ג

והנה במשנה רפ"ד דסוטה שנינו מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי ר"מ ופרש"י מעוברת חבירו שמת והניחה מעוברת ומניקה או שגירשה והיא מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים לינשא עד שיהיה הולד בן שני שנים כו'. הרי מבואר מפרש"י דגרושה מעוברת או מניקה שוה לגמרי לדין אלמנה מעוברת או מניקה שאסורה להנשא עד שיהיה הולד בן שני שנים ונראה דרש"י דייק לה מלשון מעוברת חבירו ומינקת חבירו והרי גם הגרושה נקרא מינקת חבירו. ומיהו בפ' החולץ (דל"ו ע"ב) גבי לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו. פרש"י אשה שמת בעלה והיא מעוברת או מניקה אסורה להנשא עד עשרים וארבעה חדש שכן תינוק יונק עכ"ל ולא כתב שמת בעלה או גירשה. וגם שם בגמרא (דל"ז ע"א) מעוברת חבירו ומינקת חבירו הנשואה לכהן מאי. ע"כ איירי באלמנה דהא גרושה אסורה לכהן. אך הנה בגמרא פ"ד דסוטה שם דכ"ו ע"א מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות כו' מעוברת ומינקת עצמו או שותה או לא נוטלת כתובה. ועיין בהרמב"ם פ"ב מה' סוטה ה"ז ובמל"מ שם ומזה מוכח דגרושה מינקת הרי היא כאלמנה מינקת דאסורה להנשא ולכן לר"מ לא שותות ולא נוטלות כתובה. דאל"כ למה להברייתא לומר מעוברת חבירו ומינקת חבירו הל"ל רבותא טפי דאפילו מעוברת חבירו ומינקת חבירו לפעמים שותה דהיינו בגרושה שגירשה בעלה והיא מעוברת או מניקה כשאין הולד מכירה ונשאה זה וקינא לה היא שותה. וקשיא על מ"ש הש"ג פ' החולץ בשם מז"ה. וכ"ש דקשיא ע"ד הריא"ז עצמו שם יעו"ש. ומצאתי בספר בני אהובה בתשובה שבסוף הספר ע"ד אלמנה מינקת. ושם (די"ג ע"א) הביא ראיה זו מדלא מחלק במינקת חבירו ג"כ בין אלמנה לגרושה מוכח דכולם אסורים להנשא ושוב אמרתי דיש לדחוק לתרץ לדברי הר"ש הזקן דודאי כל זמן שהיא מינקת בעצמה הולד אף שהיא גרושה אסורה להנשא כ"ד חדש והיינו מינקת חבירו. אבל הנפקותא הוא בנתנה בנה למינקת דבאלמנה אסורה להנשא משום שמא הדרה בה המינקת. משא"כ בגרושה ס"ל לדון כדין הברייתא שבכתובות (ד"ס ע"ב) דנתנה בנה למינקת מותרת להנשא דאע"ג דלא קיי"ל כברייתא זו משום דחיישינן שמא תחזיר בה המינקת ס"ל דזהו באלמנה משום דמשועבדת להניק וגם אין לו אב שיחוס עליו. אבל בגרושה כיון שיש לו אב והגרושה אינה משועבדת להניק לכך בנתנה למינקת לא חיישינן שמא תחזיר בה המינקת דאף אם תחזיר בה הרי יש לו אב וימסמסו בחלב וביצים. כן י"ל לתרץ בדוחק דעת הר"ש שלא יהיו דבריו נגד סוגיא רפ"ד דסוטה הנ"ל ועכ"ז זהו דוחק גדול והעיקר כדעת רוב הפוסקים דפליגי עליה:

קיצור. בסוטה ר"פ ארוסה משמע מפרש"י דגרושה שוה לאלמנה ונקרא מינקת חבירו. וכן משמע בגמרא שם (דף כ"ו ע"א):