ג

ואין נראה להקל בנ"ד משום שי"ל דאין זה נקרא עדות שהוכחש מקצתה לבד. כ"א עדות שבטלה כולה (ר"ל מוכחשת כולה עכ"פ) אם עיקר לשון עדותו היה שיודע שהוא בארחאנגעל משום שלקח שם בת סוחר פ'. וא"כ אחר שנתברר לנו שהנשוי של בת סוחר פ' הוא נכרי מתולדתו א"כ בטלה כל עדותו. וא"כ לא דמי כלל להא דכ' הפנ"י בב"ק (דע"ג) דבהכחשה לא אמרינן דעדות שהוכחשו במקצת עדותן ה"ל כהוכחשו בכולה. דב"ב פחז"ה (דל"א) דאמרינן דאע"פ שהוכחשו העדים בענין שני חזקה מ"מ לא בטלה עדותן על מה שהעידו שהיא של אבותיו. דהתם זהו ענין בפ"ע וה"ז שהעידו שתי עדיות בבת אחת דהיינו א' שהיא של אבותיו ב' שאכלה שני חזקה. ולכך אע"פ שהוכחשו על שני חזקה כיון דלא נעשו פסולים לעדות עי"ז מש"ה לא בטלה עדותן על ענין דאבהתיה כיון שהוא ענין בפ"ע ולא נמשך מעדות השני דשני חזקה. משא"כ בנ"ד אם עיקר העדות שיודע שהוא בארחאנגעל הוא מפני שנשוי שם בת סוחר פ'. וא"כ אם נתבטל ענין הנשואין האלו שלהד"מ י"ל דממילא בטלה ג"כ עדותן שאמרו שהוא חי דאע"פ שהוא דבר בפ"ע ויכול להיות זה בלא זה מ"מ כיון שנמשך אצלו זה הדבר שהוא חי ממה שהוא הנשוי בת פ' א"כ בהבטל הסיבה בטל המסובב. אע"פ שהמסובב הוא ענין בפ"ע ויכולים לצייר אמיתותו בזולת הסיבה דהיינו לומר שהוא חי וראהו שם אבל לא נשא לעולם בת פ'. אך מנלן להחזיק זאת כיון שהמגיד זאת עושה זה למסובב מהנשואין הנ"ל אם אומר שהוא שם כי לקח כו' וא"כ כשבטל ענין הלקוחין ה"ל שבטלה עיקר עדותו ושרשו וממילא בטל הנמשך מהעיקר ואין זה דומה לענין בטלה מקצתה כו' כנ"ל. ויש לדמותו למ"ש בגמרא פרק זה בורר (דכ"ג ע"ב) הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר. ומבואר זה בהרמב"ם רפט"ו מהלכות טוען ובטוש"ע ח"מ סימן ק"מ ס"ד וז"ל מי שערער על שדה זו והביא עדים שהיא ידועה לו. והביא זה שבתוכה שטר שלקחה ממנו והביא עדים שאכלה שני חזקה אומרים לו בתחלה קיים שטרך אם נתקיים הרי טוב וידון בשטר ואם אי אפשר לו לקיים סומכין על עדי חזקה עכ"ל. וכתב הה"מ וז"ל ומכלל דבריהם שאם נמצא שטר מזוייף הרי חזקתו בטלה ולכך אנו מצריכים אותו לברר ודבר פשוט הוא והטעם דחזקה מכח שטרא קא אתי עכ"ל. וכ"כ הטור סימן ק"מ בשם רב האי וכ"פ בש"ע שם. הרי דאע"פ שיש לו עדי חזקה והחזקה מצד עצמה מהני. אך כיון שעשאה מסובב מן השטר נמצא השטר הוא סיבה להחזקה לכן בהבטל הסיבה ממילא בטל כח המסובב. וז"ש הה"מ דחזקה מכח שטרא קא אתי. ור"ל דמש"ה כשנתגלה לנו שהשטר מזוייף א"כ ממילא החזקה לאו כלום הוא. ואע"פ שהיינו יכולים לצייר ולמצוא שהחזקה מצד עצמה מהני אם לא היה שטר כלל רק שאמר לו לך חזק וקני וכדאיתא בב"ב (דק"ע ע"א). מ"מ עכשיו שהמחזיק עושה השטר לסיבה להחזקה לכן כשנמצא השטר מזוייף בטלה החזקה. וכך נאמר בנ"ד אם מה שאמר האיש שיודע שהוא חי בארחאנגעל עשה זה מסובב משום שיודע שלקח שם בת פלוני. ולכן בהבטל הסיבה בטל המסובב ממילא וא"צ לחוש לזה כלל:

ואם תאמר מ"ש מהא דקיי"ל פלוני רבעני לרצוני דפלגינן דבורי' ומהימנינן ליה על פלוני אע"פ שאינו נאמן על עצמו. ואע"פ שי"ל ג"כ דהרי תלאן זב"ז פלוני רבעני. וא"כ בהבטל ענין רבעני ממילא יתבטל ג"כ ענין פלוני רבע. וא"כ שמא צריך לחלק דחזקה מכח שטרא קאתי. גריעא יותר מענין תלאן זה בזה. וגבי תלאן זה בזה לא נתבטל זה בביטול זה. (ול"ד לנדרים (דף כ"ו ע"ב) דאם תלאן זב"ז הותר הראשון הותרו כולן כו') וא"כ נד"ז נמי אפילו אמר שהוא חי כי לקח שם בת פלוני ה"ל רק כתלאן זב"ז ואמרינן פ"ד. ואינו מתבטל זה בביטול זה אא"כ אמר שיודע שהוא חי כי ראהו נשוי לבת פ' אז י"ל דה"ל כמו חזקה מכח שטרא קאתי וגריעא מתלאן זב"ז. מיהו י"ל דבתלאן זב"ז נמי בטל זה בביטול זה. וגבי פ"ד שאני דהתם לא בטל כלל גם זה שאמר רבעני אלא דאין מאמינים לו משום שאין אדם מע"ר. ומש"ה לא בטל עכ"פ ענין פ'. וה"ל כמ"ש הרשב"א רפ"ק דגיטין גבי עבד שהביא גיטו וכתוב בו מתנה דאע"ג דלגבי המתנה אינו נאמן אין זה נקרא בטלה מקצתה דהכא לא נתבטל הוא אלא משום דלא נתקיים בחותמיו עכ"ל. אבל היכא שנתבטל ממש הענין שתלה בו ענין היותו חי י"ל דבטל ג"כ ממילא הגדתו על ענין היותו חי. מיהו נראה כוונת הרשב"א הוא בענין אחר והיינו כמ"ש הר"ן בגיטין שם לפי שעל פי הגט שהוא חתום ברחוקים היא נשאת וקרוב גלוייא מלתא בעלמא הוא דמגלי דהיינו חתימת ידייהו דסהדי לאפוקי מחששא דעלמא דחיישינן בה עכ"ל. ור"ל כיון קיום שטרות הוא דרבנן ומדאורייתא א"צ קיום כלל א"כ מה שאינו נאמן על המתנה אין זה נקרא בטלה מקצתה דהא מדאורייתא יש כאן עדות וז"ש הרשב"א לא נתבטל הוא אלא משום דלא נתקיים בחותמיו. והראיה ע"ז שהרי פ"ק דסנהדרין (ד"ט ע"ב) הקשו על דין פלוני רבעני לרצוני מדין עדות שבטלה מקצתה ותירצו משום דלגבי עצמו ואשתו אינו בגדר עדות כלל משא"כ בשאר קרובים ע"ש בנ"י ובחידושי הר"ן. לפ"ז צ"ל מה שאין מאמינים לו על אחותו נקרא בטלה מקצת העדות ולא כמו שכתבתי. אכן להתוס' ורש"י שם דה"ה באחותו אמרינן נאמן להורגו ולא להורגה לכאורה לפ"ז צ"ל הטעם שאין זה נקרא עדות שבטלה מקצתה מהטעם שנתבאר דלא בטל כלל גם המקצת רק שאין מאמינים לו על זה. וכן צריכים אנו לחלק כן לפמ"ש בתשובת נו"ב חאה"ע סימן ע"ב באריכות דאפי' באומר אני זניתי עם אשתך ס"ל להפוסקים דפלגינן דבוריה (ועי' תומים סימן ל"ד ס"ק כ"ב דגם הרשב"א ס"ל כן רק לענין קטלא לא ס"ל כן להרשב"א) ויחיד הוא הרשב"א בזה לפ"ד הנ"ב. והרי התם כיון שאין בדבריו כלום על עצמו מהכ"ת יהיה נאמן על האשה הא התם ה"ל ענין האשה רק מסובב מן הסיבה דענין אני וכו' כמו חזקה דאתי מכח שטרא. וא"כ י"ל בהבטל הסיבה בטל המסובב כמו גבי נמצא השטר מזוייף. אעכצ"ל משום דהתם לא בטלה הסיבה כלל בודאי אלא דאין מאמינים לו כו'. וא"כ היכא דבטלה בודאי כמו גבי נמצא השטר מזוייף. י"ל דאפילו אינו ע"ד סיבה ומסובב. אלא שתלאן זה בזה. אפשר דג"כ בטל זה בביטול זה וה"ה דהכחשה על זה ה"ל הכחשה אכולו כיון דתלאן זב"ז כולו חדא הוא. אך לכאורה גבי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה ה"ל ג"כ כמו תלאן זב"ז שהרי שני הדברים מחזיקים ענין א' והוא שהשדה של זה המחזיק ואעפ"כ בהכחשת דבר א' לא חשיב הכחשה על ענין השני לדידן דקיי"ל כרב נחמן. אך לרבא שם כ' התוספות פ' חזקת (דל"א סע"א) ולריב"א נראה דהתם גניבה וטביחה תרי מילי נינהו כו' אלא הכא כי אתכחיש אאכילה כו' ע"ש ובתוספות דב"ק (דע"ב ב') סד"ה רבא אמר הנ"ל אות א'. וזהו כעין החילוק שזכרתי כאן בענין תלאן זה בזה אבל אנן לא קיי"ל כרבא אלא דאפ"ה נאמן בענין אבהתיה. וה"נ הגדתו הוי רק כה"ג שראה אותו בארחאנגעל ושלקח שם בת וכו' א"כ ע"י שהוכחש בלקיחת בת פ' לא חשיב כלל הכחשה על מה שראה אותו: