ד

עוד אפ"ל זכר לדבר מהא דסנהדרין (ד' פ"א ע"ב) גבי מי שלקה ושנה למ"ד מלקיות מחזקות ולא עבירות ע"ש ברש"י ותוספות. ולרש"י י"ל העבירה לגבי מלקות לא גריעא מהחולי לגבי מיתה. וכיון דאין עבירות מחזקות כמו כן על ידי החולי לא הוחזקה לקטלנית אף שמת מאותו חולי ממש. ואין לנו אלא מה שאמרו חז"ל ניסת לראשון ומת לשני ומת. משא"כ הכא לא מת השני רק אחר שנתגרשה. ואף שהרמב"ם פסק כמ"ד עבירות מחזקות התוספות ביבמות (ד' ס"ד ע"ב) כתבו שהסוגיא שם כמ"ד מלקות מחזקות כו'. ומיהו התוספות בסנהדרין שם (דף ע"ח א') כתבו ותדע דהא אשכחן דגוסס בי"ש חשוב כחי לחייב את ההורגו כו'. הלכך אין לתמוה בגוסס בי"א אם נחשבנו כחי לפטור מי שעשאו גוסס עכ"ל. ובנדון זה ודאי דנשאת לגוסס בי"ש אינו חשוב כחי לגבי שתהיה היא חשובה קטלנית. במכ"ש ממ"ש הפוסקים בזקן כו' והרי זקן דמי לחולה ולא לגוסס בגיטין (כ"ח א') וכיון שכן א"כ ה"ה להפך דגוסס בי"א אינו נחשב כחי לפוטרה מקטלנית. וא"כ נסתר סברתנו דלעיל. ומ"מ אינו מוכרח. (הג"ה אחר זמן רב. ועוד הראיה מגוסס בידי שמים דנחשב כל נפש גם לרבנן היא מוכרחת ומה שבנשאת לגוסס בידי שמים ודאי אינה נחשבת קטלנית על ידי שמת זהו שאני כיון דרוב גוססין למיתה אינו שייך להחשיבה קטלנית. ותרי קולי מקילינן בה משום דאין להחשיבה קטלנית אלא באיש ככל האנשים שמת עכ"ה אח"ז רב). ועיין בחידושי הרשב"א ספ"ב דב"ק (דף כ"ז ע"א) שהביא דברי התוס' הנ"ל ולא הביא מ"ש ותדע כו' וסיים דהעיקר משום דכיון שהכהו אחר ומת א"א להתברר שמת מחמת חולי הראשון וא"כ בעינן כו'. וזה הא"נ אינו מספיק על ריב"ב אמאי פוטר את הראשון כו'. עכ"פ כאן אף שנתברר שמחמת החולי הראשון מת אין זה בירור שמת מחמת מזל שלה דלגבי ענין המזל ה"ל כבא מזל אחר כו'. ועיין תשב"ץ ח"ג סימן י"ד בשם הריב"ש במ"ש כי אין לומר בזה מזל גורם אלא זכותו גרם שנהרג בקדושה עכ"ל. א"כ גם בנד"ז דלא שייך כן מ"מ כשנפסק מזלה ממנו קודם שמת י"ל דאגלאי מילתא דמשום לתא דידיה הוא כו'. וגם רובא דעלמא דאינה קטלנית מסייע לה כו':