א

סימן מד

בענין מי שנשא אשה ביום רביעי בניסן וילדה יום שני דר"ה אם יש לאסור לשהות עמה משום מינקת חבירו דמסתמא היתה מעוברת קודם שנשאה:

יבמות פ' החולץ (ל"ז א') מי עבוד רבנן תקנתא כו' ופרש"י תסגי בהפרשה. כיון דאיכא רבנן כו' ואע"ג דבשבת פרק המילה פסקינן הלכתא כרשב"ג שם (דקל"ו א') מ"מ באשת כהן סמכינן עלייהו כיון דלא אפשר. ותוס' שם (קל"ו ב') סד"ה ואם אשת כהן כתבו דבאשת כהן לית הלכתא כרשב"ג. וע"ש בהרא"ש סימן ז' תמהני כו' ור"ל על הרי"ף שהביא דהלכה כרשב"ג וע"ש בק"נ ס"ק כ' וכתבתי מזה במ"א. ויש לחקור לפ"ז בעבר ונשא מינקת חבירו אחר ט"ו חדש כיון דיש תנאי ואמוראי דמתירים כה"ג לכתחלה בכתובות פרק אע"פ (ד"ס ע"ב). אע"ג דלא קיי"ל כוותייהו מ"מ בדיעבד י"ל דסמכינן עלייהו כמו דסמכינן הכא ארבנן. ויש לחלק דהכא משום דלא אפשר אבל התם אפשר שיגרשנה ויחזירנה אחר כך מיהו באשת כהן דלא אפשר י"ל סמכינן עלייהו ותסגי בהפרשה. מיהו י"ל דסכנתא דהולד חמירא מאיסורא דרשב"ג ועיין חי' הרשב"א כאן הא דלא סגי בהפרשה בלא גט דחיישינן שמא יבוא עליה ואחר ט"ו חודש י"ל אין לחוש כ"כ. ועיין בפנ"י בק"א דכתובות סימן ק"ן התיר אחר ט"ו חדש כשיש עוד צד להקל ע"ש. ועי' תשובת מהרי"ו ססי' ע"ג בשם הא"ז אם שגג כו' סגי בהפרשה בלא גט. מיהו מהרי"ו כ' דהיינו להפרישו בעיר אחרת כו' ועי' תה"ד ססי' רי"ו דוקא שוגג גמור וגם ע"ז משמע שם דלא קיי"ל כן והכריע רמ"א סי"ג ס"י בהג"ה ונראה דבכהן כו' ובישראל אין לסמוך אמאן דמיקל בשוגג. ובחמ"ח שם סס"ק ח' ובב"ש סס"ק ט"ז נטו להקל בשוגג גמור:

והנה בענין פנויה שנתעברה ומניקה איתא בהגמ"ר ר"פ החולץ סימן ק"ה שבא מעשה לפני ה"ר מרדכי טורמשא והתירה כו'. ולא הודו לו. והגמ"ר כ' ע"ז וענ"ל ראיה לאסור כו' ע"ש ולכאורה י"ל דמדומי ראיה לה"ר מרדכי מדאמרינן ס"פ ד"א דר' יוסי ס"ל בזנות א"צ להמתין ג"ח על הבחנה וכ"פ הרי"ף א"כ י"ל היכא דא"צ להמתין משום הבחנה כמ"כ א"צ להמתין משום מינקת דמשמע בסוגיא (דמ"ב ע"א) דשייכי קצת אהדדי. כמש"ש היכא דקים לן דמעוברת היא תנשא אלמה תניא כו'. מיהו לפי המסקנא לא תליא אהדדי כלל. ובתשובת מהרי"ו סימן ע"ג כ' ואי משום דזנות לא שכיח הא פירשו התוס' רפ"ק דכתובות ובפרק המביא תניין דזנות כי האי שכיח דדוקא זנות דאשת איש בעדים ובהתראה לא שכיח אבל זנות דעלמא שכיח אפילו דאשת איש וכ"ש בפנויה עכ"ל. והיה לו להביא ראיה מהגמרא ס"פ ארבעה אחין (דל"ה א') דאיתא התם וזנות בקטנה לא שכיח. מבואר בהדיא הא בגדולה שכיח. ובתשובת נו"ב חאה"ע סימן י"ח ד"ה ואמנם מהרי"ו כ' דאמת דזנות שכיח אבל שנתעברה בזנות לא שכיח דאשה מזנה מתהפכת ומזנה ולכן היה מקום להתיר במזנה דכיון דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן עכ"ל. וכ"פ שם למעשה אדיעבד כשכבר נשאת בשוגג. ובמח"כ דבריו אלה נאמרו בלי עיון דהא לפחות דין זה במחלוקת שנויה שבש"ע סימן י"ג ס"ו כ' רמ"א וי"א דכל אלו צריכין להמתין הרי אף מזנה חיישינן שמא נתעברה וגזרו בזה אף דלא שכיח כלל. אך באמת אף לדיעה ראשונה יש לחלק דהתם לא שכיח החשש איסור כלל. ע"כ אנו אומרים שבאמת לא נתעברה אבל לענין מינקת כיון דעכ"פ כבר אירע המילתא דלא שכיח ויש כאן איסור י"ל דשפיר יש כאן איסור. אם משום מ"ש התוס' עצמו רפ"ק דכתובות וז"ל א"נ הכא כדי שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו אפילו לזנות אע"ג דלא שכיח כלל. כמ"כ י"ל הכא משום סכנת הולד חשו לגזור אפילו במילתא דלא שכיח. אם משום שי"ל שבכלל מינקת חבירו נכלל כל מינקת ואגב שגזרו אמינקת דנשואין גזרו ג"כ אמינקת דזנות. ולא אמרו מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן רק כשהגזרה ע"ז לבד. אבל הכא גזרו אמינקת ואגב גזרו ג"כ אמינקת דזנות:

ובנד"ז שנשאת ברביעי בניסן וילדה ביום שני דר"ה י"ל שילדה לשבעה חדשים ויש כאן כמעט ששה חדשים שלימים היינו מניסן עד סוף אלול. ושני ימים מחדש השביעי. דיולדת לשבעה יולדת למקוטעים לכ"ע כדאיתא בפ"ד דנדה (דל"ח ע"ב). ואף שאם נחשוב החדשי עיבור כל אחד משלשים יום אין כאן אף ששה חדשים שלימים. הא ר' יהודה בנדה שם (דל"ח ע"א) ס"ל שיפורא גרם. ואיתא בתוס' שם ובפסקי תוס' סימן נ"ה וז"ל אם נתעברה בסוף חדש יולדת בתחלת תשעה דשיפורא גרם עכ"ל. וכתב הב"ש סי' קנ"ו סק"ה שכ"ד הרמב"ן וז"ל ולרמב"ן אמרינן שיפורא גרים ואם נתעברה בסוף חדש וילדה בתחלת חדש ט' הוי ולד קיימא אע"ג דאינו אלא שבעה חדשים ושני ימים עכ"ל. מיהו הרמב"ם שם חולק ע"ז וס"ל חדשי העיבור הם של שלשים יום. מיהו הב"ח שם והביאו הב"ש סימן ד' ס"ק י"ט משמע דס"ל דאף להרמב"ם ביולדת לשבעה חדשים אמרינן שיפורא גרים. וכמו שפסק שם רמ"א בהג"ה סעיף י"ד אשה שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחלת כסלו אע"פ שאין ביניהם רק חמשה חדשים לא חיישינן לבנה לומר שהיתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמים עכ"ל. מיהו באמת אין דבריהם מוכרחים כלל לחלק בזה בין יולדת לתשעה ליולדת לשבעה. דאדרבה מהסברא י"ל להיפוך דביולדת לזיי"ן בעי עכ"פ חדשים של למ"ד יום. והגם דיולדת למקוטעים היינו שא"צ זיי"ן שלימים. אבל שתלד בחמשה חדשים הוא רחוק וכן משמע מדברי הגמרא בנדה שם מיעוט תקופות שנים ומיעוט ימים שנים הרי עכ"פ שני תקופות שלמים בעינן שהם ששה חדשים שלימים. וכן פרש"י ביבמות (דמ"ב א'). ועיין בתשובת מהרי"ט חי"ד סימן ט"ו ובתשובות שבסוף ספר בית מאיר סימן יו"ד:

והנה לכאורה הרי ביבמות (דל"ז) איתא רוב נשים לתשעה ילדן ומהכ"ת ניזיל בתר מיעוטא לומר דילדה לשבעה וגם השבעה יש לומר דאינן שבעה כלל. וה"ל כמו מיעוטא דמיעוטא. ומיהו בתשובת הרשב"א שבב"י סוף הטור אה"ע ס"ל בהדיא מששה בתמוז שבא הבעל ועד יו"ד טבת שילדה לא חיישינן שזינתה אף שהיה עד א' שזינתה ע"ש. ומיהו שם עכ"פ יש שני תקופות ושני ימים. וצ"ל דס"ל דסגי בששה חדשים שלימים של חדשי הלבנה. דאם ששה חדשים של שלשים יום בעינן ושני ימים י"ל דליכא אם חשוון וכסלו היו שניהם חסרים. מיהו י"ל יש ששה חדשים של שלשים יום ויום א'. ואפשר שני ימים לאו דוקא. עכ"פ גם להרשב"א אזלינן בתר מיעוטא שלא לאסור אשה על בעלה. וקשה דאם משום חזקת היתר הא רובא עדיף מחזקה. וצ"ל כמ"ש הריב"ש סימן תמ"ז דלא תלינן בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה כו' אפילו באפשר רחוק וראיה מעובדא דרבה תוספאה ביבמות (דף פ') שהביא רמ"א סימן ד' סעיף י"ד בהג"ה אבל תוך י"ב חדש כו'. והא דבסימן ס"ח סעיף זיי"ן ס"ל להרבה פוסקים גבי פתח פתוח דאינה נאמנת להכשיר א"ע ולומר נאנסתי ורובא דרצון י"ל לא עדיף מרובא דלתשעה ילדן. יש לחלק דלא אזלינן בתר מיעוטא עם החזקה. אלא כשיש לומר שאין כאן זנות כלל כעובדא דרבה תוספאה ועובדא דתשובת הרשב"א. משא"כ בסימן ס"ח ס"ז דעל כרחן היה שם זנות ואיתרע חזקתה. אזי לא אזלינן בתר מיעוטא נגד רובא. ומיהו בשראו בה עדים דברי כיעור לא מקילינן להלך בתר המיעוט כנדון דרבה תוספאה כמ"ש רמ"א סימן ד' סי"ד בהג"ה והוא מתשובת מהר"מ במיימוני סימן כ"ה. וצריך לחלק בין תשובת הרשב"א הנ"ל דשם היה רק עד אחד וע"א אינו נאמן אף שמעיד על זנות. ואע"ג דמסייע ליה רובא לא דמי לע"א אחר קינוי וסתירה. משא"כ בנדון דמהר"מ כיון שראו שני עדים דברי כיעור תו לא אזלינן בתר מיעוטא. או צ"ל מיעוט דלשבעה ילדה עדיף ושכיח טפי ממיעוטא דרבה תוספאה שהרי התוספות בנדה (דל"ח ע"א) ס"ל דלא קיי"ל כלל כרבה תוספאה ובמיעוט דשכיח קצת הוא דלא חש הרשב"א לעד אחד. שוב ראיתי בהדיא בתשו' מיימוני דמהר"מ בע"א דכיעור היה מקיל כרבה תוספאה ע"ש בהדיא. ובנ"ד שראו ג"כ דברי כיעור ממנה אם יש שני עדים יש לדמותו לתשובת מהר"מ הנ"ל דאף לפמ"ש דמיעוטא דלשבעה עדיף מ"מ הכא י"ל דלכמה פוסקים אין כאן אפילו שבעה חדשים מקוטעים כנ"ל. אך לפי שהמובן ממכתב מעלתו שלא ראו הדברי כיעור כ"א קודם הלידה אבל לא קודם הנשואין. וא"כ שנחזיק כן אלמפרע זה לא שמענו כלל מתשובת מהר"מ. אך בנ"ד אין כאן שבעה חדשים מקוטעין רק למ"ד שיפורא גרים. ומ"מ לענין איסור מינקת חבירו יש לצדד בצירוף דעת הגמ"ר בשם הרב ר' מרדכי טורמשא דלעיל. ועיין בתשו' הגאון רע"ק איגר ז"ל סימן צ"ה שצידד ג"כ להקל במזנה מינקת כשיש עוד צד להקל. והצד דהכא ע"פ דעת האומרים דשיפורא גרים עדיף מהצד שהיה שם. ומ"מ לרווחא דמילתא נכון שישליש הבעל ביד הב"ד מעות ערך כ"ה רוסי"ג כדי שבאם תתעבר תוכל לשכור מינקת להולד או למסמס לו בחלב וביצים. וכה"ג פסק בתשובת רע"ק איגר הנ"ל:

בתשו' מהרי"ט חאה"ע סימן ט"ו הביא ראיה מסוגיא כתובות פ"ג (דל"ט ע"א) ובשיתא ירחי מי קא ילדה כו' אלמא בציר משיתא ירחי לא משכחת לידה דלא כתשובת מהר"י מינץ שהביא רמ"א באה"ע סי' ד' סי"ד בהג"ה דהאשה יולדת לחמשה חדשים שלימים ושני ימים. והחמ"ח שם ס"ק י"ב כתב קושיא זו בשם שמקשין העולם. והוא יישב לומר דגם הששה חדשים של ימי נערות שיפורא גרים וארבעה חדשים שלימים ושני ימים משני חדשים הראשון והאחרון נקראים ששה חדשים של ימי נערות עכ"ל. והב"ש סימן ל"ז סס"ק ה' דקדק מדברי הרמב"ם דלא כהחמ"ח אלא שהם ששה חדשים גמורים. והבית מאיר סי' ד' סי"ד כ' דגם מלשון הש"ס אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים. משמעותן חדשים שלימים. ולהחמ"ח לא משכחת לה בשום צד דאפילו הביאה סימנים ר"ח ניסן בהגיע ר"ח אלול היא בוגרת עכ"ל. וכ"מ מהדין שבש"ע רסי' י"ג צ' יום שהוא שלשה חדשים מחדשי העיבור וע' ב"ש שם סס"ק א' בשם ש"ג. וע"ש סעיף י"א דגם שם עכ"פ חדשים שלימים בעינן. ובנדרים רפ"ח (ד"ס ע"א) חדש אחד כו' אסור מיום ליום. ועוד מהא דאיתא ר"פ בתרא דנדה (דס"ה ע"א) חדא בימי קטנות ושלשה בימי נערות כו'. כל תרי ירחי חדא עונה. וכתבו התוספות שם השנייה תהיה בסוף שני חדשים של נערות רחוק מסוף קטנות והשלישית לסוף ד' חדשים. והרביעית לסוף ששה חדשים וריחוקם שוה תרי ירחי עכ"ל. וזה אתי שפיר כאשר ששה חדשים דבין נערות לבגרות הם ששה חדשים שלימים. אבל להחמ"ח דהם רק חמשה חדשים שלימים כהנ"ל או ד' חדשים ושני ימים. א"כ אין ריחוקם שוה ולא בתרי ירחי חדא עונה. ונצטרך לדחוק מאד בהסוגיא. עוד כ' הבית מאיר שם ובתשובה ססי' יו"ד וז"ל ואף אם נדחק בלשון שמואל דר"ל אין בין אלא שם ששה חדשים הא קושיא הסוגיא דקדושין (דף ע"ט) דמשני לא צריכא דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה אינה מורה אלא כדכתב הרמב"ם דאילו שפורא גרים בההוא יומא דמתחיל שיתא מיבעי ליה עכ"ל. וע"ש בסוף תשובת הגאון אב"ד דק' פ"ב ודבריו דחוקים מאד דלשון הש"ס ובשיתא ירחי מי קא ילדה משמע ודאי דאפילו מיעוטא דמיעוטא לא אתרמי דילדה ועיין תוספות פרק לא יחפור (דכ"ג ע"ב) סד"ה ועל דא:

עוד כתב מהרי"ט דהא מקרא נקט לה ויהי לתקופות הימים מיעוט תקופות שנים. מיעוט ימים שנים. ובין תקופה לתקופה שלשה חדשים. הרי כאן ששה חדשים ועוד ימים אחדים עליהם. אלמא בציר מהכי לא אפשר כו' דקיי"ל צ"א יום בין תקופה לתקופה כדאמרינן בר"ה אלא חדשי חמה בעינן ששה חדשים ושני ימים עכ"ל: