ה

ומעתה נבא לנ"ד. הנה דין זה הובא בש"ע סוף סי' י"ג סעיף י"ד בשם יש מי שאומר להקל ושיש חולקים. והמיקל הוא הרשב"א הביאו הה"מ ס"פ י"א מה"ג הכ"ה והר"ן פ' אע"פ. והחולקים הם שאר הפוסקים הובאו בהריב"ש סי' י"ג וסי' תמ"ג דמשמע מדבריהם שאין שום חילוק וס"ל שדעת הרשב"א זהו ממש דעת הר"ש הזקן לא הקיל רק בכה"ג דהיינו כשאין הולד מכיר אותה וא"כ ר"ת ושא"פ האוסרים גם בגרושה היינו גם כשאין הולד מכירה וכמ"ש הפני יהושע הזקן בתשובתו לאבי הש"ך הובא בסוף ספר גבורת אנשים בשו"ת השנית ע"ש סוף תשובתו במ"ש והלא דעת הרשב"א היא ממש דברי ר"ש הזקן כו'. ולכן תמה על הרב"י והש"ע שעשה מזה שני דעות כו'. וגם כתב ועוד פשיטא דדעת הר"ש בטלה נגד התוס' והרא"ש והמרדכי והר"ן וכ"ש בהצטרפות אילן גדול השאלתות דדבריו דברי קבלה עכ"ל. ועיין מזה ג"כ בשו"ת שבו"י ח"א סי' צ"ז בתשו' האוסר שם והוא הגאון המפורסם מהו' אברהם ברודא ז"ל כמבואר בשו"ת ח"צ סי' מ"ד שהוא המתיר בשאילה זו ושכנגדו חלוק עליו הוא הגאון מוהר"א ברודא הנ"ל. אף שהשבו"י לא פירש שמו שם הביא ג"כ משמעות הר"ן והה"מ דדברי הרשב"א הם אף לשטת ר"ת והוא כתב שדבריהם תמוהים מאד יעו"ש. ושכ"ד הט"ז סוף סי' י"ג סק"ח דהרשב"א ס"ל כהר"ש הזקן ושאין להורות כן ולא כהב"ח אלא שאם ניסת א"צ גט דבזה יש לסמוך על הרשב"א עכ"ד הט"ז. ודברי הב"ח והט"ז הובאו ג"כ בב"ש סוף סי' י"ג סס"ק ל"ה ובבאה"ט שם. ואם מפני שבנד"ז לא התחילה להניק כלל הרי כתב הריב"ש סי' תמ"ג וכיון דאף בשאינו מכירה אסור מה לי התחילה להניקו או לא הרי בין בזה בין בזה נסתלקה סכנת הולד כשנתנה אותו למינקת אלא שאנו חוששין לחזרת המינקת ויסתכן הילד כו' עכ"ל. והנה בתשו' משכנות יעקב סי' ה' כ' דדעת רש"י הוא כדעת הר"ש הזקן ולכן כתב להקל בזה. ובמחכ"ת אשתמיטתיה דברי רש"י במס' סוטה ריש פרק ארוסה במשנה (דף כ"ד ע"א) ד"ה מעוברת חבירו דפי' בהדיא דגרושה הוא ג"כ בכלל מינקת חבירו. ומשמע ודאי אף שהולד אינו מכירה עדיין. ועיין בבית מאיר בתשובותיו סי' ה' האריך דאין טעם האיסור לר"ת וכל סיעתו משום השעבוד שמשועבדת להניק. אלא שאע"פ שאינה משועבדת כלל אמרו חכמים דממילא תרחם על בנה ותניק רק אם תהיה מותרת להנשא אז לא תניק ולכן אסרוה להנשא כדי שישאר בה הרחמנות על ולדה ותניקהו. ועיין בגמרא פרק ג' דבכורות (דף כ"ד ע"א) שאפילו הבהמה מרחמת את ולדה וכ"ש וק"ו באשה רק מחמת תשוקת הנשואין תדחה הרחמים ע"כ אסרוה ולכן אין שום צד להקל. זולת שאפשר לצדד ולומר שכמו שהקיל הט"ז בשכבר נשאת כן אולי יש להקל לאחר י"ח חודש אף לכתחלה דאף דהלכתא כרב ושמואל ביבמות (דף מ"ג א'). ואמרינן בנדה (דף ט') אילימא דאין הלכתא כר"א בשעת הדחק היכי עביד כוותיה והיינו אף בדרבנן. אפ"ל דעכ"פ כיון הרשב"א מתיר בגרושה שנתנה בנה למינקת תומ"י והובא סברתו בש"ע סעיף י"ד. א"כ הגם דרוב הפוסקים פליגי עליו י"ל דה"ל כמו יחיד במקום רבים אבל לא דה"ל כאילו אתמר הלכתא בהדיא דלא כוותיה. אך אף אם הוא כמו יחיד במקום רבים י"ל הדרבנן דהכא חמיר טובא משאר איסור דרבנן כיון שהוא חיי נפש וחמירא סכנתא מאיסורא וכ"מ בירושלמי פ"ד דסוטה ה"ד רבי מונא הורי שתנשא לאחר שמונה עשר חדש וצם כל ההוא יומא אך זאת י"ל דודאי בגרושה מינקת חלילה להקל עד כ"ד חדש ממש כפסק הגמ' ביבמות