ג

ובנ"ד כיון שיש ע"א שבעלה הי' איש זה שאומרת וגם הקטנה עשתה מעשה לאלתר שהיא אשת זקינה. א"כ י"ל ה"ל עדים שזה פלוני הי' בעלה דהא תנן ריש פ"ב דכתובות ואם יש עדים שיצאת בהינומא. וס"פ הנ"ל תנן ואלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כו' ושיצאת פ' בהינומא כו'. והיינו כשיש עד א' עמו. ולהרמב"ם אפילו בלא ע"א עמו וכמבואר בש"ע אה"ע סי' צ"ו סט"ו. ובגמ' שם הטעם משום דכיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוייא מילתא בעלמא הוא. והנה לענין ואשתמודעינהו דהדין פלוני אחוהי דמיתנא מאביו הוא אמרו ג"כ דנקרא גילוייא מילתא ביבמות פרק החולץ (דף ל"ט ע"ב). והטעם משום כיון שבלא"ה ידוע לנו שיש להמת אח מאב רק שאינו ידוע מי הוא נקרא גילוייא מילתא. והתשב"ץ ח"א סי' פ"ג (דף מ"א ע"ד) כ' וז"ל לפי שהקדמתי בגילוייא מילתא שכשבאים לפנינו יבם ויבמה לחלוץ בודאי דעתינו סומכת שיבם ויבמה הן כאילו הענין נודע אצלינו באומדן דעתא אלא שנעלם ממנו קצת עכ"ל. ואין זה מספיק דהא אם אין היבמה מכרת שזהו היבם ג"כ נאמן עד אחד משום דגילוייא מילתא כו'. ובנ"ד ג"כ מאחר שעכ"פ היה לה איש אלא שנעלם מאתנו מי הוא. וכיון שהיא צווחת שזה פלוני היה אישה אומדן דעתא שכן הוא וה"ל רק גילוייא מילתא. ובהחולץ שם נאמן אפילו ע"א. כש"כ הכא שיש כאן עד א' וקטנה הנ"ל דה"ל כשני עדים. דהש"ג כתב דקטן שמעיד מסל"ת ה"ל כמעיד בגודלו מה שראה בקוטנו. וכ"ש הכא דעבדה הקטנה מעשה רב שנפלה על צווארה בנשיקה להיותה אשת זקינה. ועדיף ממסל"ת:

קיצור. ועוד בנ"ד שיש עד אחד שזה היה בעלה והקטנה שעשתה מעשה י"ל ה"ל כדין ואלו נאמנים להעיד בגודלן כשיש ע"א עמו משום דגילוייא מילתא בעלמא הוא והכא ג"כ ה"ל רק גילוייא מילתא: