ז

ומעתה בנ"ד להרמב"ם כמו דהתם לא מחזקינן מקטנים על גדולים משום דיש סברא לחלק ביניהם. כמו כן הכא לא מחזקינן מחולי על בריא כיון שהשני היה חולי מעיקרא ג"כ בחולי שמת מחמתו אחר כך לא מחזקינן כלל על בריא דיש לתלות בדידיה. אלא אף להתוספות דמחזקינן מקטנים בריאים על גדולים י"ל דהכא שהיה חולי שאני שהרי הם מקילים בספק שמא לא נבלע בו דמו כ"ש שיש להקל בידוע שהיה איש חולי והרופאים הזהירוהו שהנשואין יזיק לו א"כ יש לתלות שבחוליו מת. ולא לתלות בקטלנית שהוא מיעוטא דמיעוטא. ואף להריטב"א את"ל דפליג על התוספות ג"כ י"ל התם שאני שזה שנבדה מלבנו לומר שהיו אדומים או ירוקים אשר זהו ג"כ נגד רובא דעלמא לא תלינן. אלא אמרינן שמא משפחה הוא דרפי דמא אשר לפ"ז י"ל גם בגדול כן. אבל הכא שאנו יודעים ברור שזה שנשאה היה חולי והרופאים הזהירוהו שלא ישא ועבר על ציוויים. א"כ מהכי תיתי להחזיק ממנו על אדם בריא. וגדולה מזו הקיל הריב"ש הובא בתשב"ץ ח"ג סימן י"ד כהובא לעיל סוף אות ד'. איברא דקשה מ"ש התשב"ץ שם שאע"פ שהשני מת זקן מופלג לא רצה הריב"ש לישא אותה דזה סותר פסקו הנ"ל דהא הכא יש לתלות ג"כ בדידיה שהרי סוף כל אדם למות וכיון שמת זקן מופלג אין לך לתלות בדידיה צד גדול מזה. ועדיף ממכת מדינה שהקיל הריב"ש דאין לך מכת מדינה גדול מזה שהזקנים המופלגים ימותו. שהיא מכה של כל העולם שעל זה נאמר לעתיד לבא ומחץ מכתו ירפא כשיתוקן חטא עץ הדעת כמ"ש ברבות בראשית פ"י. וכדפירש בקהלת רבה בפסוק דור הולך ודור בא על פסוק אני מחצתי ואני ארפא אותה מחיצה כו'. ובאמת בב"ש סק"ו כתב דאם היה אחד מהן זקן אינה קטלנית והוא מתשובת מהרי"ו סימן קפ"ג הובא בד"מ ובכנה"ג. וכמו כן י"ל כשהיה חולה. דהא זקן או חולה בחד גוונא שנו אותן במשנה פ"ג דגיטין (כ"ח א'). וכ"ש בחולה כזה שהיה חולה בחולי זה שמת מחמתו ושהרופאים הזהירו אותו כו':

קיצור א כיון שהיה חולי שאמדוהו למיתה וסופו למות א"כ למ"ד מעיין גורם שמא כיון שמת אחר הגט ג"כ חשיבא קטלנית. ולמ"ד מזל גורם צ"ע ג"כ:

ב אך מסנהדרין (דף ע"ח) יש ראיה להפך דאף שסופו למות אין חשוב כאילו הרגו:

ג וה"נ י"ל כן בין למ"ד מזל גורם בין למ"ד מעיין גורם:

ד' ה' עוד ראיות לסברא זו מסוף פרק כיצד הרגל (דף כ"ו ע"ב) מ"ש הרשב"א בשם הראב"ד. וראיה ג"כ מדין גוסס בידי שמים ובא אחר והרגו דההורגו חייב אף לרבנן דבעינן כל נפש: