ו

ומ"מ על הנ"ל אין לסמוך להקל. אך כיון שכשנשאה השני היה חולה מהחולי שמת מחמתה היינו התחלת חולי (דער) והרופאים הזהירו אותו שלא ישא אשה. כי הבעילה מזיק לזה ועבר על ציווי שלהם. א"כ בכה"ג י"ל ודאי לא תלינן בה כ"א בו כיון שמקודם נישואין היה בו החולי הזה והרופאים אומרים שהבעילות מזיק לזה. א"כ בחוליו מת ולא מעיין דידה גרם כ"א כל בעילה מזיק לחולי זו. ויש ראיה לזה מדין מילה. מלה בנה ראשון ומת כו' דהיא בר ביקתא של קטלנית ביבמות פ"ו (ס"ד ב'). ואדרבה במילה פשוט הסכנה יותר כמש"ש בשלמא גבי מילה כו'. ועוד דזהו דבר טבעי. משא"כ קטלנית הוא דבר שאינו טבעי. ודבר טבעי יש גורם המסתבר טפי על החזקה כ"ש לדעת הרמב"ם פרק בתרא דיומא גבי אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו ע"ש בפי' המשניות ואף על פי כן פסק הרמב"ם ספ"א מהלכות מילה דתמול השלישי כשיגדיל ויתחזק כחו. הרי חידש דלא מחזקינן מקטנים על גדולים. ועיין שם בהגמי"י אות למ"ד שכתב מעובדא דר"נ הבבלי. וצריך עיון איך דומה להא דר"נ. וצ"ל ע"פ מ"ש בתשובת ב"א חי"ד סימן נ"ז מדחזינן כו'. ואף על פי שלא היה ידוע לו בבירור שהראשונים מתו מחמת אדמומית וראה התינוק זה אדום תלה שגם הראשונים היו אדומים כיון דחזינן דמתו מחמת מילה שלא כדרך רוב העולם. כמו כן ס"ל להרמב"ם והגמי"י דכמו כן תלינן להקל שלא להחזיק מקטנים על גדולים. ויש להעיר לדין זה מדין המשנה פ"ד דב"ק (ל"ו א') מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים דפליגי רב זביד ורב פפא. ולרב פפא לכאורה י"ל כדעת הרמב"ם וע"ש בהרא"ש רס"י ד' דהלכה כר"פ וכ"ד הא"ז והרמב"ם. אבל התוספות שם בהג"א כתב דהסוגיא אתיא כרב זביד ג"כ. והנה מהתוספות פ"ק דחולין (דף ד' סע"ב) ד"ה שמתו. נראה דלא ס"ל כהרמב"ם ספ"א מהלכות מילה אלא דאף אם נימולו כשהם קטנים רק שראו שלא היו אדומים וירוקים מחזקינן גם על גדולים. ואין צ"ל דלשיטתייהו אזלי כרב זביד די"ל אף לרב פפא יש לחלק. ועוד דמספיקא התם אין לחייבו והכא ג"כ אין לחייבו למול. עכ"פ גם להתוס' אם לא ראו שנבלע בהן דמן לא מחזקינן מקטנים על גדולים. ובחידושי הריטב"א שם ג"כ פליג אדינו דהרמב"ם. אך על דינו דתוספות אינו מוכרח שיהיה פליג כי מדבריו נראה שהבין בהתוספות דס"ל כהרמב"ם ואהא פליג. ואפשר פליג ג"כ על התוספות במה שהקילו אם לא ראו שנבלע כו' דמספיקא אין לנו לתלות שלא נבלע בהן דמן. וכן הבין בתשובת ב"א הנ"ל: