ב

ונחזי אנן דלכאורה נראה שיש לצדד לבטל עדותם גם בענין שאמרו שהוא חי משום דקיימא לן בכמה דוכתי דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כדאיתא במס' ב"ק (דע"ג ע"א). וגם בירושלמי פ"ק דגיטין פי' טעם המשנה שבפ"ק דמכות דתנן נמצא אחד ביניהן קרוב או פסול עדותן בטילה שהוא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ולכן ס"ל לר' יוחנן שם דהוא הדין כתב נכסיו לשני בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה דאמרינן ג"כ דלא מהני עדותן גם לגבי מי שכשרים לו משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וגם לר"ל החולק שם ולמ"ד לא יאות אמר ר' אליעזר. חילקו שם בירושלמי דמשום דהעדות לשני בנ"א ה"ל כמו שתי כיתי עדיות ומש"ה לא שייך לומר ע"ז דבטלה לגבי השני משום דבטלה לגבי הראשון. אבל בעדות לאיש אחד אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והיינו דין המשנה דפ"ק דמכות נמצא א' ביניהן קא"פ עדותן בטלה. ובטוש"ע ח"מ סימן נ"א הובאו ב' דעות יש פוסקים כר' יוחנן ויש כר"ל. ובנ"ד הרי אף לר"ל י"ל דה"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דכל העדות הוא לאיש אחד ואשה אחת היינו נדון מיתת בעלה של זו להתיר אשתו לעלמא. וכיון דנמצא מקצת עדותן בטלה היינו מה שאמר שהוא בארחאנגעל ושנשא שם בת גוי פלוני. שכל זה נתברר שהוא שקר מעיקרו שאינו בארחאנגעל ושגויה פלונית נשואה לגוי מאז ומקדם. ולכן י"ל דמשו"ה בטלה כל העדות היינו גם מה שאמר שהוא חי ג"כ אין להאמין לו כלל. והא דקיי"ל בפ"ק דסנהדרין (ד"י ע"א) דכשאחד אומר פלוני בא על אשתי דפלגינן דיבוריה ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. הנה לר"ל שבירושלמי הנ"ל אתי שפיר דמשום דהעדות לשני בנ"א לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ובאמת מבואר בתשו' הרא"ש כלל סמ"ך סימן א' שיש שהביאו ראיה מכאן דהלכה כר"ל. אכן הרא"ש שם דחה ראייתו משום דאשתו כגופו ואין זה בגדר עדות כלל. ודחייה זו לא א"ש לפ"ד התוס' דסנהדרין (דף ט' סע"ב) דה"ה פלוני בא על אחותו כו'. שלדבריהם יש ראיה דהלכה כר"ל. ואיך שיהיה עכ"פ בנדון זה לר"ל ג"כ י"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דהכל באיש אחד. ומה שלמדנו זה מן הירושלמי ולא ממשנה דנמצא א' ביניהן קרוב או פסול. משום דלולי הירושלמי. לא היה שום ראיה לנ"ד מן המשנה די"ל התם גזרת הכתוב הוא דכתיב ע"פ שנים עדים או ע"פ שלשה מקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד ביניהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא ביניהן קא"פ עדותן בטלה. ואינו שייך כלל ללמוד מזה דין עדות שבטלה מקצתה באופן אחר שיהיה ג"כ בטלה כולה. אלא רק ע"ד שבטלו מקצת העדים אז לא מהני שאר עדים. שלזה הוקשו שלשה לשנים. וכמו שהוקשו שם ג"כ לשא"ד לענין הזמה מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין. נמצא הלימוד הוא רק דשלשה עדים ה"ל כשנים לכל דבריהם ולכן בנמצא בתוך השלשה עדים עד א' פסול ה"ל כאילו נמצא בתוך שנים עדים עד א' פסול וה"ל עדותן בטילה. ולפ"ז אין שום ראיה לנ"ד לומר כשנתבטל מקצת דברי העד שיתבטלו גם כן כל דבריו. דאין ע"ז שום היקש. אבל מהירושלמי לכאורה יש ללמוד זה דמאחר שהירושלמי הוציא מן המשנה דעדות שבטלה מקצתה באופן אחר כגון ששני העדים קרובים לאחד ג"כ בטלה עדותן גם לגבי מי שכשרים לו. וע"ז אין שייך ההיקש דמה שנים כו' אף שלשה כו'. אעכצ"ל דס"ל להירושלמי דמהיקש זה למדו דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף גם היכא דלא שייך לומר מקיש שלשה לשנים כו'. וא"כ לפ"ז ממילא נאמר ג"כ דלאו דוקא כנדון דהירושלמי דבטלה מקצתה ע"י שהם קרובים לאחד דה"ה בנ"ד שבטלה מקצת דבריהם שנתברר ששיקרו בהם ג"כ בטלה כולה דהיינו גם שאר דבריהם שלא נתברר ששיקרו. אך לכאורה לפי משמעות הש"ס פ"ז דב"ק (דע"ג ב') נ' דלא שייך כלל לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא כשהעדים נעשו פסולים לעדות ע"י אותן מקצת שהוזמו. משא"כ אם נתפסו שקרני' בדבר שלא נפסלו לעדות ע"ז י"ל שלא בטלה עדותן. אף אם נתבטלו מקצת עדותן וכמש"ש לרבנן מכאן ולהבא הוא נפסל כו' ע"ש היטב דמוכרח הוא. וזה לכאורה נגד הירושלמי הנ"ל דס"ל דגם ע"י פסול קורבה שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אע"ג דלא נפסל לעדות השני שאינו קרוב לו כלל. דא"כ לפ"ז נראה ג"כ דאם היה בטל מקצת עדותו אף אם לא נפסל לעדות עי"ז מ"מ בטלה כולה דהא לא גרע ביטול זה מהביטול ע"י שנמצאו קרובים לאיש השני. אלא שצ"ע דאפשר בלא"ה הש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי כמו שהעירו הפוסקים פ"ק דגיטין גבי הא דאמר רבא עצמו קנה אע"פ שנכסי' לא קנה שזהו נגד הירוש' הנ"ל. ובחה"ר דגיטין נ' שמסכימים יחד. והא דרבא דעצמו קנה אע"פ שנכסי' לא קנה משום דאין זה נק' בטלה מקצתה רק שאין אנו מאמינים לו על הנכסים אבל היכא שבטלה מקצתה בבירור כגון בפסול קורבה אמרינן בטלה כולה. וצ"ע דנכסי' ג"כ בטלה מחמת שהוא קרוב אצל עצמו וצ"ל דס"ל ג"כ הטעם דאין זה בגדר עדות. אך ק"ל ע"ז מסוגיא דב"ק (דע"ג) הנ"ל אמאי לרבנן מהימנו אגניבה. דהא עכ"פ הוזמו על מקצת העדות ובטלה מקצת עדות א"כ אף שלא נעשו פסולים עי"ז יבטל עדותן לגמרי. דמ"ש מביטול מקצת העדות ע"י פיסול קורבה להירושלמי. ומצאתי בשט"מ דב"ק שם (דע"ג ע"א) שהקשה וא"ת כי נמי מכאן ולהבא כו' נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ויש לומר דלא שייך עדות שבטלה מקצתה כו'. דהא אין הפיסול והביטול משעת העדות רק משעת הזמה ואילך עכ"ל. ובודאי כוונתם דהפיסול אינו רק משעת הזמה אבל ודאי דהביטול הוא למפרע שעדות שהוזמו עליה בטילה מכל וכל ואפ"ה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וזה לכאורה נגד מ"ש בירושלמי דגיטין דאע"ג שלא נפסלו העדים לזה כלל אמרינן ג"כ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. דהש"ס דידן בב"ק לא ס"ל לבטל העדות מצד שנתבטל במקצת כלל. והמשנה במכות מקיש שלשה לשנים. י"ל לש"ס דידן דהוא מטעם אחר כמש"ל (באות זה). ויש לחלק דגניבה וטביחה הם שתי עדיות ע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אא"כ נעשו פסולים לעדות ממש. וזהו דין הגמרא בב"ק (ע"ג). אבל בעדות אחת ממש דומיא דהירושלמי דגיטין בכותב כל נכסיו לשני בנ"א יחד לפ"ד ר' יוחנן דמחשיב זה עדות אחת אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף שלא נעשו פסולי עדות כלל לזה השני רק שבטל מקצתו ע"י פסול קורבה כנ"ל. וכה"ג חילקו התוספות בב"ק (דע"ב ב') סד"ה רבא אמר. ויש ראיה לחילוק זה ממ"ש לקמן אות ח' בסוגיא דשבועות (דמ"ח ע"א) דנפסלו לעדות ע"י שקר אף דלכאורה שקר ההוא בגובה הלבנה מצד עצמו אין זה שקר הפוסל לעדות כיון דאין קידוש הלבנה נמשך מהגובה כו'. אעכצ"ל כיון דהוא עדות אחת עם ראיית הלבנה ה"ז כשקר בראיית הלבנה. וק' מ"ש מגניבה וטביחה לרבנן דאף דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל מ"מ לא גרע שקר זה משקר דעדות גובה הלבנה דג"כ אין כדי לפסול מצד זה לבד ואפ"ה בטלה כל העדות וגם נפסלו לעדות. אעכצ"ל דשאני התם דהם שתי עדיות אבל הכא שהוא עדות א' ה"ל כדבר אחד ממש וממילא שי"ל בעדות אחד דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כהירושלמי דגיטין. ומיהו בנד"ז בלא"ה אין שייך כלל לומר דין עדות שבטלה מקצתה דאפילו להירושלמי אין זה אלא כשהמקצת עכ"פ בטלה בבירור גמור כגון שהן קרובים לאחד וקרוב פסול לעדות והרי אין עדותו עדות כלל משא"כ הכא שרק הגביר רח"כ מכחישו ה"ל חד לגבי חד ולכ"ע לא שייך בזה דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וכמ"ש הפנ"י במסכת ב"ק (דע"ג) דדוקא כשבטלה מקצתה ע"י הזמה אמרינן כן ולא ע"י הכחשה משום דאז גם אפילו המקצת שנתבטל לא בטל בבירור רק מספק. ובנ"ד נמי המקצת שבטל לא בטל בבירור רק ע"י הכחשת עד א' היינו הגביר רח"כ. ואע"ג שהרח"כ הוזמן לעדות לברר הדבר ולכן י"ל שנאמן יותר מהעד א' דכה"ג כ' הריב"ש סימן קכ"ז שיותר יש לסמוך ע"ד העדות שהוזמנו. וכ"כ הכנה"ג ה' עדות אך זהו לפי' הרז"ה בההיא דפ"ו דשבועות שהביא הריב"ש והתם רש"י ותוספות מפרשים בע"א ולדבריהם אין שום ראיה לדין זה. וגם הריב"ש לא כ"כ רק לסניף. ועיין בספר שער משפט סימן ל' באריכות בזה. ועוד דהענין שנתבטל אינו אפילו חצי דבר מהעדות דעיקר העדות הוא היות בעלה חי. אבל זה אם נשא גוי' בארחאנגעל אינו מעלה ומוריד לגבי היתר אשה זו וא"כ אין שייך לקרות כלל בטלה מקצת העדות שזה אינו אפילו מקצת מהעדות. וכיוצא בזה כתב בתשובת בית אפרים חאה"ע סימן כ"ד לכן אין לבטל עדותו שהוא חי עי"ז [עי' במפתח]: