א

סימן לח

הנה באתי לשאול שאלה. ע"ד המעשה שאירע במחנינו זה מזמן ערך חמשה שנים שהתאכסן איש אחד בבית בעה"ב ונעשה בשם כבן בית. ויהי הלילה לישכב והרגישה הבעלת הבית שפתאום נכבתה הנר ונסתמו החלונות בחדר ששוכב שם ומצאת את האיש רץ מהמטה שישנה כלתה ולא מצאתו במטה ובאה אלי בצווחה גדולה ומרה על מעשה הנבלה הזאת. ואחר ימים הושבתי ב"ד לעשות חקירות ודרישות ועשינו חקירות ודרישות באיומים גדולים ובחרמות וטען הבליעל שלא עשה מעשה הנבלה כי חמותה באה תיכף שלא היה בכדי שיעשה. והאשה לא ערה משינתה. והאשה טוענת ג"כ שלא ידעה בשכבו ובקומו כי השינה תקפתה רק בביאת חמותה בצווחה שמעה הקול רעש וערה משינתה. והאשה מוחזקת בכשרות ולא נראה ממנה שום חציפות כל ימי היותה בבית חמיה וממשפחה הגונה. והתרנו אותה לבעלה רק הבעל לא רצה לסמוך ע"ז ורצונו היה דוקא לגרשה רק לא עלתה בידו כי היא עומדת במרדה ותובעת כתובה מרובה וכעת בא אלי האיש שהוא בעלה ומבקש לשאול את פה כ"ק וכאשר יגזור כן יקיים לכן באתי לבקש כ"ת למחול עכת"ה ולהשיב לשואלי דבר כי באמת לא יכולתי לסבול צערו וצער האשה הנ"ל ומה שלא באתי בשאלה מקודם מחמת שהעסק היה נוגע בעש"נ לא רציתי לכתוב ולבא בשאלה לכן הושבתי ב"ד היינו המ"ץ דראמען ומה' ישראל שלמה יפה ואני ג"כ הייתי בתוכם לעשות כו':

הנה בגמ' פרק ב' דיבמות (כ"ד ב') רבי ס"ל בראיית הבעל דבר מכוער תצא מהבעל כן פרש"י ומשמע אפילו בלא קול כלל ועכ"פ בקלא דפסיק כ"כ בחה"ר שם והיינו באין לה בנים. ובחה"ר שם כתב ענ"ל דלרבי אפשר אפילו יש לה בנים תצא דלרבי כיעור ה"ל רג"ל שנטמאה יעו"ש. ובנ"י פי' דלרבי ג"כ דוקא בנטען מוציאים ע"פ עדי כיעור. ובבעל אין מוציאין בעל כרחו אלא שאם רצה להוציא מוציא בעל כרחה כו' וכתב שם בשם הריטב"א דחמירא מעוברת על דת משה ויהודית דההיא צריכה התראה להפסידה כתובתה וזו שיש בה דבר מכוער היא כהתראה. וכ"כ הרמב"ם הביאו הב"ש סימן י"א סק"ו שא"צ התראה וזהו אף לרבנן דפליגי על רבי. והגם דלא קיי"ל כרבי היינו שאין ב"ד מחייבין אותו להוציא. אבל אם רוצה להחמיר על עצמו ודאי אין מונעין אותו כלל וכמ"ש הב"ש סק"ו שאין משיאין לו עצה להחזיקה ועי' בסי' קט"ו סוף סעיף ד' מ"מ מצוה עליו שיוציאנה. וע"ש בחמ"ח ס"ק י"ח ובב"ש ס"ק י"ט וכ"כ מהרמ"ל בתשובה סי' פ' ד"ה אלא שקודם שנבא. ואף דמהרמ"ל מפרש בעדי כיעור היינו לענין שתצא בלא כתובה שע"ז אין הבעל עצמו נאמן. אבל לענין לגרשה אף ראיית הבעל עצמו שוה דלא תהא שמיעה גדולה מראייה:

קיצור. (בדין ראיית הבעל דבר מכוער דהגם דלא קיי"ל כרבי דס"ל דתצא מהבעל מדינא. מ"מ מצוה לגרשה וגרע מעוברת על דת):