ז

גם יש לצרף סברת הנ"ב בתשו' סי' ע' הנז"ל אות ד' מיהו הירושלמי הוי תיובתא כדלעיל אות ה'. אך כבר כתבתי בתשו' א' דאפשר שדברי הירושלמי אינן מוסכמים לכמה פוסקים. שהרי הרי"ף לא הביאו בפ"ג דקדושין כשהביא שם משנה דשלהי נדרים וכל הסוגיא ודרכו בכ"מ להביא הירושלמי גם הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והטוש"ע סימן קט"ו לא הזכירו דין זה כלל דבאת להתיר עצמה כו'. גם יש ע"ז ראיה ממ"ש במרדכי פ"ג דקדושין סי' תק"ל שפי' דהנהו האלויי ונפטויי דשלהי נדרים מיירי אפי' באשת ישראל ואינו אונס כו' ואפ"ה אינה נאמנת משום ענ"ב והתם דומה קצת לבאת להתיר כו' שהרי אינה אומרת כלל שברצון זינתה דהרי אומרת שכסבורה שבעלה הוא שבא עליה כו'. גם דעת הת"ש הובא בתשו' ב"א חאה"ע סי' קמ"ב דאפי' באשת ישראל שאומרת נאנסה לא מהימנא כו' רק שחלקו שם עליו גדולים ותו דבקה"ע פי' ענין באת להתיר שיצא מתחלה הקול שנאסרה כו' ומ"מ ודאי במקום דבריר לנו דלא שייך ענ"ב אין להקל בשגם שהנ"ב בתשובה דסי' ע' לא סמך ע"ז לחוד. אבל בנד"ז שי"ל ענ"ב כמ"ש הנ"ב סי' ע"א א"כ אפשר לצדד להקל. וכדאשכחינן בפוסקים דחיישינן להערמה נפלאה לענין שלא יהיה נאמן לחוב לאחרים כנ"ל בשם הש"ך גבי שטר אמנה כו' וצ"ע בתה"ד סי' שנ"ד גבי ענין נוגע בעדות דמייתי התם מהתוס' דלא חשוב נוגע כשאין ההנאה מזומנת לו עכשיו אלא שיש לבטוח על העתיד לבוא בספק וזה נגד דעת הש"ך. מיהו נ"ד ל"ד כ"כ להנדון של התה"ד דהתם לע"ע ליכא שום צד הנאה רק ספק כו'. דבכה"ג מיירי התוס' דחז"ה (ד' מ"ה ע"א) שמשם מקור ד' תה"ד. משא"כ הכא נהפוך הוא דעכשיו אוסרת א"ע רק מה שאנו אומרים דליכא נפ"מ הוא משום העתיד לבוא שמא תמות כו':