ג

אבל למ"ד מעיין גורם ולא תלינן במזלא. א"כ הכא לא דמי לנדון דסנהדרין ששם בא אחר והרגו ומה"ט הוא דלא נחשב הראשון להורג. אבל הכא אף שנתגרשה ממנו מ"מ הרי לא בא אחר והמיתו כ"א מחולי הראשון מת וליכא למימר דמזלו הרגו ולא מזלה. דלדידיה לא תלינן במזל דידה ג"כ כ"א שמעיינה גרם לי' החולי. ולא שייך כלל לענין מזלא כי אם החולי הוא הממית. וכיון שכן אף שנתגרשה הרי לא בא עליו חולי אחר מחמתו כ"א מחולי הראשון מת. והנה רוב הפוסקים פסקו כמ"ד מזל גורם משום דרב אשי הוא בתרא אם כן לכאורה נראה להקל. אפס מכל הפוסקים משמע דמ"ד מעיין גורם מיקל טפי וכ"מ בגמרא דאמרינן איכא בינייהו כגון שאירסה ומת או נפל מדיקלא. ואמאי לא אשכחו נפקותא להפך כהנ"ל. ומיהו בנו"ב סי' ט' כתב קולא למ"ד מזל גורם יעו"ש. הרי ס"ל דיש לפעמים למשוך קולא ממ"ד מזל גורם. אף שדבריו שם אין נראים כ"כ דאין הכרח בגמרא לסברת הרא"ש להוציא דין מזה. מ"מ לענין זה שיש לפעמים למצוא קולא גם למ"ד מז"ג. אפשר יש לתפוס ממנו. ומה שלא אמרו כן בגמרא. דלא חש להאריך. (הג"ה אחר זמן רב. אך סברת הרא"ש הוא דוחק גדול ואינו במשמע פשט הגמרא כלל. עכ"ה אחר זמן). ומ"מ למ"ד מעיין גורם יש לצדד כאן מטעם אחר דהראשון היה חולה כשנשאה. (הג"ה אחר זמן רב. ועוד י"ל דגם למ"ד מעיין גורם אין להחמיר עליה כלל וראיה מדין גוסס בי"ש דאמר רבא שם דהכל מודים שההורגו חייב והיינו אף רבנן דר"י ב"ב דס"ל דפי' ואיש כי יכה כל נפש עד דאיכא כל נפש. ר"ל שיהיה נחשב כאילו כל נפשו בשלימות אצלו אזי דוקא ההורגו חייב ועל כל זה בגוסס בידי שמים ההורגו חייב ואם כן ע"כ נחשב כאילו כל נפשו בו. ולא רק מקצת נפש. וא"כ כש"כ זה החולי שלא היה גוסס כלל דנחשב כחי גמור לכל דבריו. ולא שייך כלל לומר שהיא הגורם למיתתו וה"ל כאילו גירשה חי ובריא. עכ"ה אחר זמן רב). אך אפ"ל שמהא דסנהדרין אין ראיה כ"כ דשם שאני שהקילה עליו התורה והרי בכפתו ומת ברעב פטור לגמרי שם (דע"ז א') משום דגרמא הוא. והכא עיקר האיסור הוא גרמא דמזל גורם או מעיין גורם. א"כ י"ל דהא דמי שעשאו גוסס בידי אדם פטור כשהרגו אחר י"ל משום דלגבי זה ג"כ אין ללמוד כ"כ משם. ומיהו מה שאע"פ שעשאו גוסס בידי אדם פטור אין שייך שהוא משום דחשיב גרמא דהא עשאו ביד ממש אלא משום דתלינן שמא היה חי כו'. א"כ ה"ה הכא דאדרבה כיון שהכא רק גרמא אין להוסיף חומרות מה שלא החמירו בעושה בידים כו'. ואפשר אפילו למ"ד מעיין גורם י"ל דאין זו ענין טבעי. כ"א ע"ד סגולה. וכמו שכתוב בתשו' חו"י סי' קצ"ז בשם הזהר. ואם כן שמא ג"כ כשגירשה קודם שמת פוסק סגולה הנ"ל ודוחק. (הג"ה ועוד כבר נתבאר ראיה מדין גוסס בי"ש שההורגו חייב אף לרבנן דבעינן כל נפש. א"כ כ"ש הכא כנ"ל. עכ"ה לאח"ז):