א

סימן מב

אחד נשא בתולה ט"ו אדר ונתייחדה עמו ט"ז אדר. ואח"כ כ"א אלול ילדה ולד שלם שנגמרו סימניו והוא חי כעת שהוא תחלת חשון. אם מותר לדור עמה משום מינקת חבירו. או דהוי בחזקת בנו לכל דבר. ואנשי העיר כששמעו תחלת הקיץ שהיא מעוברת ריננו עליה לומר שהיתה מעוברת קודם שנשאה מפני שקודם שנשאה ידוע שחזרה אחר דאקטער לקבל רפואות באמרה שנעצר לה הוסת נדות זה שני חדשים. ע"כ אומרים שזה שנעצר לה הוסת היינו מפני שכבר נתעברה קודם הנשואין:

הנה רמ"א בש"ע סי' ד' סי"ד בהג"ה הביא תשובת מהר"י מינץ לומר דשיפורא גרים גם ביולדת לשבעה. בתחלה ובסוף. ונחלק ע"ז מהרי"ט בתשו' חאה"ע סי' ט"ו. ומ"מ גם לדבריו בששה חדשים שלימים ושני ימים תולין הולד בו. ועיין מזה בתשובה בסוף ספר בית מאיר סי' יו"ד. שהוא סובר כמהרי"ט ודלא כמהר"י מינץ. ולפע"ד יש להקשות דהא אמרו בגמרא פ' החולץ (דף ל"ז ע"א) דרוב נשים יולדות לתשעה. רק משום דרוב היולדות לתשעה עיבורן ניכר לשלשה חדשים וזו הואיל ולא ניכר עיבורה ה"ל ספק בן שבעה לאחרון כו' ע"ש. ובנד"ז י"ל ודאי שהסתירה עיבורה במכוון. א"כ אין ראיה ממה שלא היה ניכר עיבורה קודם הנשואין. די"ל שתוכל האשה לעשות תחבולות שלא יהיה ניכר עיבורה אם צריכה לזה. משא"כ בההיא דהחולץ שם לא חיישינן לזה כי למה תעשה כן שאין לה תועלת מזה. כמו כאן בנד"ז. וכיון שכן י"ל נשאר הרוב בתוקפו דרוב נשים יולדות לתשעה ולא שייך השובר ע"ז מפני שלא ניכר עוברה בעת הנשואין. וגם כי הנשואין היו ששה ימים קודם גמר שלשה חדשים או עכ"פ ג' ימים אם תחשוב חדשי העיבור של שלשים יום ונשאר הסברא שילדה לשבעה רק מיעוט. וגם מיעוט גמור לא הוי כי גם היולדות לשבעה ע"פ רוב י"ל יולדות לשבעה שלימים או מקוטעין פחות שבוע. אבל שתלד לששה חדשים ושני ימים הוי ודאי מיעוטא אף ביולדות לשבעה. וא"כ נגד רוב נשים שיולדות לתשעה ה"ל ודאי רק מיעוטא דמיעוטא שתלד לששה חדשים ושני ימים. וא"כ קשה איך תולין במיעוטא דמיעוטא נגד רובא לומר שהוא בנו. ומהרי"ט הביא ראיה מתשובת הריב"ש סי' תמ"ו שאין חוששין לזנות כל שאפשר לומר שמבעלה נתעברה אף באפשר רחוק והביא הריב"ש ראיה לדבריו מהא דרשב"ג סבר דכיון ששהה שלשים יום הרי יצא מכלל נפל אע"פ שהוא בן שמונה ודאי כגון שנשאת היום ומת למחר או פירש. משום דאמרינן דבר שבעה הוא ואשתהי ולדבריך הי' לנו לחוש לזנות דקודם הנשואין ולאסרה משום רובא וחזקה אלא שאין תולין לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפילו על צד הרחוק עכ"ל בתשובה סי' תמ"ז. ולעיל מיניה בסי' תמ"ו הביא עוד ראיה לזה מהא דרבה תוספאה ביבמות פ' הערל (דף פ' ע"ב). שתלה לומר שמבעלה נתעברה ונשתהה הולד בבטן אמו י"ב חדשים. ולא אמרינן לאחר שהלך בעלה נתעברה מאחר. ואף שזה שישתהה הולד י"ב חדש הוא ודאי מיעוטא דלא שכיח כלל. אך לפע"ד יש לחלק דשם החשש שזינתה תחת בעלה באיסור אשת איש. וע"ז לא חשידא. וגם יש להעמידה בחזקת היתר לבעלה ובחזקת צדקת כמ"ש בהרא"ש פרק שני דכתובות סי' י"ח. אבל הכא החשש שמא זינתה בעודה פנויה. וזה קיל טובא מאיסור אשת איש וכמו שחילק מהרי"ט ג"כ בתשובה הנ"ל. ולזה אפשר חיישינן. וגם אין שייך כאן לומר להעמידה בחזקת היתר לבעלה כיון הריעותא והחשש הוא על שזינתה קודם שנשאת. מיהו הראיה שהביא הריב"ש מהא דרשב"ג מבואר שאפילו לזנות דקודם הנשואין שהיתה פנויה לא חיישינן אף נגד רובא וחזקה כן מבואר מדבריו סי' תמ"ז. אך מדבריו מבואר שחכם אחד בזמנו חלק עליו. והרי גבי יוחסין לא אזלינן אפילו בתר רובא וצ"ל כיון שבשתוקי אמו נאמנת להכשירו אף ברוב פסולין אצלה כמו כן כאן נאמנת לומר שמבעלה נתעברה אף שהוא נגד הרוב. מיהו כיון שידוע שחיפשה אחר רופא לרפאותה מעצירת הוסת מוכח שרצתה לעשות תחבולה לשלשל העיבור. וא"כ י"ל שאז אינה נאמנת שהרי גם בהא דרבה תוספאה אם יש עדים על דברים מכוערים לא תלינן דאשתהי כמ"ש בתשו' מיימוני דשייכי להלכות אישות סי' כ"ה. א"כ י"ל כמו כן בזו ומה לי דברים מכוערים או הוכחות שנתעברה מקודם הנישואין ועי' בתשובת נו"ב מהד"ת חאה"ע סי' כ"ב שהקיל אפילו בכה"ג ודבריו צ"ע. ושם כתב שכתב תשובה זו בכפר במקום שאין ספרים. אך מהו האיסור כאן הא אפילו זינתה ומזנות נתעברה מותרת לו. כיון שזינתה קודם הנשואין ואין החקירה כאן רק אם מותרת לו מצד מינקת חבירו. ועל הולד אם נחשב בנו בודאי או לא. וע"כ י"ל לענין האיסור משום מינקת חבירו כיון שכבר נשואה לו. י"ל שאין מוציאין ממנו. וגם הבעל לא יקפיד על מסמוס ביצים כיון שמסתפק שמא הוא בנו. אך להחשיבו בנו צ"ע. ומ"מ מותר לבא בקהל כיון דרוב כשרים אצלה וגם יש ספק שמא הוא מבעלה. והנה ראיית הריב"ש מהא דרשב"ג אינני מבין דרשב"ג לא קאמר רק שאינו נפל. אבל בענין אם נחוש שמא בזנות נתעברה קודם הנשואין ובן תשעה הוא או שמא מבעלה הוא ובן שבעה הוא ואשתהויי אשתהי. מזה לא קא מיירי רשב"ג כלל. אלא דאומר דאף אם בן שמונה הוא אם שהה שלשים יום הוא בן קיימא דאמרינן בן שבעה הוא ואשתהויי אשתהי. ואולי מיירי באשה שהיא כבר עם בעלה מקדם. ובעלה אינה חושדה כלל שמא זינתה תחתיו. לכן אע"פ שהוא ודאי בן שמונה כגון שלא היה בביתו. ומעת שבעל עד שנולד הולד יש רק שמונה חדשים. כיון ששהה שלשים יום ואינו נפל. אמרינן דמבעלה הוא. ואפשר אף מאן דפליג על רבה תוספאה מודה כאן. דמיעוט דלשבעה ילדן ואשתהי אינו מיעוטא דלא שכיח כמו מיעוטא דרבה תוספאה. גם ממנ"פ איך איירי הא דרשב"ג אם בבן שמונה שגמרו סימניו. להכי ודאי ע"י שיהוי שלשים יום אינו נפל דכיון דג"כ גמרו סימניו מורה שהולד של קיימא ואיכא תרתי. ולחוש לזנות לא חיישינן במיעוטא דשבעה. דא"כ בכל ולד שנולד לשבעה תיקשי דניחוש לזנות ובודאי לא חיישינן להכי. ואפשר הטעם ג"כ דא"כ הי' מרגיש הבעל מגידול כריסה שהיא מעוברת. ומדלא הרגיש זהו סיוע גדול להמיעוט. ואם באמת הרגיש הבעל אחר חדש שנשאה שהיא מעוברת צ"ע. ואם מיירי רשב"ג אף בבן שמונה שלא גמרו סימניו דאעפ"כ כששהה שלשים יום אינו נפל א"כ פשיטא דליכא למיחש לזנות דקודם הנשואין דאם נולד מהזנות דקודם הנשואין. וא"כ הוא נולד בן תשעה הי' ודאי ראוי שיגמרו סימניו שערו וצפרניו ומדלא נגמרו ברור שלא זינתה קודם הנשואין. ולכן בנד"ז אף שבסתם אשה שנשאת וילדה לשבעה חדשים ודאי הולד כשר בלי גמגום ואין לומר דוקא משום שלא הרגיש הבעל בכריסה שהיא מעוברת די"ל ודאי אף אם נסע הבעל ממנה תומ"י אחר הנשואין הדין כן. מ"מ כאן שאני דאיכא תרי ריעותות עוד על המיעוט. מה שילדה רק לששה חדשים ושני ימים. ומה שחיפשה קודם הנשואין אחר רופא לרפאותה מעצירות הוסת כנ"ל: