינן נהי דאתכחיש בשני חזקה באבהתיה לא אתכחיש. וכן פסקינן לקמן סי' קמ"ו. אך אם על אותו מקצת שלא הוכחשו מעידים כל העדים יש מקום לפסול משום דה"ל כמו נמצא א' ביניהן קא"פ ומסיק שדין זה הוא מחלוקת הפוסקים אם נתקיים המקצת עכ"ל. ומעתה אמאי בנ"ד דהוי ג"כ הכחשה בקצת העדות דהיינו בענין המקום שהוא בארחאנגעל שע"ז מכחיש הגביר רח"כ לאותו שהעיד על בעלה של זו שהוא שם אבל בקצת העדות אינו מכחישו דהיינו נידון שהוא חי עכ"פ וגם ע"ז אין מעיד רק העד ההוא לבד ולא הגביר רח"כ המכחישו וא"כ הרי כ' התומים דבכה"ג לכ"ע אמת דנתקיים אותו הקצת והוא תלמוד ערוך ואיך כתבנו בפשיטות לנגד. וקושיא זו קיימת לשטת בעה"ת הנ"ל. אך לשטת הרמב"ם נוכל להעמיד ב' הדינים. ונאמר דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התומים דאינו מתקיים המקצת אא"כ אין מעיד ע"ז רק כת האחד. אבל כשכולם מעידים גרע טפי ובטלה עדותן. לפ"ז יצא לנו ג"כ דהא דבמכחישין זה את זה בחקירות בטלה עדותן אע"פ שהוא רק הכחשה בקצת העדות היינו דוקא בשכולם מעידים על גוף המעשה דאז גרע טפי. אבל אם זה מכחישו רק בחקירות ועל גוף המעשה אין מעידין כלל י"ל דנתקיים עדותן על גוף המעשה כיון דע"ז לא הוכחשו וכמו דמקיימין עדות אבהתיה. ונמצא לשטת הרמב"ם דלכאורה היא עיקרית יותר (לשטת הסמ"ע והש"ע סי' ל' דאפילו לשבועה אינו זוקק) אין לנו ראיה לומר דבמכחישו בחקירות ואינו מכחישו אגוף המעשה יהי' כל העדות בטל בדיני ממונות. וההכרח שהכריח אותנו לומר דבטלה משום וכי יציבא בארעא כו' י"ל ע"ז דינו של התומים יוכיח דיציבא בארעא וכו'. וקרוב לזה ממש מצאתי בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח וז"ל. וכי אמרינן דעדות המכחשת זא"ז בדרישות וחקירות עדות כולם בטלה היינו דלדברי כולם קידושיו קדושין אלא זה אומר בכה וזה אומר בכה כיון שכולם עדים הכחשתו של א' מהם פוסלת את כולם דהוה ליה כנמצא קרוב או פסול דמדין תורה עדותן בטילה אבל זה שלדבריו אינה מקודשת ה"ל כעד אומר לא נתקדשה ושנים אומרים נתקדשה ואין דבריו של אחד במקום שנים עכ"ל. ואע"ג דלסוף מסיק כיון דלקיים הקדושין בא ה"ז מכלל העדים מ"מ נשמע מזה לנ"ד שהגביר רח"כ ודאי להכחישו בא א"כ כשמכחישו בחקירות להעד אינו דומה לדין עדות המכחשת זא"ז בחקירות דעדות כולם בטלה לגמרי מגזה"כ דהיינו דוקא כשכולם היו עדים להעיד על ענין א' משא"כ הכא דלהכחישו בא א"כ במאי דאכחוש אכחוש. ובמאי דלא אכחוש אין לנו לבטל עדותו. כיון שאין לנו מי שמכחישו ע"ז. ונמצא יש לנו לומר שהגדת העד שהעיד שהוא חי נשאר קיים. ותדע דעכצ"ל כן דהא אילו ג' עדים העידו שהוא קיים וא' מכחיש שניים בחקירות. י"ל דעדותן בטל לפ"ד הרמב"ם עי' תשובת ב"י בדיני קדושין ובתומים ריש סי' ל'. דלהרמב"ם הדין כן רק שהתומים הכריע לדינא להפך ע"פ סברת בעה"ת אבל אנו מדברים ע"פ סברת הרמב"ם כנ"ל. ואילו רק שנים מעידין שקיים והשלישי מכחישן בחקירות לבד פשיטא דאין דבריו של א' במקום שנים. וא"כ כמו כן י"ל בנד"ז דכשמכחישו בחקירות לבד י"ל במאי דלא אתכחוש לא אתכחוש: