ה

ומיהו יש לחלק דבא אחר והרגו שאני דלא נתברר שמת מחמת הראשון. אבל הכא כיון שנתברר דמחמת החולי מת וכשגירשה היה מסוכן מחולי זה. ומחולי זו מת אחר שגירשה. הרי כאן בירור שמחמת חולי זו מת. והחולי בא בודאי במזלה. ומה שנסתלק מזלה קודם המיתה אינו דומה לבא אחר והרגו. וה"ל כהא דאמר רבה סוף פ"ב דב"ק (דכ"ו סע"ב) זרק כלי כו'. מנא תבירא תבר. ופסק הרא"ש שם סימן ט"ז דהזורק חייב כיון דודאי עומד לישבר ה"ל כשברו וכן פסק ביש"ש שם סימן ל"ו. אבל הרשב"א בחידושיו שם כתב בשם הראב"ד שהראשון ג"כ פטור שאף על פי שאמדוהו לישבר שמא לא היה נשבר וה"ל כאמדוהו למיתה וחיה שהוא פטור עכ"ל. וכיון דאפילו שם אין זה ודאי כש"כ כאן בחולי מסוכן שאין זה ודאי שימות. א"כ אף שאחר כך מת י"ל אולי קלקל א"ע באיזו מאכל וכה"ג. וא"כ לא הוחזקה לקטלנית די"ל להחזיקה בקטלנית נגד רובא דעלמא דנשים שאינן קטלניות בעינן חזקה ודאית ולא כשיש לספק. דוגמא גבי חזקה דרואה מחמת תשמיש כל שנמצא הדם אחר כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה לא מחזקינן לה כלל ברמ"ת משום דאיכא למימר דילמא בתר תשמיש אתא כו'. עיין בב"י ביו"ד רסי' קפ"ז בשם הפוסקים דאפילו פעמים רבות ראתה כן מותרת לאחר ז"נ. וע"ש סוף סימן קפ"ז דהא רמ"ת הוי מיעוטא דמיעוטא כו'. וכמו כן י"ל על קטלנית ע"כ לא מחזקינן לה כן אא"כ החזקה ודאית. לא כשמת אחר שגירשה בענין שיש איזו ספק שמא כשגירשה לא היה בירור ודאי גמור שימות. והנה חולה כהנ"ל אילו שלח גט לאשתו לכאורה י"ל דהשליח נותנו לה בחזקת שהוא קיים כדתנן פ"ג דגיטין (כ"ח א'). א"כ מחזקינן ליה בחי. מיהו במקום אחר כתבתי דהמשנה מיירי רק בחולי ולא במסוכן. ועכ"ז אם הניחו מסוכן פשיטא דאין אשתו רשאי לינשא אפילו אחר י"ב חדש וה"ל אשת איש גמורה. ועיין ב"ש סימן י"ז סל"א סס"ק צ"ד ובעצ"א שם סוף ס"ק קכ"ט חלק עליו ושכ"ד מהרח"ש ואף להב"ש פשיטא דחולי מסוכן אינו ענין כלל לגוסס. א"כ עכ"פ הוי ספק גמור שמא לא ימות כלל. א"כ כמו כן הכא אף שמת אח"כ י"ל אין זה ודאי להחזיק כן שהיה גברא קטילא ממש כשגירשה. ועיין פ' בתרא דנדה (דף ס"ח סע"א) ולוי אמר כו'. ואף דרב ס"ל דהוי ודאי התם שאני דמעיקרא הוי טמאה ודאית. ועוד דהכא שאני דקטלנית הוי מיעוטא דמיעוטא ע"כ יש לתפוס הכא כלוי דאין זה ודאי. ול"ד למ"ש בב"י סימן ט' במת במגפה דבעינן שרוב כו'. דשא"ה שעכ"פ מת בעודה אשתו וה"ל קטלנית. רק שבאנו לצדד שלא מחמתה כלל. אבל הכא שאני שלא מת בעודה אשתו וכמו ספק על ספק לא על קיל משאר ספק. גם להעיר מכח כחו ככחו דמי או לא לענין יי"נ ונזקין דהכא אף אם ודאי היה גברא קטילא עכ"פ כיון שמת אח"כ ה"ל כח כחה:

אולי יש להעיר מהא דחולין פרק השוחט (דף ל"ז ע"א) דמסוכנת שריא אף על גב דודאי אינו חיה ה"נ י"ל כן דאינה חשיבה קטלנית אף שהיה מסוכן כשגירשה. מיהו התם היינו מדאמר רחמנא נבלה לא תאכל מכלל דמסוכנת שריא אף על גב שסופה למות בודאי. מתירתה השחיטה. ועכ"ז אפשר גם כאן י"ל כן דלא חשיבה מוחזקת אא"כ מת ממש בהיותה אשתו. ולא בנתגרשה ממנו בחייו אף שהוא מסוכן גמור דומיא דמסוכנת הנ"ל: