ג

והנה אע"ג דלענין ד"נ משמע דאין הורגין אא"כ שוכבים זע"ז ממש ולא זה אצל זה. כמשמעות הרמב"ם פ"א מה' א"ב דין י"ט וכ"מ בש"ע אה"ע סימן כ' שיראו אותן דבוקים זה עם זה כדרך הבועלין והיינו זה על זה שהרי לא מיעט שם רק שא"צ שיראו שהכניס כמכחול בשפופרת מ"מ י"ל זהו לענין דיני נפשות כמבואר שם בהרמב"ם אבל לענין לאוסרה על בעלה אפ"ל דלא בעינן כ"כ אלא כנדון שאילתינו די לאוסרה אם היו שני עדים מעידים על הכיעור הגדול. ובמהרי"ק שרש פ"ז חילק אפילו בין ד"נ לדין מלקות א"צ בהם חזקה גדולה כמו בדיני נפשות וכ"ש דלענין לאוסרה על בעלה יש לומר סגי ודאי בחזקה דמהני לענין מלקות אע"פ שאינו מהני לד"נ. ועוד ראיה שהרי י"א דבד"מ אזלינן אפילו בתר אומדנא כמו שהביא בתשובת גאוני בתראי סימן נ"ד בשם תשובת הרא"ש שבטור ח"מ סימן ס"ה ושכן פסק בהגמ"ר דקדושין והוא ע"פ הסוגיא פרק אחד דיני ממונות. ואף על גב דהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג ורבינו ירוחם והטוש"ע ח"מ סימן ת"ח ס"ב פסקו דלא כר' אחא וכסוגיא פרק שבועות העדות (דף ל"ד ע"א) וכן עיקר. מ"מ י"ל לענין לאוסרה על בעלה יש להחמיר טפי בכיעור עצום כזה דיש לדונו כספק עכ"פ. והנה אע"פ שבדיני ממונות מספיקא לא מפקינן ממונא מ"מ הכא מבואר פ"ק דכתובות בסוגיא דפתח פתוח מצאתי דאסורה מספק. והגם שהרשב"ם פי' בב"ב פרק המוכר פירות (דף צ"ג) דאומדנא לא הוי ואפילו ממון המוטל בספק וכן משמע בתשובת צ"צ סימן ע"ט וכ"מ קצת מתשובת מהר"מ ב"ב שהביא הצ"צ. מ"מ י"ל דמהר"מ ס"ל כתרתי שינוייא בתרייתא שבתוספות שם. ועוד י"ל כו' דחלקו על פרש"י. אבל לפרש"י י"ל דאזלינן בתר אומדנא דמוכחא טובא לאוסרה על בעלה כיון דאתרעי חזקתה ע"י הפריצות הגדולה הזאת. ובמרדכי פ"ב דכתובות איתא דע"י היחוד אבדה מיגו שלה ובלאו הכי יש סברא אם נתייחדה עם ערבי אסורה לבעלה ישראל כמ"ש הב"ש סימן ז' ס"ק ל"ד וז"ל עיין במהרי"ק שרש ק"ס כתב בשם סמ"ג שכתב בשם ה"ג כשנסתרה עם ערבי הוי כשבויה ופסולה לכהונה כו' ואפשר למהרי"ק אסורה אפילו לישראל ואנן קיי"ל כוותיה כשנתייחדה עם ערבי כו' עכ"ל. ואין ראיה לסתור ממ"ש רמ"א בהג"ה סימן כ' והאשה נאסרת כו' דמשמע הא בלאו הכי אינה נאסרת דזה אינו מוכרח עיין חמ"ח שם. והנה הגם שי"ל דרש"י לשיטתיה אזיל פ"ב דיבמות (דף כ"ד) דבדבר מכוער מוציאין מהבעל מ"מ הא בתוספות ור"ן אי אפשר לומר כן ועוד דבדבר מכוער בעינן קלא דלא פסיק משא"כ כאן: