ד

והנה מהר"י בן לב בתשובה ח"ג סימן צ"א הבין תחלה שהטעם דרש"י דס"ל דהגט בטל היינו דס"ל דתנאי גמור הוא. אכן בתשובת מהר"מ לובלין סימן קכ"ב פירש שאע"פ שאין כאן תנאי גמור יש לו דין תנאי גמור. ור"ל ע"ד שכתב הריטב"א דמהני האומדנא עם הגילוי דעת כמו גבי זבין נכסי אדעתא למיסק לא"י. ודבריו מוכרחים דאל"כ ישאר ע"ז קושיית התוספות בכתובות פרק המדיר (דף ע"ד ב') בד"ה משום שם רע. ועוד אם עשה תנאי מה מועיל מה שאמרו דלא יחזיר בכך לא יבטל התנאי עכ"ל. ועיין מהרש"א כאן שזהו עיקר קושייתם על פרש"י ומכח קושיא זו הביאם לחלוק על פרש"י ולומר דאינו אלא לעז כו' ע"ש. ועיין בחידושי מהר"י בן לב כאן דאשתמיטתיה דברי התוספות דפרק המדיר אבל באמת נראה גם לפרש"י אינו תנאי גמור כ"א אומדנא עם גילוי דעת. וגם מהריב"ל סוף תשובתו הנ"ל כתב שאפשר לומר כן לרש"י דלא גרע מגילוי דעת דמהני כמו תנאי וכן העלה הפני יהושע בד"ה ורש"י פירש דהקלקול גמור אינו מצד התנאי אלא מצד גילוי דעת כו'. ועל זה ודאי מועיל מה שאמרו לו דלא יחזיר וכדמשמע מהתוספות פרק המדיר שם במ"ש וליכא למימר דהכא כיון דאמר משום שם רע אני מוציאך גלי אדעתיה כו' כמו בזבין כו'. משמע דר"ל דאם היינו אומרים כן לא היה קשה מה שהקשו לעיל מה מועיל מה שאמרו לו דלא יחזיר כו'. אלא דס"ל דאי אפשר לומר כן אלא דע"כ בעינן הכא תנאי מדמשני התם הא מני ר' מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא בדלא כפליה לתנאיה ומה שייך הכא תנאי כפול אי סגי בגילוי דעת כו'. וקושי' זו לק"מ לפמ"ש לעיל בשם הרשב"א והר"ן פ"ב דקדושין דגם היכא דסגי בגילוי דעת לר' מאיר צריך כפילות. וכ"כ בחידושי הרמב"ן כאן וז"ל ונראה שאין דין התנאים אלא בגילוי דעת בלחוד מיפסיל אלא דלר' מאיר בעינן כפליה משום דלית ליה כלל מכלל הן אתה שומע לאו בשום מקום עכ"ל. ומשמע בהרמב"ן ג"כ דכיון דמשום גילוי דעת מיפסל אע"ג דהוא פסול גמור כמו ע"י תנאי אעפ"כ לזה מהני מה שאמרו לו דלא יחזיר. אבל בחידושי הרשב"א כאן בד"ה נמצא גט בטל כתב ועוד דאם ת"ל דאיכא תנאי או גילוי דעת הראוי לבטל את הגט כי אמרינן ליה שאינו יכול להחזיר מאי הוה ע"כ כיון דהתנה או שגלה דעתו ונמצאו הדברים בדאין גט בטל ובניה ממזרים ואי איהו שתק אנן לא שתקינן עכ"ל. ויש לומר טעמיה דהתוספות והרמב"ן דלא ס"ל בזה כהרשב"א כי ודאי הסברא דבזה חלוק הגילוי דעת מהתנאי הגמור דבתנאי גמור היינו אם התנה שבאם הדברים בדאים יהיה הגט בטל. ודאי אף שאמרו לו שלא יחזיר לא מועיל כלום. דכיון שנתן לה גיטה ולא נתקיים התנאי ודאי הגט מתבטל. ועיין בש"ע סימן קמ"ג ס"ב שהמגרש במעכשיו על תנאי אין ביד הבעל להוסיף על תנאי כו'. וכמו כן י"ל אפילו שאינו יכול למחול על התנאי כמבואר שם סעיף ה' מהש"ס פרק מי שאחזו (דף ע"ד ב') דמחולין לך לא מהני גבי תנאי גיטין. א"כ מה שאמרו לו שלא יחזיר ור"ל דא"כ אין לו תועלת בקיום התנאי לא עדיף ממחולין לך. וגם לא דמי כלל למחולין לך ממש. שהרי אדרבה התנה ולא מחל התנאי אע"פ שאין לו תועלת ממנו. משא"כ היכא שלא התנה דרך תנאי כלל כי אם שגילה דעתו שמחמת זה לבד מגרשה ולולי זה לא היה מגרש. וגם איכא אומדנא דמוכח דמהאי טעמא מגרשה. מ"מ הרי יש לומר דמספק גמר ומגרש כדפרש"י ביבמות (דף ס"ה ע"א). דנהי דודאי שמשום השם רע לבד מגרשה. הרי היה שם רע בשעת הגרושין. ושנאמר כל כך שכוונתו שגם אם יתגלה אחר זמן שהשם רע שקר יתבטל הגט זה אינו מוכרח אא"כ יש לו תועלת ממה שיתבטל הגט דהיינו כשנאמר שדעתו להחזירה אז שאזי אמרינן נהי שעושה המעשה ומגרש מחמת הספק אינו עושה וגמר ומגרש מחמת הספק. רק על דעת שאם יתברר הספק שהדברים בדאים יחזירנה. וכמו בזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י. אבל היכא שאף אם יתבטל המעשה אח"כ לא יהיה לו מזה שום תועלת כי הוא אסור להחזירה. מהיכי תיתי נאמר שנתכוין לזה שיתבטל המעשה ללא תועלת. דעל זה ליכא שום אומדנא דמוכח ולא גילוי דעת. שהאומדנא והגילוי דעת הוא רק שמחמת השם רע מגרשה ושפיר י"ל שמחמת ספק זה גמר ומגרש לחלוטין. כיון שאין לו תועלת במה שאם יתברר אח"כ שהדברים בדאים יהיה הגט בטל. והיינו מ"ש רש"י כאן (דף מ"ו א') שכיון שידע שאסור לו להחזירה כו' ולא חש להמתין כו' גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו ור"ל דמספק גמר ומגרש לחלוטין. ומה שהקשה הרשב"א ע"ז ואפילו הכי אינו נראה שכבר המתין ובדק ולא מצא ועד מתי ימתין. ור"ל דא"כ נאמר שאעפ"כ אדעתא דהכי גירש שאם ימצאו הדברים בדאים הגט בטל. אין זה קושיא כלל על פרש"י ועל הירושלמי ועי' פני יהושע שכתב עליו ותמה אני על פה קדוש האיך חולק במילי דסברא על הירושלמי. ולפע"ד גם הסברא דרש"י והירושלמי עדיפא דכיון שאין לו שום תועלת במה שיתבטל הגט מהיכי תיתי נאמר דמחמת השם רע לא גמר וגירש לחלוטין כיון שגם כן לא התנה בהדיא כן. ואף אם היה כוונתו כן י"ל דכל כי האי הוה ודאי דברים שבלב ואינן כלום. ולא אמר דגילוי דעת מהני גבי זבין נכסי אדעתא למיסק לא"י אלא לפי שמביטול המכר יהיה לו תועלת אזי בצירוף האומדנא ה"ל אנן סהדי שלזה נתכוין. ועי' תוס' דקדושין (מ"ט סע"ב) ואומר ר"י כו' דאנן סהדי כו'. משא"כ כשאין לו תועלת י"ל ליכא אומדנא שדעתו שאם ימצאו הדברים יתבטל הגט ואף שיש גילוי דעת דמה"ט מגרש מ"מ י"ל דהיינו דמה"ט גירש לחלוטין. ותדע דהרא"ש פ"ב דקדושין (סי' ט"ו) כתב פרש"י לנכסי מקרקעי כו' אבל אם מכר מטלטלין כו' אם לא שהתנה לפי שלפעמים כו' והובא בטור סימן ר"ז ס"ה. וקשה הא עכ"פ גילה דעתו דאדעתא דהכי מכר. וצ"ל ע"פ מ"ש הרא"ש עוד בכתובות פרק אלמנה ניזונית סימן ט' ויש דברים שאין מועיל בהם גילוי דעת עד שיתנה בפירוש כגון היכא שאין הענין מוכיח על דעתו עד דאתני. וי"ל דמה"ט במטלטלין לא מהני גילוי דעת דאין הענין מוכיח שדעתו שכשיתבטל העלייה יתבטל המכירה אבל במקרקעי שאין דרך אדם למכור קרקעות שהוא מתפרנס מהם ודאי אדעתא דהכי מכר. וא"כ ה"נ כשאין לו שום תועלת ממה שיתבטל הגט לא דמי כלל לזבין נכסי קרקעות כ"א למטלטלין כו'. אכן התוספות פרק אלמנה ניזונית (דף צ"ז א') פירשו הטעם דזהו דבר שאין רגילות למכור אדעתא דהכי כו' ועיין ספר מקח וממכר לר"ה גאון ריש סימן ט"ז וצריך עיון: