ט

ושטה שנייה היא שטת התוספות כאן שכתבו בד"ה אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה. נראה דחששא זו אינה כי אם לעז בעלמא ולא שיהיה ממש גט בטל ובניה ממזרים דהא לא אמר על מנת דאע"ג דבכמה דוכתי מהני גילוי דעת כמו שטר מברחת דהאשה שנפלו (דף ע"ז) וזבין ולא אצטריכו ליה זוזי דפרק אלמנה נזונית (דף צ"ז) הכא ליכא למימר הכי מדבעי לר' מאיר תנאי כפול. לכך נראה דלא אתי אלא ללעז בעלמא שיוציא עליה לעז כדי להחזירה כו' ולר' מאיר דבעי תנאי כפול כי לא כפליה למילתיה אפילו לעז ליכא עכ"ל וכ"כ עוד פרק המדיר (דף ע"ד סע"ב) וז"ל אומר ר"י למאן דמפרש בהשולח טעמא משום קלקולא בשביל אותו קלקול לא יהא גט בטל ובניה ממזרים שהרי לא עשה תנאי בגט כיון שלא התנה ולא כפל כו' וליכא אלא לעז בעלמא כו'. וליכא למימר דהכא כיון שאמר משום שם רע אני מוציאך גלי אדעתיה שאינו רוצה שיהא גט אם אינו שם רע כמו בזבין ולא אצטריכו ליה זוזי לקמן (דף צ"ז) וההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י קדושין (דף נ') דסגי בגילוי דעת דע"כ הכא בעינן תנאי מדמשני התם הא מני ר' מאיר היא דבעי תנאי כפול והכא בדלא כפליה לתנאיה ומה שייך הכא תנאי כפול אי סגי בגילוי דעת אלא ודאי בעינן תנאי עכ"ל. ופי' דבריהם הפנ"י כאן בד"ה מדבעי לר"מ תנאי כפול. דכוונתם דלא הוי גילוי דעת כה"ג כו' דכל הני דשמעתין לית בהו גילוי דעת כו' אבל בחידושי מהר"מ לובלין פי' כוונתם דלא מהני הכא גילוי דעת דאי מהני לרבנן גילוי דעת כו' אלא ודאי לא מהני הכא גילוי דעת כו'. וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח באמצע התשו' דהא אין ספק שגילוי הדעת יש דהא קאמר והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך והיינו גילוי הדעת כו' אלא הטעם דגילוייא דעתא בגיטא אפילו בעת נתינת הגט לאשה לאו כלום הוא כו' ולא אמרו דגילוייא דעתא בשעת מעשה מילתא הוא אלא בממון כי ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י כו' משא"כ בגט לכן לא הוה רק לעז וגם לעז לא הוי אלא בדכפליה למילתיה כו'. וקשה דא"כ לרבא דס"ל גילוייא דעתא בגיטא מילתא היא לעיל גיטין (דל"ד ע"א) אפילו לאחר המעשה מהני הגילוי דעת לבטל השליחות. וא"כ כ"ש וק"ו שלדבריו גילוייא דעתא בשעת מעשה מילתא היא וכמ"ש מהר"ם אלשיך שם שי"ל דע"כ לא פליגי אביי ורבא אלא בגילוי דעתא דביטול הגט כו' אבל בגילוי דעתא בשעת מעשה שהוא נתינת הגט לשליח או לאשה מילתא היא לכ"ע כו' אלא שאח"כ העלה דקושטא דמילתא דאפילו גילוי דעתא בעת מסירת הגט לאשה לאו מילתא היא. אבל עכ"פ לרבא ודאי דגילוי דעתא בעת מעשה חמור טובא ומילתא עצומה היא לבטל המעשה מכל וכל אם לא נתקיים כפי הגילוי דעת. וא"כ איך יתרץ רבא סוגיא זו דס"ל להתוס' דמוכרח דאין הגילוי דעת מילתא כלל. ולא עוד אלא דמה שהכריחו התוס' כן זהו מדברי רבא עצמו כאן גיטין (דמ"ו סע"ב) דאמר רבא מאן חכמים ר' מאיר דאמר בעינן תנאי כפול. שמזה הכריחו דמה שייך תנאי כפול אי סגי בגילוי דעת כו' א"ו לא מהני הכא גילוי דעת וזה אי אפשר ולא ניתן להאמר לדעת רבא עכ"פ דס"ל דגילוי דעתא בגיטא מילתא היא. ע"כ צ"ל דודאי גם לרבא יש להעמיד סוגיא זו דהא דאמר רבא גילוייא דעתא בגיטא מילתא היא היינו למה שגילה דעתו שלדבר זה חשוב הגילוי דעת כאלו פי' כן בהדיא. והיינו עובדא דגידול בר רעולאי גיטין (דל"ד ע"א) שגילה דעתו שחפץ בביטול הגט מהני זה לרבא כאילו אמר בפירוש ליבטיל גיטא. אבל הכא נהי שיש גילוי הדעת שמחמת השם רע מגרשה וזהו ודאי גילוי דעת גמור כמו שכתב מהרמ"א. אכן י"ל שמחמת זה מגרשה עכשיו לחלוטין. אבל לשנאמר שאם ימצאו אח"כ הדברים בדאים יהיה הגט בטל על זה ליכא גילוי דעת כי אדרבה הרי הסברא לומר שידע ושיער בעצמו שהשם רע אינו דבר ודאי שכן הוא האמת שהרי מיירי בענין שע"פ שורת הדין אינו מחוייב לגרשה. וכיון שאעפ"כ גירש הרי י"ל שמחמת הספק לא רצה בה וגמר בדעתו לגרשה לחלוטין ועוד דאל"כ אלא שדעתו היה כן היה לו להתנות תנאי גמור. שהרי יש לו לחוש שתלך ותנשא לאחר ושוב לא יוכל להחזירה אפילו ימצאו הדברים בדאים ע"כ היה לו להתנות כן כדי שלא תוכל להנשא לאחר. א"ו אע"פ שמחמת הש"ר גירשה היינו דמספק גמר וגירש לחלוטין. משא"כ גבי זבין נכסי אדעתא למיסק לא"י כיון שגילה דעתו יכול לומר שסמך על זה שאימתי שירצה יוכל לבטל המכר כו'. דלא שייך התם לחוש כמו כאן שתלך ותנשא כו' דאפילו ימכרנה זה הלוקח לאחר יוכל להוציא גם מיד האחר דלא עדיף מגברא דאתי מיניה. והיינו כמ"ש הפנ"י דכל הני דשמעתין לית בהו גילוי דעת. פירוש דליכא גילוי דעת ע"ז שאם ישתנה הדבר יהיה הגט בטל ע"ז ליכא גילוי דעת וחילוק זה מוכרח ודאי לרבא. וצ"ל דמהר"ם אלשיך ס"ל נהי דלרבא מוכרח לומר כן. אבל אנן דקיימא לן כאביי דגילוייא דעתא בגיטא לאו מילתא היא אין אנו צריכין לחילוק זה אלא דאפי' נימא דהוי גילוי דעת שכשימצאו הדברים בדאים תשוב אליו אעפ"כ לאו מילתא היא. אבל אם כן אין הדברים מוכרחים כלל דהא שפיר י"ל כמ"ש הוא ז"ל תחלה דע"כ לא פליג אביי כו' כדלעיל והכא שאני דליכא גילוי דעת גמור ע"ז שיתבטל הגט אם ימצאו הדברים בדאים. ובהא א"ש טובא לשון חידושי הרשב"א שנתייגע עליו הרבה המהרמ"א לפרש לשונו וז"ל וכי תימא גלוי הדעת יש וכל גילוי הדעת כתנאי גמור הוא כו'. ועוד דאי איכא תנאי או גילוי דעת הראוי לבטל את הגט כי אמרינן ליה דלא יחזיר מאי הוה ע"כ כיון דהתנה או שגילה דעתו אם נמצאו דברים בדאים הגט בטל עכ"ל שמזה מוכח דס"ל דלקושטא דמילתא אין כאן גילוי דעת. וע"ז האריך מהרמ"א דאי אפשר לומר כן. דהא אין ספק שגילוי הדעת יש דהא קאמר משום שם רע אני מוציאך כו' ואיך יאמר דלא היא כו' ועוד האריך. ולפמ"ש דבריו כפשוטם דודאי חשוב גילוי הדעת גמור דרק מחמת השם רע מגרשה ואם לא הש"ר לא היה מגרשה. אבל עכ"ז אין כאן גילוי הדעת הראוי לבטל את הגט. ור"ל דאע"פ שיש גילוי דעת שאם לא הש"ר לא היה מגרשה הרי באמת היה שם רע בשעת הגט. ולא היה הטעאה כלל שהרי גם הוא ידע שאין עדים ממש ע"ז כ"א שם רע. וא"כ י"ל שמחמת הספק גמר וגירש. כי ע"ז שנאמר שאם יתגלה אח"כ שהש"ר שקר יתבטל הגט ע"ז ליכא שום גילוי דעת. כי הגילוי דעת הוא רק שמפני זה הענין עושה מעשה הגט ולא מפני טעם אחר אבל עכ"ז אין שום גילוי דעת שעושה המעשה בדרך ספיקות ובתנאי. אבל אם היה גילוי דעת שעושה המעשה ע"פ איזה מעשה דלהבא י"ל דמודו התוס' והרשב"א דגילויא דעתא בשעת מעשה מילתא היא גם בגט אף לאביי כדמשמע מסוגיא דפרק איזהו נשך (דף ס"ו ע"א):

קיצור. (התוס' פליגי על רש"י וס"ל דאין הגט בטל. ופי' מהרמ"א סי' ע"ח דגילוי דעת לא מהני רק בממון ולא בגט. וקשה דא"כ איך א"ש לרבא (דף מ"ו ע"ב). ע"כ צ"ל דהכא ליכא גילוי דעת על שאם הענין לא כן יתבטל הגט אף שיש גילוי דעת שמה"ט מגרשה י"ל דמתוך הספק גמר וגירשה לחלוטין. וכ"מ מלשון הרשב"א שנדחק בו מהרמ"א. ועי' פנ"י כאן בד"ה מדבעי לר"מ):