ח

גרסינן בגמרא ספ"ק דנדה (דף י"ב ע"ב) ת"ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש כו'. ויוציא ולא מחזיר עולמית דברי ר"מ. פשיטא לא צריכא דהדרה ואתקנה. מהו דתימא ליהדרה קמ"ל דזימנין דאזלה ומינסבא ומתקנה ואמר אילו הייתי יודע שכך היה אפילו הייתם נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. ופרש"י הלכך אומרים לו הוי יודע כו' לא יחזיר כו' ותו לא מצי למימר אילו הייתי יודע שכך כו'. והר"ן שם בחידושיו כתב ותמיהני הכא היכי מצי לקלקלה כיון דמדינא אמרינן יוציא הא לא מצי אמר לה אילו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשך שהרי הוא מחוייב לגרשה עכ"ל. וקושיא כזו יש בתוספות ביבמות (דף ס"ה ע"א) ד"ה תצא בלא כתובה וז"ל דאי בשהה עמה עשר שנים היכי קאמר בסמוך גבי נשאת לרביעי והיו לה בנים או דילמא מצי אמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך והא אף על גב שהיא בת בנים על כרחו הוא צריך לגרשה כיון דלא זכה ליבנות ממנה כו' עכ"ל. ולפע"ד י"ל דלפרש"י בגיטין (דף מ"ו) לק"מ דהא רש"י ביאר שם ענין אילו הייתי יודע כו' דהיינו וכשגרשתיך היה בדעתי להחזירך אם ימצאו הדברים בדאים כו' ואם ידעתי שלא תשובי אלי כו' לא גירשתיך. נמצא דאין הענין שלא היה מגרשה כלל כ"א הפי' שלא היה מגרשה כי אם על תנאי זה שתחזיר אליו. אם ימצאו הדברים בדאים במוציא ש"ר ואם יבואו לה סימנים באיילונית. וכן אם תיתוקן וסתה הכא. ואם לא תשוב אליו אז הוא שיהיה הגט בטל. וכמש"ל בשם תשובת מהרמ"ל סי' קכ"ב שביאר כן דברי רש"י וא"כ הוה כמגרש על תנאי. וא"כ אע"פ שמחוייב לגרשה לק"מ דמ"מ היה מגרש על תנאי זה. וגם עכשיו שגירש סתם אמרינן שנתכוין לתנאי זה. אך ביבמות שם לכאורה אי אפשר לומר כן דהא אין יכול להיות בירור התנאי עד שתלד ואז אסורה לחזור אליו דהא אי אפשר שתלד עד שתנשא לאחר תחלה. אך באמת מהאי טעמא אמרינן שם דמספק גמר וגירשה ואין צריך לומר לו שלא יחזיר דבלא"ה ודאי גמר וגירשה וכמש"ל באריכות. אך צ"ע אם בתנאי כזה מיגרשא דאם כן הוי תנאי על מנת שלמחר תנשאי לי. ולא תנשא לאחר בינתיים דאם תנשא לאחר בינתיים תהיה אסורה לו. ואם כן אף למ"ד דרבנן ר"פ המגרש מודו לר' אליעזר בעל מנת שלא תנשאי לפלוני. היינו משום דעכ"פ ע"י הגרושין מותרת לכל אדם מה שאין כן על מנת שתנשאי לי. הרי לא התירה לשום אדם. ואף שהתירה בזנות. ואיתא (דף פ"ה ע"א) חוץ מזנותך מהו. א"כ ה"ה להפך. אך הב"ש סי' קל"ז ס"ק ה' כתב אבל להפך כגון דהתיר בזנות ואסר להנשא כו' אינו גט. מיהו יש לחלק התם מיירי דאסר להנשא ע"י חוץ. מה שאין כן כשהתיר בזנות ואוסר להנשא ע"י תנאי דעל מנת. וגם לא ע"י על מנת שלא תנשא כ"א ע"י על מנת שאחר זמן תנשאי לי יש לומר הוי גט. ואין להביא ראיה להקל מדין על מנת שתנשאי לפלוני (דף פ"ד ע"א). די"ל התם עכ"פ התירה לפלוני מה שאין כן בע"מ שתנשאי לי. לא התירה לשום אדם ובכה"ג יש לומר אפילו בעל מנת אינו גט. מיהו הרי גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני פרש"י (דף פ"ב סע"א) שהתירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה כו' וכתב הרשב"א בחידושיו שם ר"פ וז"ל אלא הוה ליה כאילו מתירה לכל אדם ואפי' לזה ומגורשת היא אצלו ומתנה עליה מצד אחר שלא תבעל לו לא בנשואין ולא בזנות כו' וכן כתב הרא"ש שם סי' א' אבל בעל מנת כו' התירה לכל איש ואיש קרינן ביה כיון דלא אמר אלא בלשון תנאי עכ"ל. א"כ כיון שנחשב שם כאילו התירה ממש גם לזה ואע"פ שאסורה לו מצד התנאי. א"כ כמו כן הכא חשיב שהתירה לכל ואע"פ שאסורה עליהם מצד התנאי. ואדרבה התנאי דהכא שהוא אינו דרך ע"מ שלא תנשא להם כי אם שתנשאי לי עדיף טפי. וכמו ע"מ שתנשאי לפלוני ודאי חשיב שהתירה לכל. רק שאי אפשר להנשא להם מחמת התנאי. וא"ת אם כן מ"מ מהו פי' וענין גרושין אלו י"ל דהא איתא שם (דף פ"ג סע"ב) היום אי את אשתי ולמחר כו' מהו. ונהי דהתם הוי בעיא אי הוי גרושין וגם אם הוה גרושין היינו דגם למחר אינו אשתו אלא אם כן יקדשנה ע"ש זהו מפני שלא אמר דרך תנאי דעל מנת. אבל אם גירשה על מנת שלמחר תתקדש לו הוי גט. ועי' בקדושין (דף ס"ב ע"ב) גבי התקדשי לי לאחר שאגרשך כו' וצ"ע. ומ"מ לכאורה בנד"ז א"צ לכל זה שהרי גירשה לגמרי אם לא יהיה לה וסת כי אם שהתנה עמה שאם תהיה לה וסת תנשאי לו דוקא. מיהו א"כ אגידא ביה לעולם. אבל במוציא שם רע א"ש יותר דיש קצבה לזה אם ימצאו הדברים בדאים או לא: