ד

אך מ"מ י"ל דבטלה עדותו. דהנה גבי דיני ממונות קיי"ל דעדות המכחשת זא"ז בחקירות פסולה ובטלה עדותן. ויש בזה ב' שיטות היינו שטת הרמב"ם העדות בטל לגמרי מגזרת הכתוב ולכן אפילו לשבועה אינו זוקק. ושטת חכמי לוניל הובא בבעה"ת שכ"ט דטעם הפיסול משום דה"ל כעד א' בהכחשה ר"ל כשאחד מעיד שהלוהו מנה בניסן והב' מעיד שהלוהו מנה באייר. דנין כאילו על הלואת ניסן מכחישו זה הב' ועל הלואת אייר מכחיש הא' ומש"ה עדותן בטלה אבל מ"מ יש כאן עד אחד כשר ממ"נ וזוקק לשבועה. כ"כ התומים סי' ל' סק"ד. והנה בעדות אשה י"א דג"כ עדות המוכחשת בחקירות בטילה לגמרי והיינו דכד"מ דמי וכשטת הרמב"ם דבטלה לגמרי וי"א דכשרה כשטת בעה"ת הנ"ל דזוקק לשבועה משום דה"ל כעד א' וכיון דבעדות אשה מהימן עד אחד שפיר דמי. והיינו דוקא כשהשני המכחישו בחקירות מעיד ג"כ שמת אז שפיר שייך הממ"נ שיש כאן ע"א כשר האומר שמת. אבל כשעד המכחישו בחקירות אינו מעיד כלל שמת ודאי עדותו בטלה לכ"ע ואדרבה לשטת בעה"ת בטלה טפי מאחר דס"ל דהכחשה בחקירות ה"ל כמכחישו בגוף הענין ממש א"כ יש כאן עד אחד בהכחשה ממש דודאי עדותו בטילה. וכן אפילו להרמב"ם דלא שמעינן ליה הך סברא דהכחשה בחקירות ה"ל כהכחשה. דלא כי בגוף הענין ממש. מ"מ כיון דלדידיה אפילו שניהם מודים שעיקר הענין אמת רק שמכחישים בזמן או מקום העדות בטלה. כש"כ וק"ו כשהשני מכחישו בזמן ומקום ואינו מעיד שגוף הענין אמת דודאי עדותו מתבטלת. וראיה לחילוק זה ממ"ש מהרש"א ר"פ היו בודקין בדיבור הראשון. ועוד נ"ל כו' כיון ששניהם מעידים על גוף המעשה כו' אבל כו' ע"ש ולא דמי למ"ש התוספות גבי נמצא ביניהן קרוב או פסול דכשמכחישים זה את זה לא אמרינן כן אלמא דלענין זה חמור יותר כששניהם מעידין על גוף המעשה כו' דהחילוק פשוט. דהתם הוי משום גזה"כ מקיש שלשה לשנים וכשמכחישים זה את זה אינו עדות אחת כלל אבל הכחשה דחקירות דפוסל משום שאין זה נכון א"כ כ"ש וק"ו כשאותו המכחישו בחקירות אינו מעיד כלל על אמתת הענין דאז ודאי אין זה נכון טפי. וכן מבואר בשו"ת עה"ג סי' ס"ז והביאו במרה"צ ס"ק ע"ט דס"ל עדות המכחשת זה את זה בחקירות כשרה בעדות אשה והיינו כששניהם מודים שאינו קיים. אבל כשהשני המכחישו בחקירות אינו מעיד באמתת הענין לכ"ע בטלה עדותו וכ"כ בספר עצי ארזים ס"ק פ"א. ובמרה"צ שם ביאר זה ג"כ אהכחשה דמקום ע"ש ומ"ש בתשו' ב"י בדיני יבום סי' א' כשמכחישים זה את זה במקום מיתתו עדותן כשרה צ"ל משום דשניהם מעידין שמת וס"ל הכחשה בחקירות כשר בעדות אשה משא"כ כשהמכחישו בחקירות אינו מעיד שמת עדותו בטלה בין להרמב"ם בין לחכמי לוניל. דלחכמי לוניל שבבעה"ת יש לדון זה כדין הכחשה על גוף ענין דה"ל כאומר לא מת אע"פ שאינו מכחישו רק בחקירות. ולרמב"ם זה בטל במכ"ש מדין עדות המכחשת זה את זה בחקירות דעדותן בטלה ג"כ לגמרי וכ"ש כשמכחישו בחקירות ואינו מעיד על גוף הענין:

ועפ"ז נבואה לנ"ד דכיון שאותו המגיד שהגיד איך שראה אותו בארחאנגעל ושהחליף דתו שם ולקח אשה שם אצל סוחר והגיד שם הסוחר. הוכחש היטב מדרישת הגביר ר"ח כהנא שהעיד בב"ד שדרש וחקר בארחאנגעל ולא נמצא שם איש כזה ושמכיר לוקחי בנותיו של הסוחר הנ"ל שהם גוים מתולדתן. א"כ ה"ל זה הכחשה בחקירות דאותו מקום. שלדברי המגיד הנ"ל הוא בארחאנגעל חתן הסוחר ההוא. ורח"כ העיד שלהד"מ. וכיון דה"ל הכחשה בחקירות נידון כהכחשה בגוף הדבר לבעה"ת. וכן להרמב"ם מטעם אחר כנ"ל. אלא דלבעה"ת ה"ל המגיד שהעיד שהוא חי עם רח"כ כמו שני עדים המכחישים זה את זה. ונפ"מ עכ"פ דמצטרף הגביר רח"כ עם העד שהעיד משם ר' יעקב חנותת על מיתת בעלה כדי שיהיה רוב דעות נגד המגיד הנ"ל. ולהרמב"ם הי' מקום לומר כיון דהוכחש בחקירות עדותו בטלה לגמרי. (מיהו י"ל דזה אינו כיון שאינו מעיד על מיתתו רק שמכחישו בחקירות אין שייך לומר גזה"כ לבטל עדותו לגמרי רק נידון כע"א בהכחשה). [ע' במפתח]: