א

גרסינן בגמרא פרק אע"פ (דנ"ט סע"ב) נתגרשה אינו כופה כו' ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה. ועי' (בדף ס' סע"ב) בתוספת ד"ה והלכתא ור"ש הזקן אומר דגרושה כו' כדתניא לעיל נתגרשה אינו כופה כו'. וכ"כ עוד בשמו התוס' פ' החולץ (דמ"ב סע"א) ד"ה סתם. ושם הקשו עליו ועוד אלמנה גופא אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה כו' לא משתעבדא. וביאר דבריהם הרא"ש שם סימן כ"ו ועוד אלמנה גופא אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה לא משתעבדא להניק אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפילו אינה משועבדת להניקו אבל אם היתה מותרת לינשא לא היתה מניקתו וכן פוסק בשאלתות פרשה וירא לא שנא אלמנה ול"ש גרושה עכ"ל (ועיין הגמ"ר פ' החולץ רסי' ק"ה ולא הודה לו ר"ת מפני שבמקום שמכירה הולד כופה משמע לר"ש הזקן אפילו מכירה יכולה להנשא. וכ"מ במרדכי פ' אע"פ קפ"א. וכ"כ בכנה"ג בהגהב"י סימן י"ג אות למ"ד ואין כן דעת [חסר קצת]) וכן דעת המרדכי בהגמ"ר פרק החולץ רסי' ק"ה ובפ' אע"פ סימן קפ"א. וכ"כ באגודה פ' החולץ סימן נ"ח. ומשמע לכאורה דר"ש הזקן ס"ל דבאלמנה כופים אותה להניק אפילו אי אמרה איני ניזונית ואפילו אינו מכירה. דאל"כ מה מביא ראיה מנתגרשה אינה כופה הא גם באלמנה הדין כן. א"ו משמע דס"ל אלמנה משועבדת להניק. וכ"מ ממ"ש הה"מ פי"ח מהא"ב ה"ו דכשאינה ניזונית אפילו היתה מניקה יכולה לומר איני מניקה אלא בשכר כו'. משמע עכ"פ בשכר מחוייבת להניק משא"כ נתגרשה אינה כופה כלל להניק וד' הה"מ הביא הב"י בסימן צ"ה. ובש"ע שם סעיף ב' וע"ש בחמ"ח וב"ש שהחמ"ח פי' באינה ניזונית. וססי' י"ג סעי' י"ג ס"ק י"ג פי' דבאינה נזונית אינה מחוייבת להניק כלל אפילו בשכר. ובבאה"ט סימן צ"ה סס"ק ב' הביא בשם כנה"ג שם בהגהב"י ס"ק ג' שבתשובת הר"מ אלשקר סי' י"ב כ' מיהו בשכר כופין אותה ומניקתו עד כ"ד חדש. אבל הראנ"ח ח"א סימן צ"ה כ' דאם התינוק מכירה אז כופין אותה ומניקתו בשכר אבל אם אינו מכירה אין כופין אותה. וכ"כ מהר"י אדרבי סימן שע"ב עכ"ל. ועיין מזה בבית מאיר סימן צ"ה סעיף ב'.ואני ראיתי בתשובת מהר"ם אלשקר ססי' י"ב מבואר בשם גאון כמ"ש הראנ"ח וז"ל ותדע דאלמנה דשבק לה בעלה ברא בר תלת חדשים ואתיא ותבעה כתובתה וכיון דה"ל ינוקא בר תלתא או ארבעה ירחין כו' כופין אותה ומניקתו עכ"ל. משמע דבאינו מכירה אין כופין אותה להניק כשתובעת כתובתה ואין רצונה ליזן וא"כ דינה שוה לדין הגרושה. אם כן האחרונים מהר"מ אלשקר והראנ"ח ומהר"י אדרבי ס"ל כדעת הרא"ש פ' החולץ. רק לשון הה"מ דחוק לפי' זה. והבית מאיר תירץ וז"ל ומה שמוכרחת להניק בשכר איירי במכירה ומשום סכנה ובאין מכירה באמת י"ל דאף בשכר אינה חייבת עכ"ל:

קיצור. ר"ש הזקן ס"ל גרושה אינו באיסור מינקת חבירו וחלקו עליו התוס'. ודחו ראייתו שהביא מנתגרשה אינו כופה דהא גם באלמנה אם אמרה איני ניזונית ואיני עושה אינה משועבדת להניק ואעפ"כ אסורה להנשא תוך כ"ד חדש. וביאר הרא"ש דאף שאין כופין אותה להניק היא בעצמה מאהבת בנה תרחם עליו אם לא מחמת נשואיה לכן אסורה להנשא. וי"ל דר"ש הזקן ס"ל דאלמנה משועבדת להניק בשכר עכ"פ כיון שאין לו אב. משא"כ בגרושה. וכ"ד הה"מ פי"ח מהא"ב ה"ו והש"ע סימן צ"ה ס"ב. אך דעת האחרונים מהר"מ אלשקר בשם גאון ומהראנ"ח ותשובת דברי ריבות כהתוספות והרא"ש וכ"כ החמ"ח סימן י"ג: