א

סימן מג

אשאלה ממנו על אודות האשה שבאה מווילנא שזה קרוב לשנה שנתגרשה מבעלה וקיבל הגט המ"צ דסוראז והנה האשה נקראת מילדותה שיינא יוטא וגם נקראת בפי כל בשני שמות הללו שיינא יוטא ונתוודע לי זה יום שלישי שנכתב בהגט שיינא דמתקריא יוטא ושלחתי ביום אתמול לסוראז אחר הגט והנה כן הוא שנכתב בלשון הנ"ל. והנה על הגט אין שום ספיקות שפסול בדיעבד ג"כ כאשר מבואר בשו"ת של אדמו"ר נבג"מ. אך בנדון הצ"א יום שצריכה להמתין אני שואל ממעכ"ת האם יש בזה איזה צד היתר הגם שלפ"ד אין בזה שום צד היתר. אך פן יורנו מעכ"ת איזה צד היתר כי כבר עשתה שידוך והוגבל זמן החופה בקרוב ואיני יודע אם מרוצה החתן להמתין על הצ"א יום. והנה נתוודע לי שזהו גט שני שנכתב בויעליז בלשון הזה בשתי שמות שמיום הולדה כתבו על שם שני בלשון דמתקריא. ובקשתי ממעכ"ת למחול ולכתוב לי והשיב בקרוב ומבטחוני אקצר:

גט זה פסול הוא כמבואר בתשו' כאאזמו"ר הגאון נ"ע בענין האשה הנקרא בפי כל שרה לאה יעו"ש. ועיין בס' טיב גיטין בלקוטי שמות דין א' ב' ע"ש. ומעתה אין שום מקום להקל ג"כ בענין הצ"א יום דעד כאן לא נחלקו ר"ת ור"י אלא רק אם יצא על גט א' קול פסול ונתנו גט שני מפני הלעז. דבזה לא הצריכה ר"ת להמתין ג' חדשים מזמן גט שני כיון שהראשון היה כשר ולא היה גט שני אלא מפני חששא דלעז. וגם בזה חלוק עליו ר"י בעל התוס'. וכן פסק הרמ"א בסי' י"ג סעיף ט' בהג"ה. ונשמע דר"ת נמי לא מקיל אלא כשהראשון היה כשר. משא"כ בנ"ד דהוא גט פסול לר"ת נמי צריכה להמתין צ"א יום מנתינת גט שני. ואפילו להאומרים דבגט מונים משעת כתיבה מודים בנ"ד להצריך עכ"פ מגט ב'. דהתם י"ל גיטה מוכיח עליה שזהו עיקר הטעם. משא"כ כשהגט הראשון פסול וצריכה גט ב'. ל"ל גיטה הא' מוכיח עליה דאדרבה גיטה הב' מוכיח שהראשון היה פסול. וא"כ אע"ג שלא נתייחדה לא עדיפא מאיילונית וזקנה כו'. וזה פשוט מאד. ואל יטעה המעיין ממ"ש בחמ"ח סי' י"ג סק"ז בשם מהרמ"ל. דמהרמ"ל נמי לא קאמר אלא לסמוך למנות הצ"א יום משעת כתיבת גט השני ולא מגט הראשון הפסול ח"ו יעו"ש להדיא ועיין בתשו' פמ"א ח"א סי' מ"א מ"ב מ"ג ובתשו' ח"ץ סי' צ"ו דהח"ץ ומהר"ג מחמירים שם וכ"ש בנ"ד. וגם להפמ"א דמקיל שם היינו משום דיש צד גדול להקל להאומרים מונים משעת כתיבה דהתם ניתן אותו הגט ממש וי"ל גיטה מוכיח עליה. משא"כ בנ"ד דאדרבה גיטה הב' מוכיח להפך ואין להאריך בדבר זה שבודאי צריכה להמתין צ"א יום משעת נתינת גט השני: