ג

אך יש לצדד עוד עפמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ארנ"א הביא מהירושלמי בכתובות פ' המדיר דאף לרבי דתצא מהבעל ע"י דבר מכוער מ"מ אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת ור"ל שנתנה אמתלא על דבר הכיעור שלא היה בזה און מאומה נאמנת. ועפ"ז כתב הרשב"א שם כשנתנה אמתלא שהיתה אנוסה בענין הגפת הדלתות נאמנת. וא"כ בנד"ז ג"כ שטוענת שהיתה ישינה ולא ידעה כלל ממה שנכנס למטתה י"ל נאמנת דבתשובת עה"ג סי' כ"ב פסק אפילו שני עדים מעידים שראו אותו שוכב אצלה במטתה נאמנת לומר שהיתה ישינה ולא הרגישה כלל מזה. וס"ל שזה לא חשיב כלל דבר מכוער עליה כיון שטוענת שהיתה ישינה יעו"ש. ובנ"ד א"צ כ"כ לכ"ז דאין כאן שני עדים כלל כ"א חמותה לבד וגם היא לא ראתה כלל ששכב אצלה כ"א שראתה האיש רץ מהמטה א"כ י"ל עדיין גם לא שכב אצלה. לכן י"ל יותר דנאמנת שלא ידעה כלל מזה מצד שהיתה ישינה. אמנם ראיתי בכנה"ג סי' י"א בהגהת הטור סעיף י"ג וז"ל אם טענה שהיתה ישינה כשבא עליה אינה נאמנת וכ"מ בתשובת כ"י להר"ש טרונקי אלא שתלה זה במחלוקת הפוסקים אם נאמנת לומר נאנסתי כהובא בש"ע סי' ס"ח ס"ז בהג"ה. אבל לענ"ד דאף להאומרים שם נאמנת כאן אינה נאמנת כו' כשיש עדים שראו דברים מכוערים כחבוק ונשוק. וטענה שהיתה ישינה רחוק הוא שנאמר דהיתה משוקעת בשינה כ"כ שלא הרגישה בגיפוף ונישוק עכ"ל. וכ"כ עוד בהגהת ב"י סעיף כ"ח דזה מן הנמנע וה"ל ספק רחוק מאוד שאינו מצטרף גם לס"ס אלו דבריו עכ"ל. א"כ לדבריו בנד"ז חשיב זה דבר מכוער גם ממנה [אילו בא אליה] מאחר דלא תלינן בשינה לכן יוכל לגרשה בע"כ ועל הכתובה י"ל דאינה נאמנת בטענת שינה שהרי היא מודה על המעשה רק שטוענת שלא ידעה וזה רחוק ומ"מ אפ"ל דא"י להפסידה כתובתה כמו דאין מפסדת כתובתה כשאומרת נאנסתי וכיון שא"א לגרשה בלי סילוק כתובה ההכרח שיסמוך על האומרים דה"ל כטענת נאנסתי דנאמנת. לכמה פוסקים. וה"נ נאמנת לומר שהיתה ישינה ולא היה הכיעור ממנה. גם בשו"ת ח"צ סי' קמ"ו לענין טענת אונס בעיר סד"ה ומש"ע כת"ר כו' וז"ל או שבא עליה כשהיתה ישינה וניעורה אח"כ עכ"ל א"כ אינו מרחיק הדבר שיהיה זה מן הנמנע א"כ די לתפוס מילתא מציעתא שהיא סברת הרש"ט שהביא הכנה"ג שמדמה דין זה לטענת נאנסתי בבית וכיון שבסי' ס"ח יש מתירין לסמוך ע"ז אף במקום שבלא טענה זו אסורה עליו מדינא ממש. א"כ בנד"ז שבלאו הכי יש ספק גדול שמא לא נעשה התועבה כו' א"כ מצטרף טענה זו להיות עכ"פ שני ספיקות על האיסור מדינא ספק לא הרגישה כלל שהיתה ישינה ואת"ל הרגישה שמא לא היה מעשה כלל. כאשר לכאורה כן מראים הדברים לפי השאלה. וע"ד הדין שעכ"פ יש כאן כיעור ומצוה לגרשה יש ספק א' דהיינו טענה שהיתה ישינה דלדיעה א' בסי' ס"ח ס"ז נאמנת בזה אף במקום איסור דמדינא. ואף להאוסרים שם יש סברא להקל. דשאני התם ששור שחוט לפניך שנעשה מעשה הזנות ע"כ אינו מאמינה בטענת אונס שזהו כמו מיעוטא לגבי רובא. אבל הכא שהטענה הוא לומר שלא הרגישה כלל ושלא היה שום זנות כלל רק שהבליעל רצה ולא עלה בידו א"כ כשאין כאן ריעותא ברורה כמו שם שודאי נבעלה י"ל אף להאוסרים שם נאמנת כאן. אף שטענה זו ג"כ כמו מיעוטא לגבי רובא י"ל כיון שענין המיעוט הוא לומר שלא היה זנות כלל שפיר מעמידים אותה על חזקת כשרות בצירוף טענת ברי. ולכאורה ראיה ממ"ש הריב"ש סי' תמ"ו וז"ל ומכאן ראיה גמורה דלא תלינן לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפילו בבן שבעה ואשתהי דהוי מיעוטא כו'. וכן ראיה לזה מרבה תוספאה דתלה בבעל עד י"ב חדש אעפ"י שהוא בתכלית הזרות עכ"ל. וא"כ לחלק בין זה ובין הא דאינה נאמנת לומר נאנסתי לדעת האוסרים בסי' ס"ח ס"ז. ע"כ צריך לחלק ולומר דהתם כיון עכ"פ היה זנות רק ספק באונס ספק ברצון ע"ז לא תלינן במיעוטא נגד רובא אבל בנדון דרבה תוספאה שי"ל שלא היה זנות כלל תלינן אף במיעוטא נגד רובא משום דלא איתרע בחזקה כלל. וטענת ברי. ויש לי עוד ראיה לזה מהסוגיא פ"ק דכתובות (דף י' ע"א) שמא הטיתה כו'. והובא בש"ע סי' ס"ח סעיף ו'.ושם (עמוד ב') ולא היה ריחה נודף כו' ובש"ע שם ס"ד בודקין אותה כו'. וקשה איך סמכו על ספק אחד דשמא הטיתה הלא גבי פתח פתוח אמר לעיל דבעינן דוקא שני ספיקות ספק אין תחתיו וספק אונס. אבל בספק א' ה"ל ספיקא דאורייתא. אלא י"ל שם דודאי היה זנות לא סמכינן על ספק אחד אבל הכא שהספק לומר שלא היה כאן שום זנות כלל שפיר סמכינן על ספק א' המראה לומר שלא היה זנות ומשום דלא תלינן לעולם בזנות כל שאפשר שלא היה זנות כנ"ל. מיהו י"ל נדון זה לא דמי לשם דעכ"פ היה כאן דבר מכוער שהיה במטתה [ע' במפתח] א"כ לא שייך לדמות זה לנדון דהריב"ש. אבל אעפ"כ עדיף מהנדון דסי' ס"ח ס"ז שודאי היה זנות משא"כ כאן י"ל שמעשה ודאי לא היה כלל. והכיעור ג"כ י"ל דרך מיעוטא לגבי רובא שלא היה ממנה כלל. א"כ אינה אסורה לו אף לצאת ידי שמים וגם על המצוה לגרשה יש לה טענה דאין בה אשמה כנ"ל. ובצירוף מה שזה כמה שנים נוהגת כמנהג הצנועות. אם כן הוא. וגם מתחלה היה בחזקת כשרות שצידד החמ"ח סי' קט"ו סס"ק י"ח והסכים עמו הב"ש סס"ק י"ט י"ל דא"צ לחוש כ"ש שעכשיו מצד חר"ג רחוק לו הדבר להוציא אל הפועל. ע"כ נראה דיכול לדור עמה בלי חשש: