א

סימן מז

שאלה באשה שידוע שהיא אשת איש אבל אינו ידוע כלל מי הוא האיש שהוא אישה. אם נאמנת לומר מת בעלה ובפרט שאומרת שבעלה הוא פב"פ ממקום פלוני. וגם בנד"ז יש כאן גם עד א' שבעלה של זו הי' איש זה שאומרת וגם יש בתולה קטנה פחות מבת שנים עשר שנים שהיא נכדתו של בעלה הנזכר שעשתה מעשה רב המורה שזו האשה היא אשת זקינה היינו כשבאתה זו האשה הנזכרת לעיר שהיתה בו הקטנה הנ"ל נפלה הקטנה על צוארה של האשה הנ"ל בנשיקה להיותה אשת זקינה:

תשובה משנה ביבמות ר"פ ט"ו. האשה שהלכה כו' שלום בינו לבינה. עי' בעצ"א סי' י"ז סעיף מ"ג ס"ק קע"ב. דהטעם שנאמנת הוא משום חומר שהחמרת עליה בסופה. א"כ יש לספק כשידוע בעדים שהיא נשואה לאיש אבל אינו ידוע להם מי הוא בעלה בכה"ג אם נאמנת לומר מת בעלה דהא ליכא חומרא בסופה שאם יבא בעלה תוכל להכחישו ולומר שאין זה בעלה. והגם דס"ל לרב המנונא חזקה אין אשה מעיזה כו'. ועיין כתובות (כ"ג סע"ב) וא"כ כמו שאינה מעיזה לומר גרשתני כמו כן לא תעיז לומר לו אינך בעלי. הלא מבואר בסי' י"ז ס"ב דכיון שכבר נשאת מעיזה ומעיזה כו'. ולכאורה ע"כ לא נחלקו ב"ש וב"ה בבאה ממדינה למדינה. ואמרה מת בעלי רק משום דב"ש ס"ל דגם בבאה ממדינה למדינה מירתתא משום דשכיחא שיירתא כמבואר בגמ' פרק ט"ו דיבמות (דף קט"ז ע"ב) וע"ז הודו ב"ש לב"ה. אבל היכא דלא מירתתא כלל גם ב"ש לא פליגי. וכ"מ פ"ב דכתובות (דף כ"ב סע"ב). מיתה אינה יכולה מכחישתו. גירושין יכולה מכחישתו. ופרש"י מיתה אם יבוא בעלה אינה יכולה לומר מת אתה כו'. וא"כ בנ"ד אף שלא תוכל לומר לו מת אתה הרי עכ"ז תוכל לומר לו אינך בעלי. ואפ"ל דכיון דע"פ רוב יש חומרא בסופה ע"כ לא פלוג וגם בכה"ג נאמנת. דהא לטעם דע"א נאמן משום דמלדעל"ג לא משקרי אינשי קשה איך נאמן אם אינו מעיד על טב"ע כי אם על סי"מ וא"כ אין זה מלדעל"ג כ"כ כו'. דאם יבוא בעלה יוכל לתרץ דאתרמי סי"מ כסי"מ כו'. ובתשובות מהר"מ מרוטנבורק סי' שע"א כי כמו שהאשה נאמנת לומר מת בעלה כך נאמנת לומר שהי' לו שומא. הביאו בק"ע דהמכמ"א סי' ב' ססעי' ו'. מיהו הגם דע"ז לא תוחזק שקרנית מ"מ אם יבא בעלה חי יהיה חומר בסופה. מיהו בנ"ד דג"כ מיירי שאומרת מי הוא בעלה פב"פ ממקום פלוני. א"כ אם בא אותו הפלוני ויביא עדים שהוא פב"פ ממקום פלוני. עכ"פ תצא מזה שנשאת לו ושייך חומרא בסופה כו':

קיצור. הטעם שהאשה נאמנת לומר מת בעלה י"ל משום חומר שהחמרת עליה בסופה. וכאן י"ל אין שייך החומר כ"כ. מיהו אפ"ל לא פלוג בין חומר גמור ובין כשהחומר אינו כ"כ. וצ"ע. ועוד דכאן י"ל חומר ממש בסופה: