א

סימן מא

בדבר השאלה במזנה מינקת אך נתנה הולד למינקת תומ"י שילדה אם להתירה להנשא תוך כ"ד חודש. כי יש בזה חששות אם לא יתירו לה. וז"ל השאלה. אשה אחת היתה בקטטה וריחוק מקום מבעלה כשני שנים עסקה במלאכת שריפת היי"ש בחצר אדון א' בסביבותיה. עד כי נתגרשה ממנו כ"ה סיון שנת תרי"ח העבר ונשתדכה גם נישאת לאחר בחנוכה תרי"ט העבר. וביום כ"ח שבט ילדה בת. כאשר באמת יצא עליה הקול בקיץ תרי"ח שזנתה מגודל פריצותה במנהגי הפקר ופריצות ויחוד עם הנכרים ואין להאריך בהענינים שנפלו בינה ובין בעלה השני כי נתגרשה גם מאתו אחר לידתה ואומרת שמעובד כוכבים אחד בחצר נאנסה למחר אחר גירושי' הראשונים הנ"ל וממנו נתעברה. להולד לא נתנה דד כי נתנתו למינקת תומ"י ועתה העתיקה אהלה לחצר אחר ולפי הנשמע לא תיקנה מעשיה מתנהגת במנהגיה הרעים ולהיות כי יש לה איש א' שרוצה להכניסה ומבקשת היתר לנשואין ולא למורים פשוטים כמוני להכניס ראש במחלוקת הראשונים וגדולי האחרונים במזנה. אף שיש לפי עניני מנהגיה הרעים קצת לחוש שבאם לא יתירוה תבא לחשש דמהר"י מינץ וכי ממילא יצא חלילה החשש עד הולד דלא פשע כו' שבאופן כזה אומרים לו לאדם חטא כו' כדאיתא בתוספות שבת (דף ד' א') ד"ה וכי כו' ובאו"ח סוף סימן ש"ו:

עיין כעין זה בשו"ת נו"ב מהד"ת חאה"ע סי' ל"ד. ובתשו' הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל סי' צ"ה. ובספר קהלת יעקב להגאון חוות דעת ונתי"מ. ושם בהלכות אישות סי' י"ג סעיף י"א גבי ויש מקילין במזנה מניקה. יעו"ש. ע"כ נלע"ד ג"כ שיש לסמוך עליהם בנד"ז. אך שצריך שיהיה בטח שהמניקה לא תחזיר בה ושתשגיח על הילד היטב. וע"ד שהביא רומע"ל בשם ספר בית יעקב דס"ל שצריך שתהיה המינקת פנויה ולא נשואה. הנה מקור דברים אלו הוא המ"ש בכנסי"ח סוף סי' נ"ט (הראשון) וז"ל ולבי אומר לי הא דהתיר רב נחמן בכתובות פ' אע"פ (דף ס' ע"ב) ודכוותיה ליתן למינקת פי' מינקת פנויה אבל מינקת נשואה מאי אולמא כו' (ר"ל מאי אולמא מדידה דלא שרינן לה לינשא משום שמא תתעבר ותעכור חלבה) דילמא המינקת תתעברה ותעכור חלבה ומי ימסמס הולד בביצים והני מינקת דריש גלותא פנויה היה ולית רק החשש דהדרי ומשום איומתם לא הדרי ודוק ותמיהני שלא הזכיר שום פוסק דבר זה עכ"ל. ואפשר לחלק דהכא כשתשכור המינקת על כ"ד חודש א"כ כבר נתנו לה המעות על כ"ד חודש או אף אם פסקו עמה ליתן כל חדש מ"מ ע"כ מיירי שהמעות הוא בטוח וא"כ הרי ביבמות פרק החולץ (דף מ"ב ע"ב) מבואר הטעם דחשו עליה עצמה שמא תתעבר ומיעכר חלבה וקטלא ליה (לברה ברעב) ואמרו אי הכי דידיה נמי (ר"ל כל אשה הנשואה לבעלה וילדה איך משמשת עם בעלה שמא תתעבר כו' ואף שביבמות (דף י"ב ע"ב) תירצו ע"ז ומן השמים ירחמו. ע"כ צ"ל שלא סמכו על הנס לגמרי. והיינו כדמתרץ הגמרא כאן) דידיה ממסמסא ליה בחלב וביצים (פרש"י ממסמסא ליה מאכילתו ובערוך ערך מסמס הראשון חיבר ענין זה עם מ"ש במד"ר פ' וישלח פרשה פ"ב ע"פ ותאמר לה המילדת אל תיראי כך ממסמסין נפשה של חיה ואומרים לה בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר ילדת. והמ"כ כתב כלומר משדלין אותה בדברים כו'. ואף שכאן הענין שמאכילתו חלב וביצים היינו ג"כ שממסמסין נפשו ומשדלתו שיקח החלב והביצים. ואפ"ל דפי' ממסמסא ליה היינו מילוי חסרונו והוא ע"פ המתורגמן ערך מס. די מחסורו התרגום כמסת חסרוניה. עד בלי די די תימרון מסת. וזה דלא כפי' הרמב"ם פי"א מה"ג דין כ"ה לרפאות החלב). דידה נמי ממסמסא ליה בבצים וחלב. לא יהיב לה בעל (משום דלאו בריה הוא). וא"כ הכא גבי מינקת אף אם נחוש שמא תתעבר הרי יהיה לה במה למסמסא ליה בביצים וחלב. שהרי משלמים לה שכר ההנקה ושכר זה יספיק על ביצים וחלב. ואם לא יספיק לה איננה בושה כלל לתבוע בב"ד ממי שמחוייב שכר ההנקה כמ"ש בבית מאיר. ובספר עצי ארזים סי' י"ג סעיף י"א סס"ק כ"ד הביא דברי הכני"ח הנ"ל ולא חלק עליו בגוף הדין אלא כ' שאין מקום לתמיהתו כו' ואין בדבריו טעם. שוב ראיתי בספר בית מאיר סי' י"ג סעיף י"א הביא תשובת כנסי"ח הנ"ל וחלק עליו. והביא ראיה ג"כ מתשובת מיימוני דשייכי להלכות אישות סי' כ"ד דמבואר שם דנתנה למינקת נשואה וכל הגדולים שם ומהר"מ לא פקפקו כלל מצד זה יעו"ש. וזה דלא כתשובת נו"ב חלק אבן העזר סי' י"ז וסי' כ"ה שנדחק מאד בתשובת מיימוני הנ"ל ודברי הבית מאיר נכונים. ועכ"ז י"ל שצריך שיהי' המינקת ג"כ בחדשים אחר הלידה כערך זה הולד דאם היא בחדשים האחרונים כמו עד"מ שהיא י"ב חדשים מלידתה והתנוק בן ב' וג' ימים אזי יש לחוש ביותר שמא תתעבר אחר ו' חדשים או עכ"פ אחר י"ב חדש ולסמוך לכתחלה על המסמוס י"ל דלא סמכינן. דהא אמרינן ג"כ ומן השמים ירחמו שלא תתעבר. ובודאי אין זה סותר למ"ש בגמ' דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב אלא תרווייהו צריכי. שי"ל דלילד קודם שנה או אף יותר גם מסמוס ביצים וחלב סכנה היא וע"כ צריך להטעם מן השמים ירחמו שלא תתעבר עד כפי השיעור שיהיה מספיק להילד מסמוס ביצים וחלב. וזה לא שייך בזמן י"ח או כ"ד חדש מאת הלידה שדרך העולם שתתעבר אז. מיהו לר' מאיר בגמ' פ"ק דנדה (דף ט' ע"א) דס"ל שאפילו מניקתו ד' או ה' שנים דיה שעתה משום שכל זמן שמניקתו דם נעכר ונעשה חלב וכיון שכל זמן שהיא מניקה היא בחזקת מסולקת דמים י"ל דלא חיישינן ג"כ שמא תתעבר כ"ז משך ההנקה שאין דרך האשה להתעבר קודם שתראה הוסת. מיהו אין זה מוכרח. ועוד דר' יהודה ור' יוסי פליגי על ר"מ וס"ל דאינה בחזקת מסולקת דמים רק כ"ד חדש אע"פ שמניקתו ד' או ה' שנים. וקיי"ל כוותייהו. מ"מ אף לפ"ז אין להקפיד אם המינקת ילדה כמה חדשים קודם לידת הולד. מה גם לא מצאתי סברא זו בהאחרונים: