ד

אך לכאורה י"ל עוד דמ"מ לא דמי להא דעד אחד אומר תנאי. משום דשם שפיר אפשר שהיה תנאי אע"פ שלא נכתב בשטר. אבל ענין אונס הוא כמו מיעוטא נגד רובא דרצון ה"ל רובא כמו שכתבו התוספות פ"ק דכתובות (דף ט' ע"א). והרמב"ם פ"א מהלכות נערה כתב שכל הנבעלת בעיר היא בחזקת מפותה ועיין מזה בתשובת מהר"ם אלשקר סימן צ"ד. וא"כ כיון דעד האומר שהיה באונס מודה לעד השני שזינתה אף ע"פ דלמיעקר סהדותיה מעיקרו קאתי במה שאומר שהיה ברצון. מ"מ ל"ד לע"א אומר תנאי. כיון דהכא הרוב מסייע לאותו האומר שהיה ברצון. אפשר דאין נאמן בזה נגד הרוב. מיהו להאומרים דע"א אומר תנאי מהימן אף כשכת"י יוצא ממק"א י"ל דכ"ש כאן דה"ל כאין כת"י יוצא ממק"א רק שהוא נגד רובא. ואפשר דאף להאומרים דמיירי כשאין כת"י יוצא ממק"א. מ"מ כיון דמדאורייתא עדים החתומים על השטר ה"ל כמי שנחקרה עדותם בב"ד וא"צ להקיום רק מדרבנן ואפ"ה נאמן. י"ל דכ"ש דמהימן לגבי רובא כשאין כת"י יוצא ממק"א. ועוד נראה ראיה מפלוגתא דהרר"י שבהרא"ש פ"ק דכתובות סימן י"ח עם הרמב"ם וסיעתו הובאו בש"ע אה"ע סימן ס"ח ס"ז. דהחולקים אהרר"י לא אמרו אלא כיון דפתח פתוח כשני עדים דמי אין היא נאמנת לומר שהיה באונס. מזה נשמע דבשאחד משני העדים אומר שהיה באונס דודאי אינה אסורה. מאחר שבלעדו ליכא שני עדים ולא דמי לפתח פתוח. ועוד דאף למ"ד דע"א אינו נאמן בדאתחזק איסורא מ"מ נגד הרוב הוא נאמן כמ"ש הפנ"י בק"א דקדושין סימן פ"ט וסימן צ'. והיינו אף שידוע לנו שיש רובא דאיסורא מבלתי הגדת עד זה כלל ע"ש בפנ"י וכ"ש הכא דעדות דאיסורא נמשך ע"י צירוף עדותו והוא אומר שהיה באונס. ואף דבדבר שבערוה לא שייך שיהיה ע"א נאמן נגד רובא כו' מ"מ א"א להמשיך איסור ממנו. מאחר דבלעדו ליכא שני עדים. הרי ליכא רק ע"א שאסורה וע"א מכחישו:

קיצור (אע"ג דיש לחלק בין ע"א אומר תנאי כו' משום דאונס ה"ל מיעוטא מכל מקום לגבי עד אין לחלק בין מיעוטא ואינו מיעוטא דגם נגד רובא עד אחד נאמן היכא דעד אחד נאמן כמו באיסורין וא"כ או כ"ש כאן דעכ"פ אין להמשיך איסור מחמתו מאחר דהוא מתירה אף שהוא נגד רובא):