בהחולץ (דף מ"ג ע"א) כנ"ל. אבל בגרושה שנתנה בנה למינקת תומ"י כשילדה והמינקת מניקתו אז אפשר בשעת הדחק להתירה להנשא אחר שמונה עשר חדש באופן כשהמינקת תקבל עליה שתניקהו עד כ"ד חדש. דהנה בגמ' פרק אע"פ (דף ס' ע"ב) אמרינן והלכתא מת מותר גמלתו אסור. וצ"ל דהרי בברייתא שם נזכר ג' דברים נתנה בנה למינקת גמלתו או מת מותר להנשא מיד ודחו אותה מהלכה ופסקו מת מותר גמלתו אסור וקשה אמאי לא פסקו הדין על נתנה בנה למינקת דג"כ אסור. וצ"ל משום דנתנה בנה למינקת לא בכל גווני אסור. דהיינו אם ברור שהמינקת לא תחזיר בה כמו בנשי דריש גלותא שריא כמו שהתיר רב נחמן. וצ"ל דגם רב פפי שהביא מהא דכולן צריכין להמתין ג' חדשים לא יחלוק ע"ז משום דשאני הכא שנתנה מינקת במקומה. משא"כ בהנהו דצריכין להמתין ג' חדשים לא שייך לומר כן. אלא דעכ"ז גם בנתנה בנה למינקת אסירי משום דחיישינן שמא תחזור בה המינקת כמ"ש התוס' שם ד"ה ואמר רב נחמן ובמהרש"א שם הקשה על התוס' מנלן דלא נימא דגזרינן הא אטו הא. והפנ"י שם יישב דבריהם. ולפמ"ש א"ש. שי"ל כיון שהעמידה מינקת במקומה ניכר ההבדל. ע"כ אין שייך רק לגזור שמא תחזיר בה המינקת. ולכן כשברור שבודאי לא תחזיר בה התיר רב נחמן דהיינו בנשי דר"ג ועיין ב"י סי' י"ג שהרא"ש כתב דלית הלכתא כרב נחמן. והר"ן כתב שאין לדחותה מהלכה. אלא שהסכימו שעכשיו אין לנו כלל כיוצא דבי ר"ג. לכן אין שום היתר בנתנה למינקת. והריב"ש סימן תס"ג כתב ג"כ דלית הלכתא כר"נ וע"ש דס"ל כמ"ש מהרש"א. ולכן עכ"פ להפוסקים דס"ל דרב פפי לא פליג על רב נחמן וס"ל הטעם שמא תחזיר בה המינקת ולא דגזרו הא אטו הא. לפ"ז י"ל זהו לענין להתירה שתנשא מיד דאז החשש שמא תחזיר בה גדול וחיישינן לסכנתא אף בחשש רחוק. אבל בענין כשהמינקת כבר הניקתו שמונה עשר חדש והיא מקבלת עליה ג"כ לגמור הנקתו עד כ"ד חדש כנהוג. א"כ כאן אין חשש סכנה ח"ו שהרי הרבה תנאים ס"ל דזמן ההנקה הוא רק י"ח חדש. וא"כ אף דקיי"ל שזמן ההנקה הוא כ"ד חדש. מ"מ י"ל שעכ"פ אין בזה חשש סכנה גם שדעת הרופאים דעכשיו אומרים שדי בהנקה י"ח חדש כמבואר בספר רופא הילדים סי' ק"ך. גם בספר מרפא העם משמע כן אף דחלילה וחלילה לנו להקל אפילו כמלא נימא נגד דברי חז"ל שאמרו ששיעור הנקה כ"ד חדש. מ"מ כיון שאין החשש סכנה ממש כ"כ אחר י"ח חדש אפשר יש לנו לסמוך על הבטחת המינקת שלא תחזיר בה. כמו דבנשי ר"ג סמכינן ע"ז שתנשא תומ"י כך בכה"ג יש לסמוך אחר י"ח חדש. שהרי אנו רואים אשר י"ח חדש קיימא דבריה ולא חזרה בה א"כ כמו כן אם תבטיח ברור שלא תחזיר בה עד כלות ימי יניקתו תקיים דבריה. וכה"ג נמצא בפני יהושע בק"א דכתובות סעיף ק"ן שהתיר כן אף באלמנה מינקת ואחר ט"ו חדש כשכבר נשתדכו ע"פ הוראת חכם והיה חשש ביטול השידוך אלא דסיים שלבו נוקפו ע"ז. אך בנד"ז שהיא גרושה שיש דעת הרשב"א להתיר מיד אף שהוא יחיד נגד רבים כנ"ל מ"מ יצטרף סברתו רק לענין להקל אחר י"ח חדש דוקא (ולא אחר ט"ו חדש כדעת הפני יהושע כי הרי נדחה סברא זו מדאמרו בהחולץ (דף מ"ג א') שצריך דוקא כ"ד חדש ולא סגי בכ"א חדש וכו'). ומה גם כיון שהוכרחה לתת למינקת ע"פ עצת הרופאים שאמרו שסכנה הוא לה ולא התחילה להניק כלל. אך כל זה היינו דוקא אם תבטיח המינקת ברור שלא תחזיר בה וגם זה הוא רק להוראת שעה כמו שבא במכתבם: