ד

גם בספר הפלאה פ' אע"פ (דף ס' ע"ב) סד"ה תוס' ד"ה והלכתא כתב וז"ל מיהו הא קשיא לי על שטת הר"ש הזקן מהא דקאמר לעיל הן הן דברי ב"ש ובית שמאי הא ס"ל לעיל דאינה מחוייבת להניק כדאיתא סוף דף נ"ט. ואף שכתבנו לעיל דפלוגתא ב"ש וב"ה לא איירי לענין זמן נשואין אלא לענין הנקת הולד כדמשמע מדברי רשב"ג דאמר אני אכריע כו'. מ"מ נראה דאף לרשב"ג עיקר פלוגתייהו לענין הנקה הוא אתשיל כדי שנדע זמן הנשואין כו' דאל"כ לחשוב בעדיות גבי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה עכ"ל. ולכאורה ראיה גדולה היא אך באמת י"ל דפלוגת' ב"ש וב"ה לענין זמן הנקת הולד נשנית לענין הדין שבמשנה פרק מי שאחזו (דף ע"ה ב') ה"ז גיטך על מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומר שמונה עשר חדש. וכפירושו של רבא בגמ' שם. וכן פסק הרא"ש שם סעיף יו"ד והביאו רמ"א סי' קמ"ג ס"ח בהג"ה. וא"כ ב"ש וב"ה פליגי בפלוגתא דת"ק ור' יהודה. וא"כ ב"ש לחומרא דצריכה להניק כ"ד חדש. ואם לא הניקתו כשיעור הזה הגט בטל. אבל לענין איסור מינקת חבירו לא מיירי ב"ש כלל. אך לרב אשי בגיטין שם דלת"ק די ביום אחד תוך כ"ד חדש. ולר' יהודה די ביום א' תוך י"ח חדש. א"כ לפ"ז יהי' ב"ש לקולא וב"ה לחומרא. ובירושלמי שם יש אוקימתא אחרת דבשכר מניקה שנו כלומר דמתניתין מיירי שהתנה עמה על שכר מניקה להניק את בנו. דלת"ק צריך שתתן שכר מניקה כ"ד חדש ולר' יהודה י"ח חדש. וא"כ גם לפ"ז ת"ק לחומרא וב"ש ס"ל כת"ק. עכ"פ יצא לנו שיש לדחות הראי' של ההפלאה מהא דבית שמאי וכנ"ל. ועיין פ"ק דנדה (דף ט' ע"א) מניקה דיין שעתן כל עשרים וארבעה חדש. א"כ בזה בית שמאי לקולא דהא לב"ה אין דיין שעתן כ"א שמונה עשר חדש. א"כ אמאי לא תנא בעידית מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. אך הרי בלאו הכי שנינו שם דשמאי לקולא בענין דיין שעתן דאומר כל הנשים דיין שעתן. ועוד י"ל כמו שמתרץ הש"ס פא"ט (דף נ"ג ע"ב) על וליתנייה מקולי ב"ש. ומתרץ כי אתשיל לענין טומאה אתשיל. ה"נ י"ל כי אתשיל לענין גיטין אתשיל כמה היא מניקתו כו' וכדרבא כנ"ל. עוד כ' בהפלאה להקשות מאנשי יהודה ובסי' צ"ג סק"ג כ' ליישב ולפמש"ל ס"ב בשם הרשב"א והה"מ דחייבת להניק בשכר בלא"ה לק"מ משם. והריטב"א בחידושיו פרק אע"פ שם ג"כ חולק על ר"ש הזקן ומדבריו שם מבואר דגם הר"ש הזקן אינו מתיר כ"א באינו מכירה. ולא כמשמעות הרשב"א וריא"ז בש"ג פ' החולץ אך על ראיית הר"ש מהא דנתגרשה אינו כופה תירץ דמיירי בנדרה שלא להניק. וא"כ לשטתו מאחר שבש"ע סי' פ"ב פסק דנתגרשה אינה כופה באינו מכירה אפילו לא נדרה. א"כ לפ"ז י"ל הנכון כדברי הר"ש הזקן. אך באמת נראה הטעם כמש"ל אות א' בשם הרא"ש דלאו הא בהא תליא דאף דאינו כופה ואינה משועבדת להניק מ"מ אסורה להנשא וממילא תניק כו'. וא"כ גם בגרושה הדין כן. ועיין שו"ת משכנות יעקב חאה"ע סי' ה' מתיר אף לכתחלה ולא ראה מה שקדמו הגאון בעל בית מאיר בתשו' שבסוף הספר סי' ה' לפלפל בזה הרבה ודעתו לאסור ומדבריו נדחו ראיותיו של המשכנות. ובתשו' ושב הכהן סי' פ"ג אוסר לכתחלה. ועיין עוד בתשו' בסוף ספר גבורת אנשים להש"ך מה שהשיב הפני יהושע לאביו של הש"ך כתב שדברי הר"ש הזקן בטלים לגבי התוס' והרא"ש והר"ן ושא"פ:

קיצור. מ"ש ההפלאה ראי' מב"ש דס"ל דכל אשה אינה מחוייבת להניק כלל. ואעפ"כ אומר דזמן ההנקה כ"ד חדש ומסתמא לענין שנדע זמן איסור נשואין מינקת חבירו אתמר. דאל"כ אלא דאיתני לענין אם פירש מלינק כו' יהי' ב"ש לקולא וב"ה לחומרא. אינה ראיה די"ל דדברי ב"ש וב"ה נאמרו לענין המשנה בגיטין פ' מש"א (דף ע"ה ע"ב) כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומר שמונה עשר חדש. וכפירושו דרבא שם כדפסק הרא"ש. וא"כ ה"ל ב"ש לחומרא וב"ה לקולא. הריטב"א ג"כ חולק על היתר ר"ש הזקן אפילו אינה מכירה ולא כתשו' הרשב"א: